מחנה ישראל (מדבר סיני)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מחנות ישראל

מחנה ישראל הוא המבנה הארגוני, למיקום חניית השבטים ולמהלך הליכתם במדבר סיני, שקבע משה מפי הגבורה לבני ישראל בדרכם לארץ ישראל. מחנה ישראל במובן המקובל הוא המחנה של כל שבטי ישראל להוציא את משכן העדות ואת מקום מגוריהם של הכוהנים והלויים. מחנה ישראל במובן המצומצם, להבדיל ממחנה כהונה וממחנה לוויה, מהווה תחום שבו הטמאים רשאים לשהות בחלק מתקופת הסגרם.

ההנחיות המפורטות לחניה ולנסיעה ניתנו לעם ישראל והם מתוארות בפרשת במדבר בספר במדבר בתורה. הארגון נועד בראש וראשונה להסדר החנייה, אך גם לקביעת מתכונת הנסיעה, מי מתחיל בנסיעה, מי בא אחריו וסדר השבטים למחנות במהלך ארבעים השנה במדבר. המקרא מציין כי בני ישראל נהגו בדיוק כפי שהקב"ה ציווה אותם בדבריו אל משה.

מבנה החנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמקובל במדבר, בית האב חונה לשבטו. מכאן מתחיל הארגון המיוחד: לכל שבט נקבע דגל והוא נכלל במחנה, כאשר כל מחנה כולל שלושה שבטים. השבט המוביל, היה השבט אשר על שמו המחנה נקרא המחנה. כך נבחרו ארבעה שבטים לראשי המחנות, השבטים: יהודה, ראובן, אפרים ודן, כל שבט ואופיו אשר מכתיר אותו לתפקידו. "פרשת שמות" מספרת כי בטרם נקבע הארגון בוצע מפקד בקרב בני ישראל וכך היה ניתן לקבוע כמה "פקודים", זכרים מבין 20 שנה ומעלה,- בלשון ימינו יוצאי צבא - יש בכל שבט, בכל המחנה ובכל המחנות יחד.

מיקום המחנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרשת במדבר נאמר "וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ עַל-מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל-דִּגְלוֹ, לְצִבְאֹתָם" וכעבור כמה פסוקים מתואר מבנה חניית המחנות:

בול ישראלי, 1952, "וחנו בני ישראל איש על-מחנהו ואיש על-דגלו..."
  • מזרח - מחנה יהודה:
שבט יהודה הוא השבט ממנו יבואו מלכי ישראל, ולידו חונים משה ואהרן ובניו, הכהנים. במחנה יהודה כלול גם שבט יששכר, אשר ניחן בתכונת החכמה: "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים", ושבט זבולון המיועד לעושר, "כי שפע ימים יינקו".‏[1]

וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה, נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--אַרְבָּעָה וְשִׁבְעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.
וְהַחֹנִים עָלָיו, מַטֵּה יִשָּׂשכָר; וְנָשִׂיא לִבְנֵי יִשָּׂשכָר, נְתַנְאֵל בֶּן-צוּעָר. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדָיו--אַרְבָּעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת.
מַטֵּה זְבוּלֻן; וְנָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן, אֱלִיאָב בֶּן-חֵלֹן. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדָיו--שִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת.
כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה יְהוּדָה, מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנִים אֶלֶף וְשֵׁשֶׁת-אֲלָפִים וְאַרְבַּע-מֵאוֹת--לְצִבְאֹתָם; רִאשֹׁנָה יִסָּעוּ.

ספר במדבר, פרק ב', פסוקים ג'-ט'
  • דרום - מחנה ראובן:
הוא הימין, שם הוצב מחנה ראובן, הבכור לבני ישראל. לידו הוצבו בני קהת, נושאי כלי המשכן. עם מחנה ראובן נימנים גם שבט גד ושבט שמעון.

דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן, אֱלִיצוּר בֶּן-שְׁדֵיאוּר. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדָיו--שִׁשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת.
וְהַחוֹנִם עָלָיו, מַטֵּה שִׁמְעוֹן; וְנָשִׂיא לִבְנֵי שִׁמְעוֹן, שְׁלֻמִיאֵל בֶּן-צוּרִישַׁדָּי. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--תִּשְׁעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת.
וּמַטֵּה גָּד; וְנָשִׂיא לִבְנֵי גָד, אֶלְיָסָף בֶּן-רְעוּאֵל. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.
כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה רְאוּבֵן, מְאַת אֶלֶף וְאֶחָד וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע-מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים--לְצִבְאֹתָם; וּשְׁנִיִּם יִסָּעוּ.

ספר במדבר, פרק ב', פסוקים י'-ט"ז
  • אוהל מועד:
אחרי מחנה יהודה ומחנה ראובן, נוסע אוהל מועד עם הכוהנים והלווים.

וְנָסַע אֹהֶל-מוֹעֵד מַחֲנֵה הַלְוִיִּם, בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֹת; כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ, אִישׁ עַל-יָדוֹ לְדִגְלֵיהֶם.

ספר במדבר, פרק ב', פסוק י"ז
  • מערב - מחנה אפרים:
מחנה אפרים, הכולל את שבט מנשה ושבט בנימין, דהיינו מחנה בני רחל אימנו.

דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם, יָמָּה; וְנָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם, אֱלִישָׁמָע בֶּן-עַמִּיהוּד. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--אַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת.
וְעָלָיו, מַטֵּה מְנַשֶּׁה; וְנָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה, גַּמְלִיאֵל בֶּן-פְּדָהצוּר. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּמָאתָיִם.
וּמַטֵּה בִּנְיָמִן; וְנָשִׂיא לִבְנֵי בִנְיָמִן, אֲבִידָן בֶּן-גִּדְעֹנִי. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת.
כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה אֶפְרַיִם, מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנַת-אֲלָפִים וּמֵאָה--לְצִבְאֹתָם; וּשְׁלִשִׁים יִסָּעוּ.

