מחוז קמרובו
| מחוז קמרובו | |||||
|
|||||
| המנון: המנון מחוז קמרובו | |||||
.svg) |
|||||
| שפה רשמית | רוסית | ||||
| עיר בירה | קמרובו | ||||
| סטטוס פוליטי | אובלסט | ||||
| מחוז פדרלי | המחוז הפדרלי של סיביר | ||||
| מחוז כלכלי | המחוז הכלכלי של מערב סיביר | ||||
| נשיא / מושל | אמן טולייב | ||||
| תאריך הקמה | 26 בינואר 1943 | ||||
| שטח - סה"כ - % מים |
ה-37 ברוסיה 95,500 קמ"ר 0.2 |
||||
| אוכלוסייה - סה"כ (2010) - צפיפות |
ה-14 ברוסיה 2,763,000 נפש 28.9 נפש לקמ"ר |
||||
| אזור זמן | UTC+7 | ||||
| אתר אינטרנט | www.ako.ru | ||||
מחוז קמרובו (ברוסית: Кемеровская область; תעתיק: קמרובסקייה אובלסט) הוא סובייקט בפדרציה הרוסית. המחוז נמצא בשטח של המחוז הפדרלי הסיבירי.
המחוז מחולק ל-18 אזורים מוניציפליים ו-16 אזורים עירוניים.
תוכן עניינים |
היסטוריה [עריכה]
התושבים המקוריים של האזור הינם שורי וטלאוטים. התיישבות של הרוסים החלה בשנת 1618. בשנת 1721 התגלו מרבצי פחם באזור העיר קמרובו. בתחילת המאה ה-20 החל פיתוח מואץ של תעשיית הפחם והפלדה באזור.
דמוגרפיה [עריכה]
כ-85% מאוכלוסיית המחוז מתגוררת בערים. רוב תושבי המחוז הינם רוסים, אך קיימות גם קהילות גדולות של שורים, טטרים, אוקראינים, צ'ובשים וגרמנים. הערים הגדולות הינם נובוקוזנצק (כ-560 אלף תושבים) וקמרובו (כ-520 אלף תושבים).
כלכלה [עריכה]
תעשיית הפחם מהווה חלק מרכזי בכלכלת המחוז. מכרות הפחם פזורים למעשה בכל שטחי המחוז ותוצרתם מהווה כ-56% מסך הפחם המופק ברוסיה.
בנוסף לכך יש לציין מפעלים גדולים לייצור פלדה, אלומיניום ואבץ שנבנו בתקופה הסובייטית.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
