מחוך
מחוך (בלועזית: Corset, "קורסה" או "קורסט" – במקור צורת הקטנה של cors, שפירושו "גוף" בצרפתית עתיקה) הוא פריט הלבשה תחתונה עשוי מחומר קשיח, אשר נקשר סביב הבטן והגב. ישנם שני סוגי מחוכים: מחוך אופנתי ומחוך רפואי.
בעבר המחוך האופנתי שימש כפריט אופנה ודרך לעצב את הגוף בדומה למטרות הדיאטה בימינו. בעזרת לבישה יום יומית של מחוך ניתן להצר את המתניים ולהקטין את הקיבולת של הקיבה בדומה לתוצאות ניתוח הצרת קיבה. בשל היות המחוך האופנתי פריט אופנה, הוא החליף במהלך השנים את צורתו וגזרתו. עם התקדמות הטכניקה, התפתחו גם טכניקות הקשירה של המחוך. המחוכים המודרניים נקראים "מחטבים".
המחוך הרפואי עוצב כדי לסייע בשיקום לקויות יציבה הנובעות מבעיות בעמוד השדרה כגון עקמת.
המחוך האופנתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
תולדות המחוך האופנתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחוכים הראשונים היו פשוטים והתפתחו במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-16, והיו למעשה גרסה מוקשחת של פרטי לבוש נשיים אחרים. על קיומם של מחוכים לפני שנת 1562 ניתן ללמוד רק מציורים, שבהם החל משנת 1530 לערך מוצגות נשים לבושות שמלות עם חזה שטוח ועם פלג עליון בצורת חרוט, שייתכנו רק בעזרת מחוך. המחוך הממשי העתיק ביותר שהשתמר הוא מקברה של אלאונורה די טולדו (לבית מדיצ'י), שמתה בשנת 1562.
לבוש חצר המלוכה הספרדי, שהיה לאופנתי בכל אירופה בשנת 1600 לערך, חייב שימוש במחוך שעיצב את הגוף בצורת חרוט ושיטח את החזה. בשנת 1640 לערך התפתח ממנו מחוך אחר, גם הוא בצורת חרוט, אלא שבמקום להשטיח את החזה, הוא דחף אותו כלפי מעלה. צורת מחוך זו נשמרה בשינויים קטנים עד לתקופת המהפכה הצרפתית.
עד תחילת המאה ה-20 שימשה עצם לווייתן (חומר המופק ממזיפות לווייתנאים ממשפחת לווייתני המזיפות) כחומר ההקשחה העיקרי של מחוכים, אף שבשלהי המאה התשע עשרה בייצור המחוכים נעשה שימוש גם מתכת וחלקי קרן.
באופנה של תקופת המהפכה הצרפתית והקיסרות הראשונה, ולאחר מכן באופנת הבידרמאייר המוקדמת, לא היו המחוכים פריטי חובה. רק החל משנת 1840 לערך הפכו שוב לצו האופנה. תחת זאת, נהגו דווקא גברים ללבוש מחוכים בשנים 1820–1850 לערך, בהשפעת אופנת הדנדיזם. בשנים אלה גם הונהגו שכלולים טכניים שונים במחוך, כמו סוגר קדמי מבוסס קרס וחלקי חיבור ממתכת.
בשנים 1840 עד 1870 התפתחה צורת "שעון החול" הנחשבת עד היום לצורה הקלאסית למחוכים: היקף רחב יותר של האגן והחזה, והיקף מזערי של המותן. עד לשנים 1870–1875 הלכו המחוכים והתארכו כלפי מטה וכיסו את הבטן התחתונה ואת הירכיים. בשנות התשעים של המאה ה-19 הכתיבה האופנה היקף מותניים צר במיוחד.
עם התעצמות התנועת לשוויון הזכויות לנשים. במחצית המאה ה-19 נעשו ניסיונות ראשונים לעצב אופנה נשית נטולת מחוך ("אופנת אמיליה בלומר"), אבל רק במאה הבאה צברה הרפורמה באופנת הנשים אהדה משמעותית, בהשפעת מעצבים מזרם היוגנדשטיל. ובכל זאת, עד שנת 1910 לערך עוד היו "שמלות הרפורמה" דמויות שק, משל אין דרך לעצב בגדי נשים אלגנטיים ללא מחוך. רק בהשפעתם של אמני האר דקו, ובעיקר פול פווארה (Poiret), נוצרה אופנה אלגנטית לנשים ללא שימוש במחוך.
