מחווה גופנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מחווה גופנית בכרזה הקוראת להתגייסות לצבא
אנימציה של סימון מרכאות באוויר

מחווה גופנית היא העברה מודעת ורצונית של מסר באמצעות תנועה של הגוף. אף שעיקר התקשורת בין בני אדם נעשה בדיבור או בכתב, משמשות מחוות גופניות כדרך להעברת מסרים לא מילוליים ולהעצמה של מסרים המועברים בדיבור.

בקרב בעלי חיים משמשת שפת הגוף ככלי מרכזי ויחיד לתקשורת, באין תקשורת מילולית או תקשורת מלאכותית אחרת. קיימים דפוסי תקשורת כלליים ביותר המשותפים לרוב עולם החי (לדוגמה: מפגש-מבטים כביטוי לעימות), ושפת גוף ייחודית לקבוצות מסוימות (לדוגמה: הטלת צרכים כביטוי לקביעת טריטוריה בקרב יונקים גדולים) או לגזע מסוים בלבד (לדוגמה: הפרשת ריחות מגרים כשיטת חיזור).

תקשורת אנושית הנעשית כולה באמצעות מחוות גופניות היא זו הנעשית בשפת סימנים.

בנוסף למחוות גופניות, שבהן העברת המסר באמצעות הגוף נעשית באופן מודע ורצוני, מביע הגוף את עצמו גם בשפת הגוף, שבה העברת המסרים היא בדרך כלל בלתי מודעת ובלתי רצונית.

קיימות מחוות גופניות כלל-אנושיות (לדוגמה: השפלת ראש כביטוי להצנעה), ודפוסים תרבותיים ייחודיים (לדוגמה: הצדעה).

מחווה גופנית מבטאת מסר מסוים, לרוב כתחליף למסר מילולי. הדוגמה הבולטת ביותר למסר שכזה הן התנועות המציינות "לא" (בעולם המערבי - תנועת ימין-שמאל עם הצוואר או תנועת מטוטלת הפוכה עם האצבע המורה או עם הזרוע) ו"כן" (תנועה מעלה-מטה עם הצוואר). דפוס תקשורת זה מהווה סימן תקשורתי מוסכם על משקל התקשורת המילולית.

דוגמאות למחוות באמצעות איברים שונים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]