מיג-25

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיג-25
MiG-25 fig2agrau USAF.jpg
מאפיינים כלליים
סוג מטוס קרב
קוד נאט"ו פוקסבט - Foxbat
ארץ ייצור Flag of the Soviet Union.svg  ברית המועצות
יצרן מיג
טיסת בכורה 6 מרץ 1964
תקופת שירות החל משנת 1970
צוות טייס בודד
יחידות שיוצרו 1,186
מחיר
מפרט של הדגם מיג-25P פוקסבט-A
ממדים
אורך 19.75 מטר
גובה 6.10 מטר
מוטת כנפיים 14.01 מטר
שטח כנפיים 61.40 מ"ר
משקל ריק 20,000 ק"ג
משקל טעון 36,720 ק"ג
ביצועים
מהירות מרבית 2.83 מאך, 3,000 קמ"ש בגובה 13,000 מטר (מוגבלת למניעת הרס מנועים)
טווח טיסה מרבי 1,730 ק"מ עם מכל דלק מלא
עומס כנף 598 ק"ג/מ"ר
דחף 7,495 ק"ג יבש; 10,203 ק"ג עם מבערים אחוריים
חימוש
טילים שני טילי ביסנובאט R-40 ‏(נאט"ו: AA-6 "אקריד") מדגם R מונחי מכ"ם ושניים נוספים מדגם T תת-אדום
רקטות מכ"ם=RP-25 (המכונה "סמרץ'")
הנעה
שני מנועי סילון טומנסקי R-15B-300
תרשים
Foxbt d1.gif

מיג-25רוסית: МиГ-25), קוד דיווח נאט"ו: פוקסבט - Foxbat) הוא מטוס יירוט וביון על־קולי מהיר שתוכנן בברית המועצות על ידי משרד התכנון "מיקויאן-גורביץ'". המטוס טס לראשונה בשנת 1964 ונכנס לשירות מבצעי בשנת 1970. מהירותו המקסימלית היא שלושה מאך והוא מצויד במכ"ם חזק וארבעה טילי אוויר-אוויר ארוכי טווח. גילוי קיומו של המטוס גרם בתחילה לפאניקה בקרב צופים וגורמים צבאיים מערביים בשל ביצועיו יוצאי הדופן.

יכולותיו האמיתיות לא נתגלו עד שנת 1976, אז ערק טייס מיג-25 סובייטי ליפן. מנתחי מערכות המטוס גילו עיצוב פשוט אך פרקטי הכולל מכ"ם שפופרות ריק, שני מנועי סילון חזקים ושימוש חסכוני בחומרים מתקדמים כמו טיטניום. הדבר איפשר ייצור מרשים של 1,190 מטוסי מיג-25.

המיג-25 שירת באחדות מבעלות בריתה של ברית המועצות, במדינות ערב ובחבר המדינות, ונותר בשימוש מוגבל בשירות רוסיה ובמדינות נוספות גם כיום.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום תקריב של המצלמות המותקנות ב-MiG-25RB

פיתוח המיג-25 החל בשנות החמישים, במקביל למאמצים אמריקאיים לפתח מיירט ומפציץ המגיע למהירות שלושה מאך, שכללו את פיתוח ה-XB-70 (שנכשל לבסוף), XF-103, YF-12 של חברת לוקהיד ואת ה-XF-108. עם כניסתם לשירות של מטוסי קרב המגיעים לשני מאך, פיתוח מטוס תקיפה ומיירט כבד בעלי סייג רום גבוה המגיעים למהירות שלושה מאך הפך חיוני.

צוות התכנון של "מיג" החל עבודתו ב-10 במרץ 1961. אף שייצור ה-XB-70 בוטל עוד קודם לפיתוח המטוס החדש, מטוס זה, הנושא את השם E-155 ‏(Ye-155), הגיע לשלב אבטיפוס ונראה היה שה-E-155 יהווה תוספת שימושית לכוח ההגנה הסובייטי כמיירט מטוסי ריגול, כמו ה-SR-71. מומחים האמינו שהמיג-25 פותח בתגובה לפיתוח ה-XB-70, אך עם זאת בליאנקוב, ראש צוות הפיתוח של המיג, אישר שלמעשה לא זאת הייתה הסבה.

אב־הטיפוס הראשון טס לראשונה ב-6 במרץ 1964. אב־הטיפוס של דגם היירוט E-155-P1, עלה לאוויר ב-9 בספטמבר 1964. לפיתוחים, שייצגו את המלה האחרונה בהנדסת אווירונאוטיקה סובייטית וידע בתחום המטלורגיה, נדרש זמן נוסף להשלמה. בינתיים, ביצעו סדרת טיסות שוברות שיאי מהירות בשנים 1965, 1966 ו-1967 כמה אבות־טיפוס תחת הציון E-266.

