מטפחת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מטפחת
ציור של אישה האוחזת במטפחת משנת 1863.

מטפחת היא פיסת בד מרובעת, אותה נוהגים לשאת בכיס, לרוב למטרות היגיינה כקינוח האף, או מחיית זיעה, אך גם כפריט אופנתי, במיוחד לגברים, הנוהגים לשאת את המטפחת כשהיא מקופלת, ומבצבצת מכיס החזה של החליפה. עם התגברות השימוש בממחטות נייר המאפשרות שימוש חד פעמי, בניגוד למטפחת, אותה יש לכבס לשימוש חוזר, התמעט השימוש במטפחת לצורכי היגיינה, ועיקר השימוש בה הוא אופנתי. מטפחת קטנה, המשמשת רק לצורכי קינוח האף נקראת "ממחטה". קיימות ראיות לכך שהמטפחת הומצאה על ידי ריצ'רד השני, מלך אנגליה[1].

קשר במטפחת שימש כרמז לכך שיש לזכור משהו. דוגמה לכך מופיעה בסיפורו של דוד פרישמן, "פסח": "מאחרי שכח-הזיכרון של אותו צעיר לא היה מצוין בייחוד, הלך ועשה לו קשר במטפחת כיסו לסימן"‏[2].

שימושים ספרותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימים עברו, לפי הספרות הרומנטית, כלל ציוד החובה של גבר חזק ומגונן מטפחת צחה ולבנה, מקופלת ומגוהצת למשעי, שאותה היה שולף מכיסו ברגע המתאים ומושיט לנערה הממררת בבכי, לבושתה ולכלימתה, משום שממחטות הנשים הזעירות, עטורות התחרה, נועדו רק למחות דמעה יחידה, אך לא לסכור שטף דמעות גואה. כהמשך טבעי להשתלשלות הדברים, הייתה היא מכבסת ומגהצת את המטפחת ומשיבה אותה לבעליה - תירוץ מצוין להמשך הקשר. יש מקום להניח, שהופעת ממחטות הנייר המעשיות וההגייניות שמה קץ למנהג הרומנטי הזה. מקומן של אלה בספרות על פי רוב על שולחנותיהם של יועצי נישואים/גירושין, עורכי-דין ופסיכולוגים - בדרך כלל באריזות גדולות וחסכוניות.

עוד תפקיד היה למטפחת הבד - בספרות המתח של הימים ההם[דרושה הבהרה], יכול היה השוטר (או הבלש החובב) לצפות למציאת ממחטה עטורת מונוגרמה בזירת הפשע. נראה שבזמנים ההם לא היה עבריין ראוי לשמו יוצא לעבודה בלי ממחטה רקומה כהלכה, שתישמט בדיוק ברגע המתאים מכיסו.

באותלו של וויליאם שייקספיר נכון למטפחה עקב תככיו של יגו תפקיד מכריע בהתפתחות העלילה ובמותה של דסדמונה.

בספר חלף עם הרוח מסגירה מטפחת גברית עטורת מונוגרמה את קשריו של רט באטלר עם בל ווטלינג, אשת התענוגות של אטלנטה, כשזו מסתייעת בתום ובטוהר הלב של מלאני כדי לתרום את חלקה למאמץ המלחמתי של הדרום - סכום כסף ראוי להתכבד בו, צרור בממחטה נושאת ראשי תיבות, שאת תאומתה השאיל רט לסקרלט לעטיפת צרור פרחים בטיול משותף. נשות אטלנטה הכבודות דחו את התרומה המפוקפקת בשאט נפש, אך לא כן מלאני.

המטפחת ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קניין סודר הוא קניין סמלי הבא לסמל השלמת עסקת חליפין. לעתים קרובות נהוג להשתמש במטפחת לקניין זה.
  • בקהילות יהודיות מסוימות הייתה אישה צדקת לוקחת בידה מטפחת אדומה ויוצאת לחזר על פתחי בני העדה, לקבץ תרומות להכנסת כלה, לסיוע לאלמנות ויתומים או לעזרת חולים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ברברה טוכמן, ראי רחוק - המאה ה-14 הרת הפורענויות, הוצאת דביר
  2. ^ דוד פרישמן, פסח, באתר של פרויקט בן-יהודה