מזכר בודפשט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מזכר בודפשט (נקרא גם הסכם בודפשט ומסמך בודפשט) הוא הסכם מדיני שנחתם בעיר בודפשט בהונגריה ב-5 בדצמבר 1994 על פיו התפרקה אוקראינה מנשקה הגרעיני שנשאר בה מהתקופה בה הייתה המדינה חלק מברית המועצות, וחתמה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, בתמורה להתחייבות ארצות הברית, רוסיה ובריטניה לכבד את עצמאותה של אוקראינה ואת ריבונותה בשטחיה ולהימנע מאיום או שימוש בכוח צבאי כנגדה או פגיעה בעצמאות האוקראינית, כמו גם מניעת פגיעה בבלארוס וקזחסטן, ובתמורה אוקראינה ויתרה על מאגר הנשק הגרעיני השלישי בגודלו בעולם, למרות מאגר הנשק העצום הוא היה חסר תועלת, עקב כך שהפעלתו נעשית משטח רוסיה. צרפת וסין חתומות על הסכם עם אוקראינה בנושא זה גם הן, אך בהסכמים נפרדים.

סעיפי ההסכם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארצות הברית רוסיה ובריטניה יכבדו את הגבולות הקיימים ואת השלמות הטריטוריאלית האוקראינית ויימנעו מאיום או שימוש בכוח מול אוקראינה.
  • להימנע משימוש בלוחמה כלכלית על מנת להשפיע על הפוליטיקה האוקראינית.
  • פירוק הנשק הגרעיני באוקראינה.
  • איסור שימוש בנשק גרעיני נגד אוקראינה.
  • אם יעלו שאלות בנוגע להסכם זה המדינות החתומות רשאיות להפנות שאלות בנוגע להסכם למדינות חתומות אחרות במזכר.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוקראינה הייתה חלק מברית המועצות, ברית המועצות הייתה בתחילת דרכה מדינה מנודה בינלאומית, אך בסיומה של מלחמת העולם השנייה, לאחר ניצחון בעלות הברית במלחמה, ברית המועצות הפכה למעצמת על ביחד עם ארצות הברית, הכוח האדיר ששתי מעצמות העל שדוגלות בדרכים פוליטיות וכלכליות שונות מאוד גרר את העולם למלחמה הקרה, שבמסגרתה ארצות הברית וברית המועצות ניסו להשיג נשק גרעיני רב יותר על מנת ליצור הרתעה מפני הכרזת מלחמה. ברית המועצות השיגה כמויות נשק עצומות ואחסנה חלק מהן באוקראינה, בשנת 1991 ברית המועצות התפרקה למדינות שהרכיבו אותה, אוקראינה הייתה אחת מהן, כך מדינה חדשה החזיקה בכמויות נשק גרעיני עצומות, אך ללא יכולת (או רצון) להשתמש בנשק הגרעיני עקב כך שניתן לתפעלו רק דרך רוסיה, משום שהיא הייתה היחידה שהחזיקה בקודים לשימוש בנשק.

אירועים שנטען שהיו בהם הפרת ההסכם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז חתימת ההסכם היו מספר אירועים שנטען כלפיהם שהם הפרה של מזכר בודפשט, מיכוון שאחד הסעיפים לא מבוצע.

משבר חצי האי קרים 1994[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1990 נבחר יורי משקוב לפרלמנט של חצי האי קרים, שם הפך לאחד ממייסדיה של התנועה הרפובליקנית של חצי האי קרים. בשנת 1994 משקוב עמד בראש גוש אלקטורלי שיועד להפוך את מקשוב לנשיא חצי האי קרים בבחירות לנשיאות בשנה זו, בבחירות עצמן משקוב ניצח בסיבוב השני את מיקולה ברחוב כאשר זכה ב72.9% מהקולות והפך להיות נשיא קרים. יורי משקוב פעל להדק קשרים עם רוסיה עד לסיפוח אפשרי של חצי האי קרים לרוסיה, משקוב ניסה ליצור איחוד צבאי ופוליטי עם רוסיה תוך התעלמות מדעת הממשלה האוקראינית שהתנגדה לכך. משקוב ניסה להזרים כספים מרוסיה, להנפיק דרכונים זרים לאוכלוסייה בקרים, ואפילו ניסה להעביר את אזור הזמן של חצי האי קרים לאזור הזמן של מוסקבה, האופוזיציה בקרים מנעה זאת. משקוב מינה לתפקיד סגן ראש הממשלה את הכלכלן הרוסי יבגני סאבורוב, אך היו מחלוקות רבות על מינויו של סאבורוב לראשות ממשלת קרים, בין השאר כי לא היה בעל דרכון אוקראיני, סאבורוב התפטר מתפקיד סגן ראש ממשלת קרים, אך לפני כן הצליח לשתק את העבודה של הפרלמנט של קרים. בשנת 1995 הפרלמנט האוקראיני ביטל את חוקת קרים ואת תפקיד נשיא קרים, בטענה שחוקה זו פגעה בריבונות אוקראינה וסיכנה אותה.

הסנקציות על בלארוס 2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2013 בלארוס טענה שהסנקציות שארצות הברית הטילה על בלארוס הן הפרת ההסכם בכך שהוסכם שהמדינות החתומות על ההסכם לא ישתמשו בלוחמה כלכלית נגד אוקראינה בלארוס וקזחסטן, ארצות הברית טענה בתגובה שהמזכר תואם את עבודתה נגד הפרת זכויות אדם במזרח אירופה

המשבר השני בקרים 2014[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שבשנת 2014 רוסיה סיפחה את חצי האי קרים שהיה עד סיפוח זה בשליטה אוקראינית, טענו ארצות הברית, קנדה, בריטניה, ומדינות נוספות, שמעשיי רוסיה בחצי האי קרים הם הפרת המזכר, היות שזו פגיעה בריבונות ובשליטה הטריטוריאלית של אוקראינה, רוסיה לעומת זאת טענה שהמזכר אינו חל על סיפוח זה, כי ההפרדה של חצי האי קרים הייתה מונעת על ידי משבר פוליטי וחברתי פנימי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]