מטוס קרב של הדור השני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שני מטסי מיראז' טסים במבנה עם T-33 שהוא גרסת אימונים של ה-F-80 שוטינגסטאר מטוס קרב של הדור הראשון.

מטוס קרב של הדור השניאנגלית: Second generation fighter) הוא מטוס קרב סילוני אשר נבנה מאמצע שנות ה-50 ועד שנות ה-60 המוקדמות. מטוסים אלו היוו את פריצת הדרך הגדולה ביותר בטכנולוגיית התעופה הצבאית שהתבטאה מנועי סילון חזקים יותר, שלדות מתקדמות יותר, התאמה מיוחדת לטיסה על-קולית (חוק השטחים), ופיתוח תחום האלקטרוניקה המוטסת שקיבלה את השם אוויוניקה. כל אלה שינו את פני הלוחמה האווירית שהפכה להיות מלחמה טכנולוגית, בה לצד המחזיק בטכנולוגיה חדישה יותר היה את היתרון הראשוני בקרב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס ה-F-100 סופר-סייבר, מטוס הקרב הראשון ששבר את מהירות הקול בטיסה ישרה.

מנועים ומבערים אחוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנועי הסילון המוקדמים של מטוסי הסילון של הדור הראשון יכלו להניע מטוסים למהירויות גבוהות בהרבה ממנועי הבוכנה שאותם הם החליפו. אך זה בא בתמורה לנצילות המנועים שצרכו כמויות גדולות של דלק (להרבה מטוסי סילון בני הדור הראשון זמן השהייה באוויר לעתים לא עלה על שלושת רבעי השעה). ומורכבות היחסית וחוסר האמינות והרגישות לגו"ז במנועים אלו גם נחשבו לקושי גדול שכן על כל שעת טיסה של מטוס צוותי הקרקע היו צריכים לעבוד שעות רבות כדי להכין את המטוס לטיסה הבאה. בשנות ה-50 החל הפיתוח של מנועי סילון מתקדמים יותר בעלי ביצועים ונצילות דלק טובה יותר אשר הניעו מטוסים במהירות גבוהה יותר תמורת פחות דלק ופחות שעות אדם לשעת טיסה. מנועים אלו גם שילבו את המבער האחורי כרכיב סטנדרטי, שעל ידי הזרקת דלק ישירות לצינור פליטה היה מגדיל את הדחף של המנוע, תמורת כמות גדולה של דלק. מטוסים בני הדור השני גם הפכו טיסה על-קולית לדבר שבשגרה (כאשר הF-100 סופר-סייבר היה הראשון לשבור את מהירות הקול בטיסה ישרה).

חומרים ומבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם השנייה אלומיניום הפך ליותר זול, ושיטות עיבוד חדשות הפכו אותו לפשוט יותר לעבודה. משקלו הקל הפך אותו לחומר מועדף בבניית מטוסים. סגסוגות טיטניום הפכו לנפוצות בחיזוק מבנה מטוסים (אף על פי שהשימוש בסגסוגות היה מוגבל בשל מחירו והקושי בעיבוד הטיטניום).

אוויוניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות בתחומי האלקטרוניקה אפשר התאמת אנטנות מכ"ם על מטוסים, אף על פי שמכמי"ם מוטסים אינם דבר חדש, היכולת להשתמש במכ"ם כיחידת בקרת ירי אשר מסוגלת להינעל על מטרה ולאפשר שיגור נשק מונחה הפך את האלקטרוניקה המטסת לתחום בפני עצמו.
מערכות בקרת טיסה מוקדמות הופיעו בדור זה, כאשר הדגש הוא להקטין את עומס העבודה של הטייס ולהגדיל את בטיחות הטיסה.

נשק מונחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיל השיוט V-1 היה הנשק המונחה הראשון ששוגר, הטיל עצמו לא שימש להרס מטרות אלא כנשק טרור ומטרתו הייתה לזרוע פחד באוכלוסייה האזרחית. טילים מונחים ראשונים שוגרו ממיירטים גרמנים ונשלטו על ידי חוט על ידי הטייס. בדור הראשון של מטוסי הקרב, השימוש בנשק מונחה היה ניסיוני בעיקר בגלל חוסר הבשלות של הטכנולוגיה. עם כניסת הדור השני טילים מונחים כגון AIM-9 סיידוויינדר ו-AIM-7 ספארו הפכו למבצעיים. כלי נשק אלו הפכו לכה חשובים בדוקטרינות של המערב עד כי חלק ממטוסי הדור השני תוכננו בלי תותחים פנימיים, כגון המיראז' 3 (גם חלק ממטוסי הדור השלישי תוכננו ללא תותח פנימי כגון ה-F-4 פנטום אך כחלק מלקחי מלחמת וייטנאם הותקן תותח מדגם E ומעלה).

רשימת מטוסי קרב בני הדור השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס מיג-21.

Flag of the People's Republic of China.svg סין:

Flag of France.svg צרפת:

Flag of India.svg הודו:

Flag of Israel.svg ישראל:

Flag of the Soviet Union.svg ברית המועצות:

Flag of Sweden.svg שבדיה:

Flag of the United Kingdom.svg בריטניה:

Flag of the United States.svg ארצות הברית: