מיטי גולדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיטי גולדן
Mitty Goldin
צילום משנת 1953
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 17 במרץ 1895
פוקשאן, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 ביוני 1956 (בגיל 61)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Moise Goldemberg
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות של מונמארטר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מיטי גולדן, (בצרפתית: Mitty Goldin, שמו הקודם: מויסה גולדמברג, ברומנית: Moise Goldemberg או מויסה גולדין, ברומנית: Moise Goldin;‏ 17 במרץ 1895 פוקשאן29 ביוני 1956 פריז) היה אמרגן, מפיק, מנהל אולם מיוזיק הול, מלחין ופזמונאי צרפתי, יהודי יליד רומניה.

שנותיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיטי גולדין נולד ב-1895 בפוקשאן ברומניה בשם מוסיה (משה) גולדמברג. מיטי גולדין למד בתיכון בפוקשאן ואחר כך ביאשי, שם שר כטנור במקהלת הכנסייה המטרופוליטנית של מולדובה[1]. שירת בצבא הרומני בימי מלחמת העולם הראשונה וב-16 בנובמבר 1916 הוכרז נעדר בעת הקרבות בקלוגרן. ב-15 במאי 1917 חזר, ככל הנראה, משבי[1].

בשנת 1918 נסע לפריז כדי ללמוד משפטים. אחרי סיום הלימודים לא עבד במקצוע אלא כעיתונאי ועבד זמן-מה בעיתון הצרפתי-רומני "ל'אקו פרנקו-רומן" ("L'écho franco-roumain"), יחד עם המשורר צ'ינצ'ינט פבלסקו. ברומניה נשפט שלא בנוכחות על אשמת עריקה מהצבא, אך זוכה בשנת 1927. בתחום המוזיקה היה אוטודידקט. ניגן בכמה הרכבי מוזיקה קלה והלחין מספר שנסונים. בסופו של דבר פתח בקריירה של אמרגן וניהל סוכנות אמנים עצמאית.

תיאטרון A.B.C[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולדן רכש בשלב מסוים את האולם "פלאזה" בפריז, ששכן בשדרות פואסונייר ושעמד על סף פשיטת הרגל, שיפץ אותו והפך אותו בשנת 1934 לתיאטרון בידור (אולם "מיוזיק הול"] .A.B.C, או "תיאטרון של הצחוק ושל הזמר". העסקה נחשבה באותם ימים מסוכנת בגלל התחרות הקשה עם אולמות הקולנוע. את השם "A.B.C." בחר גולדן בכוונה, כדי שיוזכר, לפי סדר האלפבית, בראש הרשימה בתוכניות המופעים שהופצו בבירה הצרפתית. מיטי גולדן המציא שיטת תוכניות בידור מקורית, שכללה כל פעם כעשרים דקות (עם לא יותר מ-6–7 שנסונים) מוקדשים לכוכב מוזיקלי שהועסק כ2–3 שבועות בלבד. לאולם הייתה תזמורת משלו ומנחים, והמופעים כללו אייטמים רבים שהתחלפו בקצב מהיר: זמרי חימום, מערכוני הומור, אטרקציות, רקדנים. הקונספט של גולדין היווה דגם לחיקוי בשביל תיאטראות בידור נוספים כמו "תיאטר דה ל'אטואל" ו"אולימפיה" שבניהולו של ברונו קוקטריקס.