במפנה המאה העשרים התפתחה צורה חדשה למחוך: צורת ה-S, שדחקה פנימה את הבטן והבליטה את החזה, ובכך גרמה יציבה לא טבעית. בשנת 1910 לערך הוחלפה צורת מחוך זו במחוכים שנלבשו רק עד מתחת לחזה. בשנים 1913–1915, עם התגברות התנועה הפמניסיטית וההשתלבות הגוברת של נשים בשוק העבודה בעקבות פריצת מלחמת העולם הראשונה, יצאו המחוכים כליל מן האופנה. את מקומם תפסו, עד לשנות השישים של המאה העשרים, הביריות.
השלכות בריאותיות של המחוך האופנתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך שנים רבות הייתה ביקורת רפואית רבה על ההשלכות הבריאותיות של המחוך. כבר במאה ה-18 הזהירו רופאים מפני שלל השפעות מזיקות כגון התמכרות, היסטריה, נימפומניה, בעיות פוריות ובעיות עצביות שונות[1] ההביקורת הנפוצה ביותר כנגד המחוך הייתה פגיעה באיברים הפנימיים וגרימת עיוותים בעמוד השדרה שגרמו למחלות כגון עקמת, עם זאת למרות שהמחוך נלבש בתדירות יום יומית בידי רוב נשות המעמד הגבוה של המאה ה-18 וה-19 לא נמצאו עדויות לפגיעות כאלו בשלד.[2].
ההשפעה היחידה שנמצאה בשלדי נשים מהתקופה הם שינויים אסתטיים בצלעות שכנראה נגרמו כתוצאה מלבישת מחוך בגיל צעיר מאוד לפני שהשלד סיים להתעצב. האנתרפולוגית רבקה גיבסון שחקרה את הנושא גילתה שאצל נשים מהתקופה צלעות עגולות יותר מהממוצע בימינו, צורה זו יוצרת מראה של שעון חול בעל מתניים צרים שנחשב רצוי אצל קובעי צו האופנה של התקופה. מלבד השינויים האסתטיים לא נמצאו בעיות בריאותיות והמחקר אף מצביע שתוחלת החיים הממוצעת של נשים אלו הייתה גבוהה יותר מהמוצע לתקופה.[3].
המחקר המקיף ביותר בעת המודרנית על ההשפעות הבריאותיות של המחוך נערך על ידי ואלרי סטיל, היסטוריונית אופנה, שפרסמה את ממצאי בספר "The Corset: A Cultural History"[4] בהוצאת אוניברסיטת ייל, בספר זה הפריכה אמונות על היותו של המחוך פריט לבוש מסוכן לבריאות שמטרתו הייתה דיכוי נשים ומצאה כי בניגוד למוסכמות הישנות למרות שמחוכים המהודקים בחוזקה ומגבילים את תנועת הגוף הם אינם גורמים לנזק גופני. בעזרתם של רופאים, היא הוכיחה כי הטענות בדבר נזקים גופניים הנגרמים מלבישת המחוך היו מבוססות על מיתוסים וידע רפואי מוגבל, המחלות המתוארות היו קרוב לוודאי תוצאה של היגיינה נמוכה ותזונה לקויה. כדי לחשוף את ההשפעה על האיברים הפנימיים ביצעה וואלרי סטיל סריקות CT לקתי ג'ונג, דוגמנית מחוכים שהצרה את היקף המתניים באופן קיצוני ל-38 ס"מ, ומצאה שאף על המחוך הקיצוני דחיקת האיברים הפנימיים לא הייתה דרמטית כמצופה. למעשה האיברים נדחקו פחות מאשר המתרחש בזמן ההיריון. ההשפעות הבריאותיות היחידות שהתגלו כנכונות הן צמצום קיבולת הקיבה, תופעה שנחשבה רצויה, וצמצום קיבולת הריאות ב-10% עד 25% מאחר שהמחוך ההדוק מונע מריאות להתנפח לגודלם המלא. השפעות אלו חולפות ברגע שהמחוך מוסר.
