מזמור י"ט של מדינת ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מזמור י"ט של מדינת ישראל הוא דרשה שנשא הרב צבי יהודה הכהן קוק בליל יום העצמאות, ה' באייר תשכ"ז, כשלושה שבועות לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. תלמידיו רואים בנאום זה כסוג של נבואה, בהזכירו את חלקי ארץ ישראל שאינם בשליטת מדינת ישראל.[דרוש מקור] בנוסף, פירט הרצי"ה בנאומו את היחס למדינת ישראל בהשקפתו.

בליל יום העצמאות תשכ"ז התקיימה בישיבת מרכז הרב סעודת מצווה לציון י"ט (19) שנים למדינה. בדרשתו דיבר הרצי"ה על תחושותיו בליל כ"ט בנובמבר תש"ז, כאשר התקבלה החלטת החלוקה בעצרת האומות המאוחדות. הרב תיאר רגשות מעורבים ובעיקר אכזבה גדולה מחלוקת הארץ ומקריעתם של חבלי ארץ. לראשונה תיאר חזון ארץ ישראל השלמה באופן ברור וחוסר ההשלמה עם הקיים.

קטעים מהנאום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהזכירו את ליל הכ"ט בנובמבר, מתאר הרצי"ה את תחושותיו:

"לפני י"ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות-העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ד' בנבואה בתרי עשר - "ואת ארצי חילקו"! איפה חברון שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה שכם שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה יריחו שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה עבר הירדן שלנו?! איפה כל רגב ורגב? כל חלק וחלק, של ארבע אמות של ארץ ד'?! הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום!"

כאשר התייחס למדינת ישראל, דימה אותה הרצי"ה למצוות עשה ותיארה כהתגשמות חזון הנביאים:

"ב"ה, זכינו וזוכים אנו אף עתה, לקיים דבר ד' זה על ידי תפארת גבורת צבאנו. נסכם בקצרה: השלטון היהודי בארץ הקודש, קרי: מדינת ישראל וצבאה, יחד עם היותו בבחינת "קץ מגולה", הריהו מצווה מפורשת וחשובה, מצווה כלל-ישראלית... ולעומת מה שנאמר: "האם זו המדינה שאותה חזו נביאנו?" אומר אני: זוהי המדינה שחזו הנביאים. כמובן, אין המדינה בתכלית השלמות, אולם נביאינו ורבותינו, ממשיכיהם, אמרו שהמדינה תהיה כזו: זרע אברהם, יצחק ויעקב, ישובו ויקימו בה תקומה יישובית ושלטון מדיני עצמאי..."

השפעת הנאום ופרשנותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]