מיג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיג
לוגו חברת מיג
שנת הקמה: 1939
מיקום המטה: מוסקבה, רוסיה
מייסדים: ארטיום מיקויאן, מיכאיל גורביץ'
בעלות: יונייטיד איירקרפט קורפורשיין
ענפי תעשייה: תעשייה אווירית וביטחונית
מוצרים עיקריים: כלי טיס צבאיים,
מטוסי נוסעים אזרחיים
www.migavia.ru

מיג (רוסית: “Российская самолётостроительная корпорация „МиГ - "מיג חברה רוסית לכלי טיס") היא חברה רוסית העוסקת בתעשייה אווירית וביטחונית. החברה נוסדה כמשרד תכנון סובייטי בידי ארטיום מיקויאן (ממוצא ארמני) ומיכאיל גורביץ' (ממוצא יהודי).

מטוסי הקרב מתוצרת מיג שימשו במשך שנים רבות (ועדיין משמשים) כמטוסי קרב עיקריים של חילות האוויר של רוסיה, מדינות שהיוו בעבר את ברית המועצות, מדינות להן סיפקה נשק - בעיקר בגוש המזרחי, ומדינות ערב. מדינות ערב רבות מפעילות עד היום מטוסי מיג, וקרבות רבים התחוללו בינם לבין מטוסי חיל האוויר הישראלי. מטוסי המיג ידועים כבעלי הנדסת אנוש נחותה של תא הטייס, בהשוואה למטוסי קרב מערביים.

לאחר מלחמת העולם השנייה, נקטה החברה במאמצי ריגול תעשייתי לצורך הדבקת הפער הטכנולוגי בין ברית המועצות והמערב ובפרט בתחום מנועי הסילון. בנוסף, נעשה מאמץ לרכישת ידע תעופתי באמצעות יצירת קשר עם מומחים מהמערב. במיג-9 שהיה מטוס הקרב הסילוני הראשון במשפחה, נעשה שימוש בטכנולוגיה סילונית גרמנית שנפלה לידי הרוסים לאחר המלחמה ובטכנולוגיה מנועית בריטית שנרכשה ממפעלי רולס רויס, לאחר משחק ביליארד בין נציגי ברית המועצות לאחד ממנהלי החברה.

במשך השנים הגיעו לידי מדינת ישראל מספר מטוסי מיג: מיג-21PF שטייסו, מוניר רדפא, ערק מעיראק לישראל ב-1966, צמד מטוסי מיג-17 סוריים שנחתו בטעות בישראל ב-1968, ומטוס מיג-23ML שטייסו בסאם עאדל ערק מסוריה ונחת במנחת מגידו באוקטובר 1989.

לחברה היו כמה דגמים שנחשבו למוצלחים בהשוואה למקביליהם המערביים, ביניהם מיג-15 שהתמודד בהצלחה מול ה-F-86 סייבר במלחמת קוריאה, והיווה לו יריב ראוי לציון בשל עדיפות מנועו החזק יותר, חימוש טוב יותר, כושר שרידותו, סייג רום גבוה יותר, ויכולת האצה טובה יותר. מטוס הקרב הנפוץ ביותר של החברה היה מיג-21. מטוס הקרב העיקרי שהחברה מייצרת כיום הוא מיג-29, זהו מטוס מתקדם שביצועיו לא נופלים מביצועי מתחריו המערביים, והוא נמכר בהצלחה.

בשנת 1999, השביחה ישראל 3 מטוסי מיג-29 ממולדובה כדי לבדוק את התמודדותם מול F-16 פייטינג פלקון ו-F-15 איגל. בנוסף משביחה ישראל מטוסי מיג-21.

מטוסי מיג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוסים בייצור המוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערה: הכינויים ניתנו על ידי ברית נאט"ו.

  • מיג-1 (שנת 1940).
  • מיג-3 (שנת 1941).
  • מיג-5 (אנ') (שנת 1942).
  • מיג-9 "פארגו" (אנ') (שנת 1947).
  • מיג-13 - ידוע גם בשם מיג I-250 (אנ') (שנת 1945).
  • מיג-15 "פאגוט" - מטוס קרב סילוני מצליח במלחמת קוריאה, התמודד מול ה-F-86 סייבר. (שנת 1948).
  • מיג-17 "פרסקו" (שנת 1954).
  • מיג-19 "פארמר" - מטוס המיג העל-קולי הראשון (שנת 1955).
  • מיקויאן גורביץ' מיג-21 "פישבד" - מקביל באותה התקופה למטוסים מיראז' 3 ו-F-4 פנטום (שנת 1956).
  • מיג-23 "פלוגר A" - מטוס קרב בעל כנפי גאומטריה משתנה (שנת 1974).
  • מיג-25 "פוקסבט" - מטוס יירוט המגיע למאך 3 (שנת 1966).
  • מיג-27 "פלוגר D/J" (אנ') - דגם תקיפה נטול מכ"ם על בסיס מיג-23 (שנת 1973).
  • מיג-29 "פולקרום" - מטוס קרב מתקדם, מקבילו של ה-F-16 (שנת 1983).
  • מיג-31 "פוקסהאונד" - שיפור של המיג-25 (שנת 1983).
  • מיג-33/מיג-29M "פולקרום-E" - מיג-29 משופר בעל תא טייס "זכוכית" העושה שימוש בצגי מגע במקום במתגים וכפתורים (שנת 1989).
  • מיג-35 "פולקרום-F" - שדרוג כללי של המיג-29, שיוצר במיוחד כדי להשתתף במכרז MRCA של חיל האוויר ההודי (שנת 2007).

מטוסים נסיוניים או שעדיין בפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]