המחוך האופנתי מאז שנות העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
משנות העשרים של המאה העשרים ננטש המחוך האופנתי הקשיח שמשנה את צורת הגוף. המחוכים היו עשויים מחומר אלסטי ונועדו לשטח את הבטן ולהסתיר קפלי שומן. מהמאה ה-21 המחוכים מסוג זה שינו את שמם ל"מחטבים". מחוכים קשיחים נלבשו כפריט אופנה סקסי באופנה הגותית או בסצנה הסאדו-מזוכיסטית. בשנות התשעים הופיע שוב המחוך באופנת העלית של מעצבים מסוימים.
שמלות כלה ושמלות ערב מהודרות מעוצבות לעיתים משני חלקים - חצאית נפוחה וחלק עליון בעיצוב דמוי מחוך, הנרכס או נשרך מאחור. עיצוב זה נועד לרוב לשמלות במראה "סטרפלס" - ללא כתפיות או שרוולים. כיום המחטב, הקליל יותר מחליף את המחוך הכבד, בכל הקשור לאמצעי חיצוני לעיצוב הגזרה.
המחוך הרפואי[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחוך הרפואי הוא אמצעי טכנולוגיה שיקומית שעוצב כדי לסייע בשיקום לקויות יציבה הנובעות בעיה בעמוד השידרה כגון עקמת[5] וכאבי גב תחתון[6]. למחוכים שונים יש פעולות שונות. המחוך יכול להקשות על תנועות לא מומלצות, להפעיל לחץ עדין על הגב כדי ליישרו (בדומה לטיפול אורטודנטי ליישור השיניים) או למתוח את הגב כדי להרפות לחצים ולאפשר לחוליות לתפוס את מקומן הטבעי בעזרת לחץ השרירים.
מחוך שתפקידו להקשות על תנועות לא מומלצות של הגב עשוי להינתן כדי לזרז את החלמתן של פציעות מאמץ חוזרני כגון פריצת דיסק. מחוך כזה עשוי להקשות על בעליו הרמה של חפצים תוך כיפוף הגב ולהרגיל את בעליו לכופף את הברכיים במקום את הגב במקרים כאלה.
חלק מהידע הטכנולוגי המאפשר את הכנתם של המחוכים הרפואיים הצטבר בתעשיית המחוכים האופנתיים. אולם, אחד האתגרים בעיצוב המחוך הרפואי הוא יצירת מראה השונה באופן מובהק מזה של המחוך האופנתי, המזוהה עם חובבי המין הפטישי. זאת משום שמחוך רפואי הדומה למחוך אופנתי עלול להרתיע את המטופל או להביך אותו בפני זולתו במקרה שהוא מתגלה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Fontanel, Béatrice. Support and Seduction: A history of corsets and bras. New York: Harry N. Adams, 1997
- Junker, Almut, und Eva Stille. Dessous : Zur Geschichte der Unterwäsche 1700-1960. Frankfurt: Historisches Museum, 1991
- Waugh, Nora. Corsets and Crinolines. New York: Routledge, 1996.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע בעברית על מחוכים וחגורות גב, מטרות ואופן שימוש(הקישור אינו פעיל)
- מוזיאון המחוכים הווירטואלי (אנגלית)
- קורס על תולדות המחוך, ממוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון (אנגלית)
- מילון מונחים הקשורים במחוך (אנגלית)
- איתי יעקב, דיאטת הקסמים של הקרדשיאנס: מחוך לדיכוי תיאבון והצרת היקפים, באתר ynet, 3 באוגוסט 2016
- מחוך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ https://www.researchgate.net/publication/236707278_The_Corset_A_Cultural_History_review The [Corset: A Cultural History (review)]
- ^ Talk - Valerie Steele: The Corset - Fashioning the Body דקה 8:00
- ^ Effects of Long Term Corseting on the Female Skeleton: A Preliminary Morphological Examination/2e7393a117ff5aca16f1671959fea8ff92e3709a Rebecca Gibson, 2015
- ^ קישור לספרה של וואלרי סטיל
- ^ Stud Health Technol Inform. 2002;88:222-5.Adolescent idiopathic scoliosis: is the search for aetiology constrained by the orthosis? Goldberg CJ, Moore DP, Fogarty EE, Dowling FE.
- ^ Cochrane Database Syst Rev. 2004;(1):CD000447. Spinal manipulative therapy for low back pain. Assendelft WJ, Morton SC, Yu EI, Suttorp MJ, Shekelle PG.
