מטא-בדיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מטא-בדיון (באנגלית: Metafiction), ידוע גם כאירוניה רומנטית (באנגלית: Romantic irony), בהקשר של יצירות רומנטיות של ספרות, הוא סוג של בדיון מודע-לעצמו אשר עוסק בכלים הבדיוניים, חושף את האשליה הבידיונית. מטא-בדיון משתמש בטכניקות כדי למשוך תשומת לב לעצמו כיצירת אמנות, תוך חשיפת ה-"אמת" של סיפור. זהו המונח הספרותי המתאר את הכתיבה הבדיונית אשר באופן מודע-לעצמו ושיטתי מפנה את תשומת הלב למעמדה כחפץ בהעלאת שאלות אודות היחסים בין בדיון לבין מציאות, בדרך כלל באמצעות אירוניה והתבוננות-עצמית. זה יכול להיות בהשוואה לתיאטרון ייצוגי, שאינו מאפשרים לקהל לשכוח שהוא צופה במחזה; מטא-בדיון לא נותן לקורא/ת לשכוח שהוא/היא קורא/ת עבודה בדיונית.

שימושים שונים של מטא-בדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה שימושים נפוצים של מטא-בדיון בספרות קאנונית:

קולנוע וטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Heginbotham, Thomas 'The Art of Artifice: Barth, Barthelme and the metafictional tradition' (2009) PDF
  • Hutcheon, Linda, Narcissistic Narrative. The Metafictional Paradox, Routledge 1984, ISBN 0-415-06567-4
  • Levinson, Julie, “Adaptation, Metafiction, Self-Creation,” Genre: Forms of Discourse and

Culture. Spring 2007, vol. 40: 1.