ספר במדבר, פרק ב', פסוקים י"ח-כ"ד
  • צפון - מחנה דן:
המאסף, מחנה בני דן, אשר ונפתלי - זהו המחנה המגן על בני ישראל מעורפו.

דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן צָפֹנָה, לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי דָן, אֲחִיעֶזֶר בֶּן-עַמִּישַׁדָּי. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--שְׁנַיִם וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת.
וְהַחֹנִים עָלָיו, מַטֵּה אָשֵׁר; וְנָשִׂיא לִבְנֵי אָשֵׁר, פַּגְעִיאֵל בֶּן-עָכְרָן. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--אֶחָד וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת.
וּמַטֵּה, נַפְתָּלִי; וְנָשִׂיא לִבְנֵי נַפְתָּלִי, אֲחִירַע בֶּן-עֵינָן. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--שְׁלֹשָׁה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת.
כָּל-הַפְּקֻדִים, לְמַחֲנֵה דָן--מְאַת אֶלֶף וְשִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת; לָאַחֲרֹנָה יִסְעוּ, לְדִגְלֵיהֶם.

ספר במדבר, פרק ב', פסוקים כ"ה-ל"א

מסכם הכתוב את גודל המחנה ומצביע כי הכול בוצע בהתאם לפקודות:

אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְבֵית אֲבֹתָם: כָּל-פְּקוּדֵי הַמַּחֲנֹת, לְצִבְאֹתָם--שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.
וְהַלְוִיִּם--לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה.
וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, כֵּן-חָנוּ לְדִגְלֵיהֶם וְכֵן נָסָעוּ--אִישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָיו, עַל-בֵּית אֲבֹתָיו.

ספר במדבר, פרק ב', פסוקים ל"ב-ל"ד

דגל המחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל משפחה במחנה השתייכה לבית אב ולשבט - עם הדגל האופייני לו- ומחנה, אליו היה השבט שייך, אשר היה מהלך בו בזמן המסע במדבר סיני. דגל השבט היה הסמל אשר סביבו היה תושב המחנה מתרכז בעת החנייה ובעת הנסיעה. אך לא רק משמעות טכנית הייתה לדגל וזאת אנו יודעים עד היום.

הדגל, בהוראת אות וסימן, הוא מסימני הריבונות של עם ובמדרש כתוב : "וכיון שעלו ישראל מן הים, אמר הקב"ה למשה עשה אותם דגלים דגלים שיהיו מהלכין בטקסיסי מלכים" (דברים רבה (ליברמן) פרשת דברים, טז). עם היוצא ממצרים, מעבדות, בדרכו לארץ ישראל הוא כבר חופשי ומתחיל להניף דגל המורה על חרותו. וכך אומר רמב"ן ( שמות יד:ה) : "וזה טעם 'ובני ישראל יוצאים ביד רמה', שעשו להם דגל ונס להתנוסס, ויוצאים בשמחה ובשירים בתוף ובכִנור כדמות הנגאלים מעבדות לחירות, לא כעבדים העתידים לשוב לעבודתם".

גם תחיית עם ישראל בארצו לאחר גלות ארוכה מלווה בדגל. כאמור, הדגל מסמל את היותו עַ‏ם בן חורין אך גם את הקשר של עם ישראל עם מסורתו. ואכן,דגל ההסתדרות הציונית ודגלה הרשמי של מדינת ישראל דומה לטלית, כפי שמתאר דוד וולפסון:

Cquote2.svg

בפקודת מנהיגנו הרצל באתי לבזל כדי לעשות את כל ההכנות לקונגרס... בין השאלות הרבות שהעסיקוני הייתה... באיזה דגל נקשט את אולם הקונגרס? מה הם צבעיו? הן דגל אין לנו... והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל לבן כחול - הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו. טלית זו היא סמלנו. נוציא את הטלית מנרתיקה ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים. הזמנתי אז דגל כחול לבן ומגן דוד מצויר עליו. ...

Cquote3.svg
– ד' ולפסון, "הדגל והשקל", ל' יפה (עורך), ספר היובל למלאת חמש ועשרים שנה לקונגרס הציוני הראשון , ירושלים תרפ"ג, עמ' 297-296

ה"מחנות" בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית המקדש

כשם שהיו מחנות במדבר, היו גם מחנות בירושלים וזאת במטרה לבודד את הטמאים מהמקדש ומהר הבית. וכותב הרמב"ם:

Cquote2.svg

שלוש מחנות היו ישראל במדבר--מחנה ישראל, והיא (והם) ארבע מחנות; ומחנה לוייה, שנאמר בה "וסביב למשכן, יחנו" (במדבר א,נ); ומחנה שכינה, והיא מפתח חצר אוהל מועד ולפנים.

וכנגדן לדורות--מפתח ירושלים עד הר הבית, כמחנה ישראל; ומפתח הר הבית עד פתח העזרה שהוא שער ניקנור, כמחנה לוייה; ומפתח העזרה ולפנים, מחנה שכינה. והחיל ועזרת נשים, מעלה יתרה בבית העולמים..

Cquote3.svg
– משנה תורה - ספר עבודה - הלכות בית הבחירה, פרק ג'

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הציטטות מברכת יעקב לבניו, פרשת ויחי בספר בראשית.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.