מיוריצה

מִיוֹריצָה (רומנית: Mioriţa) היא בלדה עממית רומנית. הבלדה נאספה ממקורות עממיים על ידי וסילה אלכסנדרי ואלקו רוסו באמצע המאה ה-19. וסילה אלכסנדרי פרסם עיבוד של הבלדה ובהמשך פורסמו גרסאות שונות שלה.

המילה "מיוריצה" נגזרה מהמילה הרומנית "מיוֹארה" (mioară), שמשמעותה כבשה צעירה שגילה בין שנה לשנתיים ועוד לא המליטה. "מיוריצה" היא צורה של שם חיבה.

תוכן הבלדה

באחו רחב ידיים נפגשים שלושה רועים המובילים צאן, האחד הונגרי, השני בן מולדובה והשלישי ממחוז ורנצ'אה. שני רועים, ה"הונגרי" (ungurean - הכוונה לרומני טרנסילבני) ובן מחוז ורנצ'אה, מקנאים בבן מולדובה על איכות כבשיו וכלביו וקושרים קשר להרוג אותו. טליה (כבשה צעירה) ששמעה את השיחה, מדוכאת מאוד, לא אוכלת ופועה ללא הפסק. היא מספרת על הקשר לרועה ומציעה לו לשמור לידו את הכלב האמיץ ביותר, כי בקרוב יבואו השניים להרוג אותו. הרועה נותן הנחיות לטליה מה לעשות, אם וכאשר יהרגו אותו. הרועה מבקש מהטליה שתבקש מרוצחיו שיקברו אותו בקרבת מכלאת הצאן, כדי להיות קרוב לכבשיו ולשמוע את כלביו. הוא מבקש שעל קברו יניחו חלילי רועים שונים, מעץ ומעצם, כדי שהרוח הנושבת בהם תנגן וכך יתאספו הכבשים ויבכו אותו. מהטליה הוא מבקש שלא תספר לכבשים על הירצחו, אלא תגיד שהתחתן עם נסיכה בנסיבות נפלאות, חתונה בה השתתפו השמש והירח, ההרים והברושים, הציפורים והכוכבים. הנחיה מיוחדת מקבלת הטליה מה לספר אם תבוא אישה זקנה לשאול עליו - במקרה זה אמורה הטליה להגיד שהתחתן, אך לא להוסיף את הנסיבות הנפלאות ואת המשתתפים.

הבלדה מבטאת את הקשר בין הרועה לצאן שלו ומשום כך אופיינית לעם הרומני שזה היה עיסוקו העיקרי בתקופת התהוותו. היא נחשבת ליצירת מופת של הפולקלור הרומני. מיוריצה קוטלג ב-1940 על ידי ההיסטוריון הספרותי ג'אורג'ה קלינסקו כאחד מארבעת המיתוסים היסודיים של הספרות הרומנית.

לבלדה כמה גרסאות. באחת מהן, שנאספה ב-1926 במחוז ורנצ'אה, הרועה השלישי שקושר את הקשר עם ה"הונגרי" (הטרנסילבני) נגד המולדבי, הוא יהודי. נוסח זה צונזר בתקופה הקומוניסטית.

קישורים חיצוניים

• מיוריצה ברומנית, עיבוד של המשורר וסילה אלכסנדרי (ברומנית)
• פרשנות של היצירה (ברומנית)
• הקלטה של נוסח מדוקלם (ברומנית)
• הקלטה של נוסח מושר על ידי אירינה לוגין (ברומנית)