מחוז קלינינגרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מחוז קלינינגרד
דגל קלינינגרד סמל קלינינגרד
דגל סמל
המנון: המנון מחוז קלינינגרד
מיקום קלינינגרד
מיקום קלינינגרד בפדרציה הרוסית
שפה רשמית רוסית
עיר בירה קלינינגרד
סטטוס פוליטי אובלסט
מחוז פדרלי המחוז הפדרלי הצפון-מערבי
מחוז כלכלי המחוז הכלכלי הצפון-מערבי
נשיא / מושל ניקולאי צוקנוב (משנת 2010)
תאריך הקמה 1945
שטח
- סה"כ
- % מים
ה-80 ברוסיה
15,100 קמ"ר
11.7
אוכלוסייה
- סה"כ (2010)
- צפיפות
ה-57 ברוסיה
941,000 נפש
62.2 נפש לקמ"ר
אזור זמן UTC+3
אתר אינטרנט www.gov.kaliningrad.ru

מחוז קלינינגרדרוסית: Калининградская область) הוא אחד מ-83 הסובייקטים המרכיבים את הפדרציה הרוסית. קלינינגרד הוא המחוז המערבי ביותר ברוסיה והוא מובלעת, כלומר אין לו קישור יבשתי לשאר שטחה של רוסיה. מחוז קלינינגרד נמצא בין פולין וליטא על חוף הים הבלטי, היה חלק מפרוסיה המזרחית והשתייך לגרמניה עד שנת 1945. מחוז קלינינגרד נקרא על שם מיכאיל קלינין, נשיא ברית המועצות לשעבר.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוז קלינינגרד (באדום) – אין לו קישור יבשתי לשאר שטחה של רוסיה (לחצו להגדלה)

שטח המחוז הוא 15,100 קמ"ר. בקרבת חופו של הים הבלטי נמצאים שני אגמי מים מתוקים: אגם קורוניאן, הנחלק בין מחוז קלינינגרד וליטא, ואגם ויסלה, הנחלק בין מחוז קלינינגרד ופולין. האגמים מופרדים מהים הבלטי על ידי רצועות אדמה צרות. אגם קורוניאן מופרד מהים הבלטי על ידי רצועת חוף צרה של דיונה חולית באורך 98 קילומטר וברוחב של בין 400 מטר ל-3,800 מטר אשר 46 ק"מ ממנה נמצאים בתחומי מחוז קלינינגרד ומוכרזים כגן לאומי.

המחוז נמצא באזור הזמן המזרח-אירופאי, ביחד עם ליטא, בלארוס ורומניה (זהו גם אזור הזמן של ישראל).

בירת המחוז היא קלינינגרד, שבעבר נקראה קניגסברג, בה מתגוררים כ-430,000 נפש, מעל 43% מאוכלוסיית המחוז.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מפקד בשנת 2002 גרו במחוז קלינינגרד כ-955,300 בני אדם, מהם 78% בערים ו-22% בכפרים. מחוז קלינינגרד הוא מהצפופים ברוסיה עם צפיפות של 62.5 נפש לקמ"ר. האוכלוסייה מורכבת מ-78.1% רוסים, 7.7% בלארוסים, 7.6% אוקראינים, 1.9% ליטאים, 0.8% ארמנים, 0.6% גרמנים, 0.5% פולנים ו-2.8% אחרים.

רוב מוחלט של האוכלוסייה הגרמנית והליטאית שהתגוררה באזור לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה גורש על ידי הרוסים בתום המלחמה. כתוצאה מכך התרוקן האזור מתושביו במהלך 1946-1947 כאשר גורשו מהאזור מעל ל-100 אלף תושבים גרמנים. בחמש השנים הבאות הייתה הגירה מסיבית של אוכלוסייה סלאבית וכל שנה היו מגיעים למחוז מעל 100 אלף מתיישבים. באותה תקופה שונו גם שמות כל היישובים במחוז משמות גרמניים לשמות רוסיים חדשים. ההגירה ההמונית פסקה בשנות ה-60.

בתחילת שנות ה-90 הגיעו לאזור גרמנים שלאחר מלחמת העולם השנייה גורשו על ידי הסובייטים לקזחסטן ולסיביר. תוך מספר שנים רובם היגרו לגרמניה ורק אלפים בודדים מתגוררים במחוז עד היום. בתחילת המאה ה-21 החלה הגירה של אוכלוסייה ממוצא רוסי מהמדינות הבלטיות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]