מחקר בסיסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מחקר בסיסי (נקרא גם מחקר טהור או מדע בסיסי), בניגוד למחקר יישומי או מעשי, הוא תחום מחקר מדעי שתפקידו לחקור שאלות עקרוניות ללא מטרה יישומית וללא הכוונה. המניע העיקרי של המחקר הבסיסי הוא סקרנות, אולם תוצריו הם גוף-ידע אינטלקטואלי של רעיונות, עקרונות, שיטות ותובנות שיכול לשמש למגוון יישומים טכנולוגיים בתחומים שונים (גם רחוקים מאוד מן השאלות שהניעו את המחקר הבסיסי בראשיתו) וליצירת דיסציפלינות מדעיות חדשות. המחקר הבסיסי אינו מכוון לטובת האנושות ולא לרעתה, אלא הוא נייטרלי לחלוטין מבחינה מוסרית. כך, תוצרים של אותו מחקר בסיסי יכולים לשמש, למשל, הן למטרות "נעלות" כגון רפואה גרעינית והן ליצירת פצצת אטום.

המחקר הבסיסי מתבצע על ידי מדענים באוניברסיטאות מחקר ובמכוני מחקר ומתועד במאמרים מדעיים, כך שתובנות ומסקנות ישמשו בעתיד חוקרים אחרים, יהוו נקודות-מוצא למחקרים נוספים, יאששו או יפריכו השערות מדעיות, יזניקו רעיונות יישומיים וכדומה.

המחקר המדעי הבסיסי דורש תקציבים גדולים, לעיתים בסדרי גודל של מדינות ותאגידי ענק. עם זאת, מדובר בהשקעה בעייתית משום שאינה מבטיחה למשקיע דבר בטווח הזמן הקרוב, פרט למימון מדענים המבצעים פעילות שרובה הגדול מיותר מנקודת מבט תועלתנית. עם זאת, בטווחי זמן ארוכים יכול המחקר הבסיסי להניב תוצאות שלא שוערו כלל על ידי המממנים. כמו כן, אף שפעמים רבות רק אחוז זעיר מהניסויים מציג לבסוף תועלת ממשית, תועלת זו יכולה להתברר כפורצת דרך בטווח זמן כלשהו ולפיכך בעלת ערך שקשה למדוד אותו במונחי עלות-תועלת רגילים.

המימון העיקרי למענקי מחקר בסיסי בישראל, כשני-שלישים מסך מענקי הקרנות למחקר בסיסי, מגיע מהקרן הלאומית למדע (ISF) המממנת כ-1,500 מדענים ישראלים מדי שנה, בהיקף שנתי של למעלה מ-300 מיליון שקל. עיקר תמיכה זו ניתנת בצורה של מענקי מחקר אישיים[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]