סדרת הייצור של שני הדגמים הראשוניים, שנקראו מיג-25P (המיירט פוקסבט-A) ומיג-25R (מטוס התקיפה פוקסבט-B), החלה בשנת 1969. המיג-25R נכנס לשירות חיל האוויר הסובייטי כמעט מיד, אך כניסת מטוס המיג-25P לשירות נדחתה לשנת 1972. מטוס אימון דו־מושבי נטול חימוש פותח לכל דגם, המיג-25PU (פוקסבט-סי) והמיג-25RU, בהתאם. המיג-25R הוביל ליצירת נגזרות שונות שלו כמיג-25RB שהוא מטוס תקיפה ומפציץ, מיג-25RBS, מיג-25RBSh שכלל מכ"ם מובנה עליו, מיג-25RBK (המכונה פוקסבט-D), מיג-25RBF ומיג-25BM (פוקסבט-F), הנושא ארבעה טילים נגד קרינה מסוג Kh-58.

המיג-25 הגיע לביצועים יוצאים מן הכלל, הכוללים מהירות מקסימלית של שלושה מאך ורום טיסה של 27,000 מטר. היו שהאמינו כי המיג-25 תוכנן כנגד ה-SR-71 (הציפור השחורה), ונוצר כדי להרתיע או לפחות לאיים על המטוס האמריקאי בעל יכולת הטיסה והמהירות הגבוהה. עם זאת, כושר התמרון של המיג, טווח הטיסה, ופוטנציאל הקרב שלו במפגש קרוב עם מטוס עוין היו מוגבלים. אף מהירותו העצומה הייתה בעייתית: על אף שהדחף איפשר להגיע למהירות של 3.2 מאך, מהירות המטוס הוגבלה ל-2.8 מאך כדי למנוע נזק ניכר למנועיו. גם מהירות זו הייתה בעייתית, בשל אימוץ היתר של המנועים. משקיפים צבאיים מערביים לגלגו לעתים קרובות על עמידותו הנחותה יחסית של המיג-25, אך למעשה למטוס ה-SR-71 האמריקאי היו מגבלות גדולות עוד יותר משל המיג בתנאי טיסה דומים.

למרות מגבלות אלה, ניתוחי מודיעין בלתי מדויקים והשערות שגויות גרמו לפאניקת מה במערב, שם האמינו בתחילה שהמיג-25 היה מטוס קרב רב־תכליתי וקל תנועה ולא מיירט כבד. בתגובה, ארצות הברית השיקה תוכנית אמביציוזית חדשה, שהובילה ליצירתם של מטוסי ה-F-15 וה-F-16.

תיאור מפורט של המטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיג עיראקי מדגם מיג-25R פוקסבט-B קבור בחולות עיראק

ב-6 בספטמבר 1976, ערק למערב טייס חיל האוויר הסובייטי, סגן ויקטור בלנקו, והנחית את מטוסו מסוג MiG-25P בשדה התעופה האזרחי הקודאטה ביפן. אף שמטוסו של בלנקו הושב לבסוף לברית המועצות, הוא פורק קודם לכן בזהירות ונותח על ידי המחלקה לטכנולוגיה זרה (היום המרכז הלאומי למודיעין אוויר וחלל) של חיל האוויר האמריקאי, בבסיס חיל האוויר שליד דייטון, אוהיו. לאחר 67 יום המטוס הוחזר לסובייטים בחלקים. המנתחים מצאו כמה עובדות מפתיעות:

