מחלת היילוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מחלת היילוד
שם בלועזית erythroblastosis fetalis
Hemolytic disease of the newborn
ICD-10
(אנגלית)
P55.
ICD-9
(אנגלית)
773
DiseasesDB
(אנגלית)
5545
MedlinePlus
(אנגלית)
001298
eMedicine
(אנגלית)
ped/959 
MeSH
(אנגלית)
D004899

מחלה המוליטית של היילוד או תמס דם של היילוד (Eyrthroblastosis fetalis או Hemolytic disease of the newborn) היא מחלה חיסונית התוקפת תינוקות. המחלה מתפרצת בזמן שאימהות בעלות סוג דם שלילי יולדות תינוקות בעלי סוג דם חיובי ובתנאי שזה אינו התינוק הראשון בעל סוג הדם החיובי שהן יולדות.

במהלך ההריון, מחלה זו אינה מתפרצת משום שתאים של העובר ושל האם אינם יוצרים מגע, שכן מעבר החומרים נעשה דרך השליה. אולם, במהלך הלידה, בתעלת הלידה מתרחש מגע בין התאים של האם והתאים של התינוק. כדוריות דם אדומות של התינוק מגיעות אל האם. על כדוריות הדם האדומות של התינוק נמצאות מולקולות RH, ומכיוון שעל כדוריות הדם האדומות של האם לא נמצאות מולקולות כאלה, המולקולות זרות למערכת החיסון של האם והן מפעילות אותה.

לאם יש יכולת לייצר נוגדנים anti RH וברגע שיש מגע של דם, האם מייצרת נוגדנים כאלה. בלידה ראשונה, לוקח לאם ארבעה עד שבעה ימים לייצר נוגדנים ולכן אין סכנה לעובר. אך אחרי הלידה הראשונה, קיים זיכרון חיסוני של הנוגדנים, והאם מייצרת אותם בתוך דקות. נוגדנים אשר גורמים להצמתה בכלי הדם של התינוק. תינוקות כאלה נולדים עם כלי דם מלאים בגושים וחסימות.

על מנת לטפל בבעיה חמורה זו, מהחודש השביעי להיריון, וכן במהלך הלידה, ניתנים לאישה נוגדנים המצמיתים את התאים שיכולים ליצר את הנוגדנים הבלתי רצויים. כך מונעים ממנה את יצירת הזיכרון החיסוני ותמותה של תינוקות. הטיפול מונע כתשעים אחוז ממקרי הממחלה.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.