מטרופוליס (סרט)

מטרופוליס
שם במקור:	Metropolis
בימוי:	פריץ לאנג
הפקה:	אריך פומר
תסריט:	תיאה פון הארבו, פריץ לאנג
שחקנים ראשיים:	אלפרד אבל, בריג'יט הלם, גוסטב פרוליך
חברת הפצה:	UFA (בגרמניה), פרמאונט (בארצות הברית)
הקרנת בכורה:	10 בינואר 1927 (גרמניה)
משך הקרנה:	210 דקות
שפת הסרט:	גרמנית
דף הסרט ב-IMDb

העיר מטרופוליס, עיצובה נעשה בהשראת הציור מגדל בבל של פיטר ברויגל האב

מטרופוליס (גרמנית: Metropolis) הוא סרט אילם שהפיק אריך פומר וביים פריץ לאנג בשנת 1927, על פי תסריט שכתבה אשתו תיאה פון הארבו ב-1926. העלילה מתרחשת בשנת 2026, אז, בתקופת עשייתו של הסרט (1927), עתיד רחוק ובלתי נראה.

גרסאות

פריץ לאנג יצר סרט באורך של 210 דקות. גרסה זו גם הוצגה בהצגת הבכורה בברלין. לאחר מכן, בארצות הברית, עברה הגרסה עריכות וקיצוצים שנראו נחוצים למפיצים האמריקאים, וכמעט רבע ממנה, כולל מספר סצנות מפתח, קוצצו. גרסה זו, בת 114 דקות, היא הגרסה המופצת לקהל צופי הקולנוע עד היום; בעוד שהגרסה המקורית נחשבה במשך שנים לאבודה. ב-2 ביולי 2008 הודיעה מנהלת ארכיון קולנוע בבואנוס איירס כי נמצאה הגרסה המקורית, והיא עברה תהליכי שיפוץ. בתום תקופה ארוכה בה הסרט שופץ, הסרט המשופץ הוצג בהקרנת בכורה בו-זמנית בברלין ובפרנקפורט ב-12 בפברואר 2010.

עלילה

בעיר הדיסטופית והממוכנת מטרופוליס חיים שני מעמדות מעל ומתחת לפני האדמה, בעיר תחתונה חיים הפועלים בתת-תנאים ובזיהום ומשרתים את מכונות הענק בעוד האליטה חיה בעיר עליונה. פרדר, בן מעמד האדונים יורד אל העיר התחתונה של הפועלים ומתאהב במנהיגת הפועלים מריה. פרדר מזועזע מתת התנאים שבהם הפועלים חיים. הוא פונה לאביו ומתעמת אתו בנושא זה.

אביו של פרדר מבקש מרוטוואנג, המדען המטורף, ליצור רובוט שיחליף את מריה. מריה הרובוט מסיתה את הפועלים למרד. הרובוטית מורה לפועלים להרוס את מכונת הסכר (ובכך הם מציפים את עיר הפועלים התת-קרקעית).

הפועלים זועמים משום שהם חושבים שהרובוטית הטביעה את משפחתם ושורפים אותה ובתוך כך הם מגלים שהיא מלאכותית. פרדר יוצא להציל את אהובתו שנחטפה על ידי רוטוואנג ונאבק אתו על גג הקתדרלה. המדען נופל אל מותו בעוד שני המעמדות בעיר מתאחדים. בסוף הסרט מריה ופרדר מתחתנים ומושלים בעיר יחד.

עיצוב

התפאורה והתלבושות השפיעו על העיצוב בקולנוע במשך שנים רבות. אחד החידושים החשובים בסרט היה השימוש במודלים מוקטנים שצולמו באמצעות מראה, וכך התקבלו תמונות מרשימות של עיר ענקית מודרנית. גורדי השחקים של ניו יורק היוו מודל לעיר העתיד, המזכירה את הרישומים האוטופיים של האדריכל הפוטוריסטי אנטוניו סנט'אליה. את תפאורת הסרט עיצבו אוטו הונט (Otto Hunte), קרל פולברכט (Karl Vollbrecht) ואריך קטלהוט (Erich Ketlehut). הסגנון הגאומטרי המכני של התפאורה הושפע מסגנון האר דקו. הדבר בולט במיוחד במיוחד בעיטור האדריכלי. הדמות המרשימה של הרובוט מזכירה מאוד את "המסכה בצהוב ושחור" (1923) של אוסקר שלמר (Schlemmer). חלק משמלות הנשים לקוחות מאוסף הבאוהאוס של שלמר. הבית של המדען המשוגע הוא דגם כמעט מדויק של הווילה שעיצב האדריכל האקספרסיוניסטי אוטו ברטנינג (Bartning). דמות המופיעה בחלומו של פדר מעוצבת בהשפעת מסכות אפריקניות שהוצגו באחד המוזאונים של ברלין, מודל האהוב על ציירים אקספרסיוניסטים רבים. הגנים הנצחיים עוצבו בסגנון "היוגנדסטיל". במשחקי אור-צל דרמתיים ניכרת השפעה של סרט אקספרסיוניסטי גרמני אחר - "הקבינט של דוקטור קליגרי" (1919).

השפעת הסרט

בכתב עת מהתקופה תואר הסרט: "מתכון למטרופוליס: קחו עשרה טון של פחד, ערבבו עם 10% של סנטימנטליות, הוסיפו מיסטיציזם לפי הטעם, וערבבו עם מארקים (כמה מיליונים)".^{[דרוש מקור]}

הדימוי של "מטרופוליס" שהופיע בסרט השפיע על אופן הצגתה של העיר המודרנית עד עצם היום הזה. דוגמה אחת ניתן למצוא בקליפ לשיר של ג'ורג' מייקל, "פריק" (Freek) - הדימוי שפותח את הקליפ הוא עיר העתיד הענקית והממוכנת. צורת הבניינים המונומנטליים, התנועה העזה, כלי התעופה - כל זה מזכיר תמונות פתיחה מהסרט "מטרופוליס".

לקריאה נוספת

• ארז דבורה, "העיר וחזיון העתיד – ממטרופוליס עד המטריקס", בתוך: אהוד מיימון (עורך), עיר העתיד - עתיד העיר, תל אביב: הוצאת גרף, 2009, עמ' 26–34

קישורים חיצוניים

• "מטרופוליס", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

• אלה טל, תלבושות ותפאורה לסרט האקספרסיוניסטי "מטרופוליס", באתר עמלנט
• יאיר הוכנר, ז'אנר המדע הבדיוני, באתר המפמ"ר לתקשורת וקולנוע במשרד החינוך
• גרדיאן, מטרופוליס: העיר האבודה נמצאה, באתר עכבר העיר, 07 ביולי 2008
• דורון עופר, ריקוד המכונה: המתח בין הטבעי למכני בסרט "מטרופוליס" ובוידאו-קליפים שנוצרו בהשראתו בתוך הפרוטוקולים של צעירי בצלאל, היחידה להיסטוריה ותאוריה, בצלאל: יולי 2010
• אורון שמיר, הגרסה האבודה של "מטרופוליס", באתר סריטה, 20 בדצמבר 2010