מותה האטי של לוסיאנה ב'
 | |
| עטיפת הספר בגרסתו העברית | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | גיירמו מרטינס |
| שפת המקור | ספרדית |
| הוצאה | |
| הוצאה | Planeta Argentina |
| הוצאה בשפת המקור | 2007 |
| תאריך הוצאה | 2014 |
| מספר עמודים | 205 (בגרסה העברית) |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | עם עובד |
| תרגום | מואיז בן הראש |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 003630072 |
מותה האִטי של לוסיאנה ב' (בספרדית: La muerte lenta de Luciana B) הוא ספר מתח מאת הסופר הארגנטינאי גיירמו מרטינס שיצא לאור בשנת 2007. תרגום לעברית של הספר יצא לאור בשנת 2014.
עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
אל המְּסַפֵּר, שהוא סופר ומרצה לספרות (שמו אינו נמסר לקורא), מטלפנת לוסיאנה, ומבקשת להיפגש בעניין של חיים ומוות. לוסיאנה עבדה אצל המספר, עשר שנים קודם לכן, במשך חודש אחד, כקלדנית שהקלידה ספר שהכתיב לה. המספר נזקק לשירותיה משום שידו הייתה נתונה בגבס, ועל עבודתה המליץ בפניו המו"ל שלו, שידע שהיא פנויה למשך חודש, משום שהמעסיק הקבוע שלה בתפקיד זה, הסופר קלוסטר, נמצא בחו"ל לחודש.
המספר פוגש את לוסיאנה, ומגלה שיופייה, שכבש את לבו, פחת מאוד במשך השנים. לוסיאנה מספרת לו שבמהלך השנים אבדה ארבעה מיקיריה: תחילה חברהּ טבע בים, שנים אחדות לאחר מכן מתו שני הוריה מפטריות רעל, ולבסוף נרצח אחיה. הוא סבורה שלכל המיתות הללו גרם קלוסטר, כנקמה על מות בתו היחידה הקטנה, מוות שאותו הוא מייחס לשרשרת אירועים שהחלה בתביעה על הטרדה מינית שהגישה נגדו לוסיאנה. היא שוטחת בפני המספר את בקשתה: שיעביר לקלוסטר את בקשת הסליחה שלה, על מנת שרצף המיתות ייפסק, משום שהיא חוששת שסבתה ואחותה הן הבאות בתור.
המספר נפגש עם קלוסטר, ומציג לו את סיפורה של לוסיאנה, שאותו העלה על הכתב. קלוסטר אינו חולק על העובדות הבסיסיות שהציגה לוסיאנה, אך בעוד שהיא הסבירה כל מיתה כנובעת מרצון הנקמה של קלוסטר ויזומה על ידו, הוא מציג הסבר פשוט לכל פרט מעורר חשד שהציגה לוסיאנה, ואת המיתות הוא מציג כרצף אקראי של אירועים, שלרוע המזל פקדו את לוסיאנה. אם יש יד מכוונת לאירועים, הוא טוען, זו יכולה להיות ידה של לוסיאנה עצמה, לא פחות משזו יכולה להיות ידו.
המספר אינו יודע באיזה משתי הגרסאות לבחור, אך בשובו משהות קצרה מחוץ לעיר מתברר לו שבהמשך לגל הצתות של חנויות רהיטים ברחבי העיר, עלתה באש גם חנות רהיטים שמעליה שכן בית האבות שבו התגוררה סבתה של לוסיאנה, וכתוצאה מכך נספו 14 מדיירי בית האבות, ובהם סבתה של לוסיאנה.
המספר, הרואה בכך הוכחה לנכונות חששותיה של לוסיאנה, ניגש אל קלוסטר, ומשכנע אותו להגיע לפגישת פיוס עם לוסיאנה. השניים מגיעים לביתה של לוסיאנה, ואת השער פותחת להם ולנטינה, אחותה של לוסיאנה הצעירה ממנה בעשר שנים. המספר נדהם לגלות עד כמה יופייה של ולנטינה דומה לזה של לוסיאנה עשר שנים קודם לכן, ואף עולה עליו. בעודם עולים אל הבית, הם שומעים כיצד לוסיאנה קופצת אל מותה. בדלת הם מוצאים פתק שהשאירה, ובו נאמר: "לפחות שהיא תינצל".
בלוויה של לוסיאנה מתברר למספר שבין קלוסטר לוולנטינה קיים קשר הדוק, שבוודאי החל קודם לכן.
על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנוסף לעלילת המתח שבספר, עולה בו גם סוגיית הסיבתיות לעומת האקראיות. בעוד לוסיאנה רואה סיבתיות מובהקת במיתות שפקדו אותה, קלוסטר מציג זאת כרצף של אירועים אקראיים, שאינו שונה מרצף של ארבע פעמים "עץ" בסדרה של הטלות מטבע.
הספר הוא יצירה ארס פואטית – בין המספר לקלוסטר יש דיון נרחב בתהליך הכתיבה, וכן בשאלת השפעתה של המציאות על כתיבתו של קלוסטר, ושאלת השפעתה של כתיבתו של קלוסטר על המציאות. יש בספר אף התייחסות עצמית – לקראת פגישתו עם קלוסטר כותב המספר את סיפורה, שהוא חלק מהספר שלפנינו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מותה האִטי של לוסיאנה ב', באתר של הוצאת עם עובד
אביבה זרקה, רומן בלשי בין סיבתיות לאקראיות, באתר הארץ, 7 באפריל 2014- ירון אביטוב, מות גיבורים ספרותיים, מקור ראשון, מוסף "שבת", 7 במרץ 2014, 7 במרץ 2014
