מו-דו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרון ניהוג ספרדי מודו ברכבת ישראל

מו-דו, קיצור של מושך-דוחף (באנגלית Push-Pull) הוא ביטוי כללי לציוד נייד רכבתי המסוגל לנוע לשני הכיוונים במהירות דומה ללא צורך בשינוי פיזי שלו וללא צורך לסובב אותו פיזית. בישראל דבק הכינוי "מו-דו" לדגם ספציפי של קרונות כאלו - קרונות המו-דו הספרדיים שהיו לראשונים מסוג זה שפעלו באופן סדיר ברכבת ישראל, והכוונה ב"קרונות מו-דו" היא לרוב לדגם ספציפי זה (אם כי זה אינו שמו הרשמי).

המבנה הבסיסי של ציוד מסוג "מו-דו" הוא קיומם של תאי-נהג בשני צידי הרכבת. ברכבות "מו-דו" הנגררות או נדחפות על ידי קטר ישנו קרון מיוחד הנמצא בקצה השני של הרכבת המכונה קרון ניהוג. קרון זה שונה משאר קרונות הרכבת בכך שחלק ממנו מוקצה לתא-נהג נוסף. בקרונועים מבוטל לעתים הצורך בקרון ניהוג מיוחד על ידי כך שלמעשה כל מערך פיזי כולל בתוכו תא ניהוג בשני צידיו.

כאשר הציוד איננו מסוג "מו-דו", יש צורך להחליף את כיוון הנסיעה בתהליך המכונה "חיוג". בתהליך זה יש להפריד את הקטר מהקרונות, ולהעבירו באמצעות מסילה צידית אל הקצה האחר של הרכבת, ולחבר אותו מחדש. פתרון אפשרי נוסף הוא "לולאה" גדולה בה הרכבת תוכל לבצע סיבוב באופן דומה לפניית פרסה - פתרון זה איננו מיושם בישראל.

גם החלפת כיוון הנסיעה בציוד מו-דו מכונה לעתים "חיוג" אם כי זוהי פעולה פשוטה וקצרה הרבה יותר שנעשית לרוב בלחיצת כפתור.

יתרונות המו-דו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היתרון העיקרי בשימוש בציוד מו-דו הוא תפעולי. הזמן הדרוש לחיוג רכבת שאינה מו-דו ארוך ודורש למעשה השבתה של הציוד למשך דקות ארוכות, במהלכן מושבתות גם המסילות שבאמצעותן מבוצע החיוג.

יתרון נוסף הוא חיסכון בעלויות בהקמת תחנות הקצה. חיוג ציוד שאינו מו-דו דורש סידורים מיוחדים בתחנות הקצה כמו מערך נוסף של מסילות ומסוטים שיאפשרו את ביצועו, ואף עשוי להידרש כוח אדם נוסף לשם כך. הצטיידות מוגברת של רשת רכבות מסוימת בציוד מו-דו מאפשר בניית תחנות קצה פשוטות בהם מסתיימות המסילות באוטמים וללא מערך מסוטים מיוחד.

ציוד מו-דו שאינו רכבתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש גם גוררות המכונות מו-דו, אלו הן גוררות המיועדות לים הפתוח, ומסוגלות לגרור או לדחוף ארבות. לרוב הן משמשות לדחיפת ארבות צובר בין נמלים קבועים, ארבות בהן זמן הטעינה והפריקה ארוך בגלל צורך בעבודת אנוש, וניתן לחסוך בעלויות על ידי השארת ארבה בנמל ונטילת ארבה שסיימו את העבודה עליה.