  • מטוסו של בלנקו היה חדש לחלוטין, וייצג את הטכנולוגיה הסובייטית האחרונה.
  • המטוס הורכב במהירות, וביסודו נבנה סביב צמד מנועי סילון רבי עוצמה מסוג טומנסקי.
  • הריתוך נעשה ידנית והמבנה היה גס באופן יחסי. כבהרבה מטוסים סובייטים, ראשי מסמרות נשארו חשופים באזורים שלא ישפיעו על האווירודינמיקה של המטוס.
  • המטוס נבנה מסגסוגת ניקל ופלדה, ולא מטיטניום כפי שהעריכו (על אף שהייתה מידה מסוימת של שימוש בטיטניום באזורים המצריכים עמידות לחום). שלד הפלדה תרם למשקלו הריק הגבוה של המטוס, 29 טונות.
  • רוב מערכות האוויוניקה של המטוס היו מבוססות על טכנולוגיה של שפופרת ריק, ולא על אלקטרוניקה של מצב מוצק. לכאורה זהו תכנון מיושן, אך השימוש בשפופרות ריק היה מחוכם מפני שהן היו הרבה פחות רגישות לזרמים אלקטרומגנטיים במקרה של לוחמה גרעינית, והיו עמידות יותר בטמפרטורות קיצוניות, כך לא היה צורך בקירור תאי הזיווד האלקטרוני במטוס. בנוסף, שפופרות הריק היו קלות לאחזקה ונפוצות. כמו כל שאר המטוסים הסובייטים, המיג-25 תוכנן להיות עמיד בתנאי שדה ופשוט ככל האפשר.
  • למכ"ם המקורי של המיג-25P היה הספק עצום של כ-600 קילוואט, שהפך את משבשי המכ"ם של האויב חסרי תועלת. נאסר על טייסיו להפעיל אותו על הקרקע.
  • בלנקו סיפר כי הצוותים הטכניים נהגו לשתות מהאלכוהול הטהור שבמטוס, שמיועד היה לקירור המכ"ם ולשמש כחלק מהנוזל ההידראולי. כך קיבל המיג-25 את כינויו "המסעדה המעופפת".[דרוש מקור]
  • מד המהירות של המטוס סומן בקווים אדומים ב-2.8 מאך, וטייסיו נדרשו לא לעבור את מהירות 2.5 מאך כדי להאריך את חיי מנועיו. ב-26 במרץ 1971 צפו האמריקאים במיג-25 שטס ממצרים במהירות של 3.2 מאך, טיסה שתוצאתה הייתה הרס מנועים מוחלט.[1] האמריקאים לא היו מודעים למגבלה זו, ולכן הפריזו ביכולות המטוס.
  • התאוצה המקסימלית של המטוס הייתה 2.2 ג'י בלבד עם מכלי דלק מלאים. הגבול המוחלט לתמרון היה 4.5 ג'י.
  • טווח הקרב של המטוס הוא 300 ק"מ, והטווח המרבי במהירויות תת-קוליות היה רק 1,200 ק"מ. למעשה, בלנקו הצליח להגיע ליפן בקושי, ללא דלק מספיק לנחיתה מתוכננת וזהירה. הוא כמעט התנגש במטוס אזרחי שהמריא, ונחת בבהילות על המסלול הראשון שמצא.
  • ברוב מטוסי מיג-25 נעשה שימוש בכיסא מפלט מסוג KM-1, בעוד שבאחרים נעשה שימוש בגרסאות מוקדמות של כיסא המפלט המפורסם K-36. שיא המהירות עבור הפלטות מוצלחת ממטוס הוא 2.67 מאך, כאשר המחזיק בשיא הוא מטוס מיג-25 המצויד בכיסא מפלט מסוג KM-1.

כתוצאה מעריקתו של בלנקו והתגלות מערכות הטילים והמכ"ם של המטוס מיג-25P למערב, פיתחו הסובייטים בתחילת שנת 1978 גרסה מתקדמת יותר בשם מיג-25PD (פוקסבט-E), שכללה מכ"ם חדש מסוג Sapfir) RP-25), מערכת מעקב מטרה מבוססת תת אדום (IRST), ומנועים חזקים יותר. כ-370 מטוסי מיג-25P הוסבו לדגם זה וצוינו כמיג-25PDS.

המטוס בשירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזורי הפעילות של המטוס מיג-25. באדום בהיר: פעילות נוכחית, באדום כהה: פעילות בעבר

כ-1,190 מטוסי מיג-25 יוצרו בטרם פסק הייצור בשנת 1984. מספר קטן של מטוסים נותר בשימוש.

בשנת 1971, לאחר מלחמת ההתשה, הוזנקו מטוסי מיג–25 מצריים למשימות צילום וריגול מעל חצי האי סיני שהיה אז בשליטת ישראל. הגיחות בוצעו בגובה רב ובמהירות גבוהה מאד של מעל 2.5 מאך. מטוסי פנטום ישראלים שהוזנקו מולם, לא הצליחו ליירטם בשל מהירות טיסתם.[1] מהירות הטיסה שנצפתה בגיחות אלה עוררו דאגה רבה במערב.

בשנת 1981 הפיל F-15 של חיל האוויר הישראלי מטוס מיג-25 סורי. בשנת 1982 הופל מטוס נוסף על ידי טיל הוק ישראלי ששוגר מתוך שטח לבנון לעבר מיג-25 סורי במשימת צילום. הטיל פגע במטוס הודות לשיפורים שבוצעו בו לשם הגדלת מעטפת הביצועים שלו. המטוס נפגע והחל לצלול מטה, ואז פגעו בו טילי אוויר-אוויר ששוגרו ממטוסי F-15. פגיעה זו הנה ההפלה העולמית הראשונה של מיג-25 על ידי ירי נ"מ.

ב-17 בינואר 1991, בזמן מלחמת המפרץ, יירט מטוס מיג-25PD עיראקי מטוס F/A-18C הורנט של הצי האמריקני 29 מילים ימיים דרומית-מזרחית לבגדאד. במקרה זה, התחמק מטוס המיג ללא פגע בזכות מהירותו הגבוהה.

אזורי פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיג-25 פוקסבט שנמצא קבור מתחת לחולות מערבית לבגדאד

המטוס פועל או פעל בעבר במדינות הבאות:

המטוס בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיג-25 מתואר בתחילת הנובלה של קרייג תומאס "Firefox Down", ההמשך לסרט ולנובלה "Firefox". בסיפור נכנסים שני מטוסי פוקסבט-F לקרב ומצליחים להפיל את מיטשל גאנט מעל פינלנד.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
מיג-23
מיג-25 הבא:
מיג-27

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]