מטה אהרן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מטה אהרון)
פריחת מטה אהרון, איור משנת 1728

מַטֶּה אַהֲרֹן, על פי המקרא, הוא מטה שהיה שייך לאהרן הכהן, ובאופן פלאי צמחו ממנו פרחים ושקדים כדי להורות על כך ששבט לוי הוא השבט הנבחר מבני ישראל על ידי אלוהים. המטה נשמר במשכן בקודש הקודשים, לאות על הבחירה באהרון ובשבט לוי.

המטה מוכר בעיקר כמטה שבזריקתו הופך לנחש.

לאחר בניית בית המקדש שכן מטה אהרן בדביר יחד עם ארון הברית. לפי ספרות חז"ל, מטה אהרן נגנז על ידי יאשיהו מלך יהודה, יחד עם ארון הברית, שמן המשחה, צנצנת המן, ועכברי וטחורי הזהב ששלחו הפלשתים.

מטה אהרון במצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהרון השתמש במטה בסיפורים מוקדמים יותר במקרא, כשמשה ואהרון התייצבו מול פרעה בדרישה לשחרר את בני ישראל ממצרים, שימש המטה לביצוע מעשה מופת לבקשת פרעה: ”וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר: כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר, תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת; וְאָמַרְתָּ אֶל-אַהֲרֹן, קַח אֶת-מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי-פַרְעֹה – יְהִי לְתַנִּין” (שמות ז', ט), ואכן מטה אהרון הפך לתנין. גם חרטומי מצרים משליכים את מטותיהם בלהטיהם ויהיו לתנינים, לאחר מכן בולע המטה את מטותיהם.

לפי חז"ל, מטה אהרן נעשה לנחש, בעוד שחרטומי מצרים שהשתמשו בכישוף היו מעלימים מטותיהם ובמקומם היה מופיע נחש. בנוסף לזה בלע מטה אהרן את מטות החרטומים שלא יאמרו שדרכם של בעלי חיים לאכול זה את זה, אלא ששב ונעשה למטה ואז בלעם.

מטהו של אהרון נזכר גם במכה הראשונה בעשר המכות – מכת דם: ”וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה: אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה-יָדְךָ עַל-מֵימֵי מִצְרַיִם עַל-נַהֲרֹתָם עַל-יְאֹרֵיהֶם וְעַל-אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל-מִקְוֵה מֵימֵיהֶם – וְיִהְיוּ-דָם” (שמות ז', יט), וכן במכות צפרדע וכינים.

יש דעה במדרש שמטה זה היה גם מטהו של משה:

כשעשה בו אהרן נסים, נקרא על שמו, שנאמר (שמות ז', יב): מטה אהרן. ובזמן שעשיתי אני בו נסים, נקרא על שמי. ובזמן שהקדוש ברוך הוא עושה נסים, נקרא על שמו, שנאמר: ומטה האלהים.

המטה במחלוקת קורח[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הכתוב בתורה, מחלוקת קורח ועדתו על מינוי אהרן הביאה את העם להלין על משה ואהרן שהביאו עליהם את הרעה הזאת והמגפה אשר פרצה בקרבם. בעקבות אירוע זה מצווה אלוהים על משה לקחת מטה מכל אחד משנים-עשר השבטים ולהניח את המוטות באוהל מועד:

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כָּל נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת אִישׁ אֶת שְׁמוֹ תִּכְתֹּב עַל מַטֵּהוּ. וְאֵת שֵׁם אַהֲרֹן תִּכְתֹּב עַל מַטֵּה לֵוִי כִּי מַטֶּה אֶחָד לְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם. וְהִנַּחְתָּם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הָעֵדוּת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה. וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם עֲלֵיכֶם.

