מטרובוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מערכת הסעת ההמונים של איסטנבול. נתיב המטרובוס מסומן בצהוב
מראה לאורך המערכת. במרכז התמונה נראית קרן הזהב
תחנת מג'ידייקוי
מראה פנים של אוטובוס דו-מפרקי תוצרת APTS Phileas, שאורכו 26 מטרים
Map of the Istanbul Metrobüs.png

מטרובוס (טורקית Metrobüs) היא מערכת אוטובוסים מהירה הפועלת באיסטנבול שבטורקיה מאז שנת 2007. המערכת בנויה ממת"צ נפרד לאוטובוסים בין גורפינר (Gürpınar) במערב החלק האירופי של העיר, וזינג'ירליקויו (Zincirlikuyu) סמוך לצד האירופי של גשר הבוספורוס. במקום זה משתלבים האוטובוסים בנתיבי התחבורה הכלליים החוצים את הגשר, לאורך של כ-1.7 ק"מ, והם נפרדים מהם בשנית בצידו האסיאתי. משם ממשיך המת"צ עד סאוטלוצ'שמה (Söğütlüçeşme) שבקדיקוי, סמוך לכניסה הדרום-מזרחית למצרי הבוספורוס. אורך המת"צ הוא 49 ק"מ ואורך המערכת כולה עומד על 50.5 ק"מ.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת המערכת החלה בשנת 2005 והקטע הראשון שלה באורך של 18.3 ק"מ, מאווג'לר לטופקפי שבחלק האירופי של העיר, נחנך ב-17 בספטמבר 2007. מאז הוארכה המערכת שלוש פעמים: ב-8 בספטמבר 2008 נחנך הקטע המרכזי באורך של 10.8 שממשיך מטופקפי עד גשר הבוספורוס, ב-3 במרץ 2009 נוסף הקטע המזרחי בתחומי יבשת אסיה, שאורכו 11.2 ק"מ, וב-12 ביולי 2012 נחנך קטע נוסף באורך של 9.7 ק"מ בצידה המערבי של המערכת, מאווג'לר (Avcılar) למרכז טויאפ פואר (Tüyap Fuar Merkezi) בגורפינר.

המערכת ופעולתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכה הכולל של המערכת הוא 50.5 ק"מ ובה 45 תחנות שהמרחק הממוצע ביניהן הן הוא 1.1 ק"מ. הנתיב עובר ברובו בין מסלוליו של כביש הטבעת הפנימי של איסטנבול, המוכר כ"כביש ההיקפי של איסטנבול" (İstanbul Çevreyolu), ומסומן ככביש D100 וככביש מהיר O1. הגישה אל התחנות היא בדרך כלל באמצעות גשר עילי מעל מסלולי הנסיעה של הכביש. האוטובוסים נעים במת"צ נגד כיוון הנסיעה הנוהג בטורקיה, היינו בצידה השמאלי של הדרך, כדי שדלתותיהם יפנו בתחנות אל רציף משותף לתנועה בשני הכיוונים ("רציף אי"). בשל כך, בשני צדדיו של גשר הבוספורוס, הוקמו מחלפים המאפשרים לאוטובוסים להשתלב בתנועה הכללית הנעה עליו בימין הדרך.

המערכת נפגשת עם חלק מאמצעי התחבורה המסילתית של איסטנבול ובהם הרכבת הקלה של איסטנבול (M1 ו-T4), הרכבת התחתית (M2) ורכבת הפרברים בצד האסיאתי (B2).

לאורך המערכת פועלים 315 אוטובוסים העושים כ-3,300 נסיעות יומיות בימי עבודה[1]. המערכת מסוגלת להסיע כ-40,000 נוסעים בשעה בכיוון, ובשעות העומס עושים בה שימוש יותר מ-70,000 איש בשני הכיוונים. בשעות העומס נעים האוטובוסים לאורך הנתיב בתדירות של 15-20 שניות, בשעות אחרות כל 45-60 שניות, ובשעות הלילה (בין 0100-0500) אחת לשלושים דקות. המערכת פועלת בארבעה קווים המכסים את כל אורכה או חלקים ממנה:

קו מסלול מספר תחנות משך הנסיעה תדירות נסיעות בימי חול
34 אווג'לר-זינגי'רליקויו 27 45 דקות 20-60 שניות 1,204
34A ג'וויזליבא-סאוטלוצ'שמה 20 35 דקות 1-4 דקות 224
34B גורפינר-אווג'לר 12 565
34C גורפינר-מאלטפה 28 193
34G גורפינר-סאוטלוצ'שמה 45 63 דקות 30 דקות 19
34T אווג'לר-טופקאפי 16 60
34Z זינגי'רליקויו-סאוטלוצ'שמה 8 20 דקות 20-1 דקות 875

המספר 34 נבחר מכיוון שזהו המספר המסמל את נפת איסטנבול. בשנת 2011 הסיעה המערכת 194,443,817 נוסעים, לעומת 174,652,780 בשנת 2010 ו-135,722,969 בשנת 2009.

ציוד נייד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרובוס מפעילה שלושה דגמי אוטובוסים:

רכב אורך במטרים מספר מושבים קיבולת נוסעים יחידות בשירות הערות
מרצדס סיטארו (דו-מפרקי) 18.00 42 150 100
מרצדס קפסיטי (דו מפרקי) 19.54 42 193 250
פילאס תלת-מפרקי 26.00 52 230 50 בהוצאה מהשירות עקב ריבוי תקלות
מרצדס קונקטו 18.00 48 166 60

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מטרובוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


התחבורה הציבורית באיסטנבול
החשמלית הנוסטלגית (T3, T5) • טונל (F2) • הרכבת התחתית (M2) • רכבת הפרברים (B1, B2) • מרמרייהרכבת הקלה (M1, T4) • החשמלית המודרנית (T1, T2) • פוניקולר קבאטש-טקסים (F1) • נמל התעופה הבינלאומי איסטנבול אטאטורקנמל התעופה הבינלאומי איסטנבול סביהה גקצ'ןאוטובוס יםרכבל אייפ-פייר לוטירכבל מאצ'קה-טשקישלהתחנת האוטובוסים המרכזית של איסטנבולמטרובוס (MB) טראם