מיו, מיו שלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיו, מיו שלי
Mio My Mio.jpg

כריכת הגרסה העברית של הספר
מחבר אסטריד לינדגרן
שם בשפת המקור Mio, min Mio
שפת המקור שבדית
הוצאה מחברות לספרות
שנת הוצאה 1954
סוגה ספרות ילדים
פנטזיה אפית
תרגום לעברית דניאל נחשול

מיו, מיו שלישבדית: Mio, min Mio) הוא ספר ילדים מסוגת פנטזיה אפית מאת הסופרת אסטריד לינדגרן. הספר יצא לאור בשנת 1954 ותורגם למספר שפות (בהן עברית, ב-1972). בשנת 1956 זכה בפרס גרמני לספרות ילדים (Deutscher Jugendliteraturpreis).

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה מספרת את סיפורו של בוֹ‏ וילֶ‏ם אולסון (המכונה "בוסי"), יתום שבדי כבן עשר הגדל עם הורים מאמצים מהם אינו זוכה לחום ואהבה. חברו היחיד, בֶּ‏‏נקה, ואביו, מהווים עבורו דוגמה למשפחה חמה אוהבת ואידאלית. יום אחד מתברר לבוסי שאינו ילד שבדי כלל אלא נסיך, בן מלך מ"ארץ מרחקים". הוא מגיע אל אותה ארץ ומתקבל באהבה ללא גבול על ידי אביו המלך המגלה לו ששמו למעשה מיו. אביו המלך, המתאפיין באפיוניו של אביו של בנקה, קורא לו "מיו, מיו שלי". החיים באי כרי הדשא שבארץ מרחקים מתוארים כאידיליה מושלמת. מיו מתוודע ליום-יום, נער-חבר (המאופיין במידה רבה כחברו בנקה) ומקבל במתנה סוס לבן, המסוגל גם לעופף, בשם מירמיס.

אט אט נודע למיו שעל הארץ מאיים אביר שחור מ"ארץ חוץ" בשם קטו (שאמירת שמו בלבד מחוללת קמילה בטבע והתקדרות עננים). קטו האביר חוטף ילדים ולכן שרוי עצב תמידי על אנשי הארץ. מיו מתוודע גם לנבואה לפיה הוא זה שאמור לצאת ולהלחם עם קטו.

מיו ויום-יום יוצאים למלחמה בקטו, ולאחר הרפתקאות מצליחים לנצח את האביר ולהחזיר את הילדים להוריהם, ועמם את השקט והאושר לממלכה.

הספר כפנטזיה אפית נוצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר ממלא במובהק מאפיינים של פנטזיה אפית. גיבורו הוא ילד יתום, הוא מעלה על נס את ערך החברות. בילדותו נודע לו שהוא למעשה נסיך ובעל תפקיד משמעותי בעולם מקביל, שיועד לו מכוחה של נבואה. הוא עושה שימוש בנשק קסום (חרב המבקעת אבן) ובגלימת רואה ואינו נראה. הוא מאויים על ידי כוח רשע אדיר ויכול לו.

אלמנט מודגש נוסף הוא ההקרבה עד מוות של אחת הילדות החטופות, הזוכה בעקבות הקרבתה לקימה לתחייה, בדומה לישו.

מאפיינים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפתו של הספר, במיוחד בחלקי ההרפתקה היא פיוטית וקסומה. משפטים וביטויים החוזרים על עצמם מקנים ללשון הסיפור קצב, בפרט קריאתו של המלך לבנו "מיו, מיו שלי".

ייחוד נוסף הוא התיאור הארוך והמפורט יחסית של הזמן הטוב והמאושר אותו מבלה מיו עם אביו (המלך) וחבריו בארץ מרחקים, ביחס לפנטזיות אפיות, ההרפתקה המאיימת מתחילה בשלב מאוחר יחסית.

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגרסה האנגלית נקרא מיו כילד שבדי, קרל אנדרס נילסן ומכונה "אנדי", יום-יום נקרא בגרסה האנגלית פּ‏וּ‏מפּ‏וּ‏.

בשנת 1987 הופק סרט בשם "מיו בארץ מרחקים" (Mio in the Land of Faraway) בקופרודוקציה רוסית-שבדית-נורבגית, עם כריסטיאן בייל כיום-יום (ובנקה) וכריסטופר לי כקטו האביר[1].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "מיו, מיו שלי", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)