מטה אהרן שייצג את שבט לוי במשכן הוא היחיד שפורח:
”וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים.” (ספר במדבר, פרק י"ז, פסוק כ"ג)

לאור הנס שנעשה מצווה משה לשים את מטה אהרן במשכן:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה: הָשֵׁב אֶת-מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי-מֶרִי; וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ.

סמליות השקד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אירוע זה, נראה שאלוהי המקרא חיבב את השקד (אולי בשל פריחתו המוקדמת, בזמן שרוב שאר עצי הארץ עוד חשופים מהחורף).[1] בחורבת תימן נמצא על כד ציור עץ שבצמרתו שקד גדול, משני צדדיו יעלים (מוטיב העץ והיעלים), ומהצד השני של הכד כתובת (שלא קשורה ישירות לציור) ”ליהוה שמרן ולאשרתה”.[2] אתר הפולחן בית אל־לוז מציג קשרים שונים בין עץ השקד, אשרה ופולחן אלוהי ישראל באתר,[3] ואף השם Prunus amygdalus מקורו בצירוף השמי "אם גדולה" או השומרי ama.gal (באותה משמעות), ומתייחס ככל הנראה להיותו של השקד ייצוג לאלה האם, תפקיד שמילאה אשרה.[1] ייתכן קשר בין מקור מנורת המקדש לעץ השקד,[4][5] שמתבטא גם בפריחת מטה אהרן דווקא כשקד.[1]

משמעות מבחן המטה בספרות הרבנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהפסוקים לא ברור אם מבחן המטה בא לחזק את בחירת שבט לוי או את בחירת אהרון וצאצאיו בתור כהנים. רמב"ם ורש"י חלקו בתשובתם לשאלה זו:

רמב"ן (במדבר, פרק יז, פס כ"ה): "ואין המטה הזה אות רק על מטה לוי שנבחר משאר השבטים, לא על אהרן שתהיה לו הכהונה".

רש"י (במדבר, פרק יז, פס כ"ה): "למשמרת לאות" – לזיכרון שבחרתי באהרן הכהן ולא יילונו עוד על הכהונה.

רמב"ן טוען כי פריחת המטה מסמלת את בחירת כל שבט לוי לעבודת המשכן ולא רק את בחירת אהרון.

לעומת זאת רש"י טוען כי פריחת המטה מדגישה את בחירת אהרון לעבודת הכהונה למען הסר ספק.

הרב ד"ר מרדכי סבתו מעלה במאמרו "הכוהנים, הלוויים ומעשה העגל" את השאלה האם בחירתו של אהרון ושבט לוי היא בחירה סגולית או בחירה שתלויה במעשים?

לפי הפשט (ספר במדבר י, פסוק ח) כל בן משבט לוי היה אמור לעבוד בעבודת הכהונה בזכות מעשיהם בחטא העגל. והמסקנה של המאמר היא שהלווים אכן נבחרו בזכות מעשיהם בחטא העגל אך שרק אהרון ובניו נבחרו לעבודת הכהונה בזכות סגולה (=זכות מולדת).[6]

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטה אהרן הוא גם שמו העממי של הצמח לופית מצויה ממשפחת הלופיים על שום השזרה דמוית מקל כפוף בראשו.

אזכור במדיות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטה אהרון מוצג בסדרה "שכונה" כ"אוצר הכהנים", ויש לו יכולות רבות כמו לעצור עצמים, כמו קליעי אקדח, לזכות בלוטו, לנצח במשחקי וידאו ועוד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מטה אהרון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 47 doi: 10.1177/030908929502006602
  2. ^ Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 32, 47 doi: 10.1177/030908929502006602
  3. ^ Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 48–50 doi: 10.1177/030908929502006602
  4. ^ L. Yarden, The Tree of Light: A Study of the Menorah – the Seven-branched Lampstand, East and West Library, 1971
  5. ^ Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 51 doi: 10.1177/030908929502006602
  6. ^ הרב ד"ר מרדכי סבתו, הכהנים הלווים ומעשה העגל, מכללת הרצוג