מחיאת כפיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מחיאות כפיים)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנשים מוחאים כפיים

מחיאת כפיים היא הטחת שתי כפות הידיים הפרושות זו בזו והצליל הנוצר תוך כדי כך.

מחיאות כפיים נהוגות כמחווה להבעת הערכה, ונמחאות בדרך כלל על ידי קהל בסיום הופעה אמנותית, נאום, מצגת וכיוצא בזה.

מחיאת כפיים משמשת גם כליווי קצבי למוזיקה, שירה או ריקוד. שימוש כזה במחיאת כפיים ככלי הקשה נפוץ במיוחדת במוזיקת גוספל ובפלמנקו. סטודנטים למוזיקה נוהגים למחוא כפיים בקצבה של מוזיקה כתובה על מנת ללמוד את ערכם של תווים שונים ולהתרגל לקצבן של יצירות חדשות הנלמדות. במופעים מוזיקליים יש והאמן מזמין את הקהל להצטרף במחיאות כפיים לפי קצב המוזיקה.

תשואות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשקהל מוחא כפיים לאות הערכה, כמקובל במערב, כל אדם בקהל מוחא באופן שונה, אך מחיאות כל הקהל נוטות להסתנכרן במידה מסוימת. כדוגמה לתקשורת לא מילולית המונית, מחיאות הכפיים של הקהל הן מדד פשוט לחוות הדעת הממוצעת של כלל הקהל - ככל שהרעש המופק עז וממושך יותר, כך חזקה יותר ההערכה.

מחיאות כפיים נפוצות בכל העולם ומבוצעות במגוון דרכים. אופן הביצוע הוא תלוי תרבות. לרומאים היה פולחן של תשואות בהופעות בציבור, שהביע רמות שונות של הערכה: הקשה באצבע צרידה, מחיאה בכפיים פתוחות או באגרופים, נפנוף כנף הטוגה - מנהג שהקיסר אורליאנוס החליף בממחטות שחילק לנתיניו. בתיאטרון הרומי הקהל הביע הערכה באמצעות שירה.

בתחילת ימי הנצרות הועתקו מנהגי הבעת ההערכה מהתיאטרון אל הכנסייה. במאות ה-4 וה-5 היה נהוג למחוא כפיים למטיפים אהודים.

בצרפת התקיים החל מהמאה ה-16 מוסד ה-Claque (מחיאת כפיים בצרפתית) - קבוצות של מריעים מקצועיים שמחאו כפיים תמורת שכר בתיאטראות ובבתי האופרה. מטרת התארגנות זו הייתה ליצור בעיני הקהל אשליה של רמת הערכה מוגברת. המנהג נפוץ גם לאיטליה (למשל בלה סקאלה במילנו), וינה, לונדון (קובנט גארדן), וניו יורקמטרופוליטן אופרה). המוסד דעך במאה ה-20. בין המתנגדים לו היו גוסטב מאהלר וארטורו טוסקניני.

בימינו, מחיאת כפיים במהלך קונצרט נחשב כהפרת כללי הנימוס המקובלים, זאת בניגוד לנהוג באופרה. בתיאטרון ובעצרות פוליטיות נהוגות מחיאות כפיים גם עם עלייתם לבמה של שחקנים ופוליטיקאים מוכרים, עוד בטרם פצו פה. מנהג זה מיועד להבעת הערכה על הישגי העבר.

בנסיבות מסוימות נהוג למחוא כפיים במהלך האירוע. נשיא ארצות הברית, מופרע לעתים תכופות על ידי מחיאות כפיים בנואמו את נאום מצב האומה השנתי. ישנם אף ערוצי חדשות בטלוויזיה האמריקאית המנהלים מעקב אחר מספר ההפרעות הללו. בהופעות ג'אז מוחאים לעתים כפיים תוך כדי הנגינה, כאשר הנגן מסיים קטע סולו מאולתר.

במשחקי גולף נהוגה "מחיאת גולף" - מחיאת כפיים שקטה, על מנת לא להפריע לשחקנים אחרים.

חרשים מחליפים את מחיאת הכפיים בנפנוף ידיים, מחווה אשר האפקט הוויזואלי שלה גדול יותר.

מחיאות איטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבויות מסוימות מחיאות כפיים איטיות הן ההפך מתשואות - מטרתן להקניט או ללעוג ולהביע חוסר הערכה ואות לאמן לעזוב את הבמה. סוג זה של מחיאות איטיות הוצג לראשונה בקולנוע בסרט האזרח קיין, משנת 1941. באנגליה מפורסם מקרה משנת 2000 בו חברות ארגון נשים הגיבו במחיאות איטיות כלפי נאום של ראש הממשלה, טוני בלייר[1].

סוג אחר של מחיאות כפיים איטיות הוא מוטיב קולנועי. בסרטים בהם ה"רשע" חוזר בו ממעשה או כוונת עוול בנאום ספונטני בפני קהל, משתררת דממה של הלם ולאחריה יחיד מהקהל מתחיל למחוא כפיים באיטיות. אט אט מצטרפים אליו עוד אנשים, עד שהמחיאות הופכות לתשואות‏[2].

תשואות סוערות בסיום מופע אמנותי הופכות לעתים למחיאות כפיים איטיות הרומזות לאמן לחזור להדרן או לצוות המופע להעלות לבמה לסדרת השתחוויות.

"מחיאת כף" ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעולת מחיאת הכף, נמצאת בהלכה בהטיות שונות כגון "ספיקת כף", "טפוח ביד" ועוד. במשנה נאסר לעשות זאת בשבת וביום טוב, מחשש שמחיאות הכפיים והתיפוף יעודדו בהמשך גם יצירת כלי נגינה, ויצירת כלי היא מלאכה האסורה בשבת. בעלי התוספות כתבו שאיסור זה אינו בתוקף עוד, מפני שבימינו לא מקובל ליצור כלי נגינה באופן מאולתר בבית, וזהו המנהג המקובל בקרב האשכנזים. למנהגים שונים מוחאים כפיים בשבת בשינוי, כגון טפיחת הכף על גב היד השנייה. בשולחן ערוך, ובעקבותיו במנהג עדות המזרח, נשמר עדיין האיסור כבימי חז"ל.

שימושים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחיאת כפיים עשויה לשמש באקוסטיקה לבחינת משך ההדהוד של חדר. המדד הוא זמן הדעיכה של המחיאה.

ידוע גם המנהג שבהופעה שתחילתה מתעכבת והקהל חסר סבלנות, מתחיל הקהל למחוא כפיים על מנת להביע מחאה ולזרז את השחקנים\מציגים\זמרים לעלות לבמה ולהתחיל במופע.

קיים התקן חשמלי ("The Clapper") המאפשר הדלקה וכיבוי של מכשירי חשמל ביתיים על פי צליל מחיאת כפיים.

אימרת קואן (זן בודהיזם) מפורסמת תוהה: "מהו הקול שמשמיעה מחיאת כף יד אחת?".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ WI gives Blair hostile reception, באתר חדשות BBC,‏ 7 ביוני 2000
  2. ^ Michael Pollick,‏ What is a Slow Clap?‎, באתר wiseGEEK