מחמוד א-זהאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

מחמוד א-זהאר (ערבית: محمود الزهار, נולד בשנת 1945) הוא חבר ההנהגה המדינית של תנועת חמאס בעזה. כיהן כשר החוץ של הרשות הפלסטינית בין השנים 2006 ל-2007.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחמוד א-זהאר נולד בעזה לאם ממוצא פלסטיני ולאב שמוצאו מצרי.[דרוש מקור] מרבית שנות ילדותו עברו עליו באסמאעיליה שבמצרים. א-זהאר סיים את לימודיו התיכוניים בעזה, ולאחריהם פנה ללמוד רפואה באוניברסיטת עין שמס בקהיר, אותם סיים ב-1971. עד סוף שנת 1976 סיים את התמחותו כרופא מנתח. עם סיום לימודיו, החל אל-זהאר לעבוד בבתי חולים בעזה ובח'אן יונס.

עם הקמתה של תנועת החמאס, הצטרף לשורותיה. בשנת 1988 נפגש א-זהאר עם שר הביטחון דאז, יצחק רבין, שהחשיבו למנהיג מתון מהפת"ח[1]. באותה השנה נעצר א-זהאר על ידי ישראל לתקופה של שישה חודשים. בשנת 1992 נמנה עם מגורשי החמאס ללבנון שם שהה כשנה לערך עד ששוחרר ביחד עם חבריו. במהלך השהייה במחנה מרג' אלזהור, התבלט מחמוד אלזהאר כאחד הדוברים הראשיים של התנועה לתקשורת המערבית ומעמדו בתנועה גדל. בשנת 1996 נכלא שוב על ידי שלטונות ישראל לתקופה של כשנה לערך, במהלכה חלה מאוד.

לאחר ההתנקשויות בחיי מנהיגי החמאס הפך א-זהאר לאחד מבכירי הנהגת החמאס ברצועת עזה. ב-10 בדצמבר 2003 ניצל א-זהאר מניסיון התנקשות של מטוס אף-16 של חיל האוויר הישראלי[2]. במהלך 2004 דווח בתקשורת הישראלית לסירוגין כי א-זהאר משמש כראש הנהגת חמאס ברצועת עזה לצד הטענה כי הוא משמש בכיר בהנהגה הקולקטיבית של התנועה[3]. במהלך 2005, עם החלטתה של חמאס לקבל את הרגיעה, התראיין א-זהאר לכלי תקשורת ישראליים והדגיש כי התנועה לא תסכים להארכתה אילולא יקיימו ישראל והרשות הפלסטינית את התחייבויותיהן. גורמים ברשות הפלסטינית ובישראל טענו אז כי א-זהאר מוביל בחמאס את המחנה הקיצוני, שאינו מוכן לשנות את מדיניות התנועה‏[4]. לאחר ניצחון חמאס בבחירות ב-2006, מחמוד א-זהאר מונה לתפקיד שר החוץ בממשלתה. לאחר עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה, הוא פוטר מתפקידו באופן רשמי. לצד זאת, המשיך לייצג את ממשלת החמאס. ב-2010, בעת המגעים בין ישראל לחמאס להשגת עסקת שחרור אסירים, תיארו הדלפות בתקשורת הישראלית את א-זהאר דווקא כמי שמוביל את המחנה המתון בתנועה‏[5].

א-זהאר נשוי ואב לשבעה ילדים. בנו הבכור נהרג בנסיון ההתנקשות ב-2003. בן נוסף נהרג בקרב עם לוחמים מיחידת אגוז בינואר 2008‏[6].

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראיונות שהעניק מחמוד א-זהאר לפני קיום הבחירות להנהגת הרשות הפלסטינית, הוא נימק את השתתפות תנועת החמאס בבחירות בשתי סיבות. האחת, קבלת לגיטמציה מהעולם שרואה בחמאס ארגון טרור, והשנייה, הצורך לביעור השחיתות הקיימת לדבריו בכל התחומים בחברה הפלסטינית‏[7]. הוא התייחס בין השאר לצביונה של המדינה הפלסטינית האסלאמית על פי תפיסתה של חמאס. לתפיסתו צריכה לקום בכל שטחי ארץ-ישראל, דהיינו מהים עד לנהר, מדינה פלסטינית אשר תפעל על בסיס עקרונות ההלכה האסלאמיים. כלומר, לדעתו, במדינה האסלאמית העתידית יחילו את השריעה בכל תחומי החיים. החלת השריעה תהיה התרופה האידאלית לכל גילויי השחיתות שתנועת הפתח לקתה בה בהיותה בשלטון.

א-זהאר שלל אז מכול וכול קשר כלשהו עם ישראל, ולכן מבחינתו חלה חובה על הממשלה הפלסטינית שתקום לנתק כל קשר עם ישראל‏[7]. יתר על כן, בעיניו חובה קדושה היא להילחם בישראל עד להשמדתה הסופית.[דרוש מקור] לפני הבחירות לרשות הפלסטינית, ביחס להסכמי אוסלו, אמר כי אם החמאס ינצח בבחירות הוא לא יכיר בהסכמים בין ישראל לרשות הפלסטינית. "אוסלו תם מבחינה חוקית, שכן תוקפו היה לארבע שנים. אנו ניכנס למועצה המחוקקת ואם נמצא שאריות כלשהן של הסכמי אוסלו, נסלק אותן"‏[8][7].

עם זאת, במספר ראיונות שנתן לא שלל את אפשרות המשא ומתן עם ישראל, אך הדגיש שמדובר באמצעי ולא במטרה, "מבחינתנו המשא ומתן הוא אמצעי. אם אמצעי זה הוא לשחרר את אדמתנו, ולשחרר את עצורינו בישראל, ולבנות מחדש את מה שהרס הכיבוש הישראלי שנים רבות, אז נוכל לתמוך בתוכנית של משא ומתן". ב-2005 אמר כי מבחינת החמאס גבולות 1967 הם רק שלב במאבק ולא סוף הסיפור, ולכן למרות שהחמאס עשוי להסכים להסדרים מדיניים זמניים, הוא "לא ישנה את עמדות היסוד שלו ולפיהן כל פלסטין - בין הנהר לים - היא בבחינת 'הקדש איסלאמי'"‏[7].

ב-5 בנובמבר 2010 אמר בערוץ אל אקצה של החמאס כי התנהגותם הפושעת של היהודים ביחס לעמים בקרבם חיו היא זו שגרמה לגירושים הרבים לאורך ההיסטוריה מהארצות בהם גרו‏[9]. בנאום זה חזר א-זהאר למעשה על התזה המרכזית המופיעה בספרו "אין עתיד [ליהודים] בין האומות". הספר יצא לאור באלג'יריה ב-2008 ובו הוא מפתח את התזה לפיה היהודים הם נטע זר שמדינות העולם דוחים אותם. הוא עושה שימוש במובאות מהקוראן כדי להצדיק רצח של יהודים ולהוכיח שלציונות "אין עתיד בין האומות" ומשום כך דינה להיכחד‏[10].

בנאום שנשא ב-6 בינואר 2011 טען כי "השואה היא שקר ציוני ודבר בטל לנוכח השואות הרבות שביצע הכיבוש נגד הפלסטינים". עוד אמר כי "יבוא יום שבו ייהרסו הטנקים והמטוסים של ישראל, והפלסטינים ישחררו את ירושלים ואת כל פלסטין"‏[11].

לאחר מבצע עמוד ענן האשים את ארצות הברית באחריות להריגת אזרחים פלסטינים בשל האישור שהעניק לכאורה למתקפה הישראלית והבטחתו פיצוי לישראל על הנזקים שנגרמו לה [דרוש מקור]. יתר על כן קרא להחרמת מוצרים אמריקניים בהסבירו: "הכלכלה האמריקנית הרוסה ואנו יכולים להסב לה נזק גדול עוד יותר".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]