אדית פיאף ואחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיאטרון A.B.C. הפך תחת ניהולו של גולדן למפורסם שהעלה את קרנם של האמנים שהופיעו בו בקרב דעת הקהל ושממנו זינקה הקריירה של כמה מכוכבי ההשאנסון והבידור הצרפתי. ב-A.B.C הופיעו, לפני מלחמת העולם השנייה שמות כמו מארי דיבא, פרהל, ז'אן סבלון, קומדיאן הרמוניסטס ואחרים. אדית פיאף שנמצאה בתחילת הקריירה שלה ונשאה באותה תקופה את השם האמנותי "La môme Piaf" צפתה מן האולם במופעיה של הזמרת מארי דיבא ועיינה מרותקת את המניירות והמחוות שלה על הבמה. החבר שלה באותם הימים, הפזמונאי רמון אסו הצליח לשכנע את גולדן, אחרי מאמצים רבים, להעסיק את פיאף לשלושה שבועות, בין התאריכים 26 במרץ - 15 באפריל 1937, אף על פי שהייתה זמרת מתחילה וששמה נקשר לקברט המפוקפק של לואי לפלה, שנרצח לא מזמן[2]. הופעותיה של אדית פיאף עם חמישה שנסונים (Un jeune homme chantait", "C'est toi le plus fort", "Browning", "Le contrebandier", "Correq' et réguyer") בתור "חימום" לקראת תוכניתם של הקומיקאים אובראר ופליקס פאקה ושל הדואו ז'יל וז'וליין, הדהימו את הקהל[3].

שארל טרנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1937 שארל טרנה, מלא הקסם והמרץ היצירתי, שזה עתה סיים את שירותו הצבאי, הוצג בפני מיטי גולדן על ידי ידיד, המוציא לאור ראול ברטון. הוחתם על חוזה לראשונה לא כחלק מהצמד עם ג'וני הס, אלא כסולן יחיד, לפתיחת תוכנית הבידור שרצה בתיאטרון החל מ-25 במרץ 1938. טרנה הורשה לשיר שלושה שאנסונים. אולם הקהל, שהתלהב ונסחף משירתו, נכנס לאקסטזה ודרש ממנו להישאר על הבמה ולהוסיף עוד ועוד שירים. באולם נוצרה מהומה, כך שהיה צורך לקרוא למשטרה. הכוכבת המרכזית של הערב, הזמרת ליס גוטי, ראתה עצמה נדחית לשולי הערב. טרנה פוטר, אך כעבור שבועיים קיבל חוזה חדש ב-.A.B.C., הפעם ככוכב ראשי של המופעים[4].

בובינו, טריאנון ומוגדור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1936-1934 הופקד מיטי גולדן על הניהול האמנותי של האולם "בובינו", והצליח להחזיר את יוקרתו. הביא לשם זמרים מן השורה הראשונה כמו פרהל, דאמיה, מארי דיבא, רדה קר, סוזי סולידור, לוסיין בואייה, שארל וג'וני (שארל טרנה וג'וני הס), מיריי וטינו רוסי. בשנים 1937-1936 הוא ניהל גם את המופעים באולם "טריאנון" ובין ספטמבר 1937 (כשהפיק את הרוויו "Ça, c'est parisien" (זה פריזאי!) ובין 1939 הוסיף לאחראיותו גם את ניהול התיאטרון מוגדור. גם הצמד נ. סטרויה ווסילאקה הרומנים קיבלו מגולדן חוזה לשבוע, אחרי שהגיעו לפריז עם המלצה מידי קונסטנטין טנאסה. בשנת 1936 התקבל מיטי גולדן כחבר בחברת המלחינים הרומנים של בוקרשט[5].

השנים 1940-1950[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי הכיבוש הגרמני בצרפת בשנים 1944-1940, כיהודי, פוטר גולדן מתפקידיו ורכושו הופקע. הצליח לצאת לגלות. אחרי שחרור, בינואר 1945 חזר לנהל את האולם A.B.C. עד שנת 1949 כשהתחיל לנהלו בשותפות עם לאון לדו עד שחלה בשנת 1955. תחת ניהולו הופיעו בתיאטרון אמנים כמו לין רנו (ב-1948), מוריס שבלייה, בורביל, אנרי סלבדור, רנה לבא, לואיס מריאנו, הקומפניון דה לה שנסון. הפיק את האופרטה "לה פטיט לילי" (לילי הקטנה) עם אדי קונסטנטין ואדית פיאף, כמו כן את אופרטה רבת ההצלחה של פרנסיס לופז "La Route fleurie " שבה כיכבו ז'ורז' גטארי, אני קורדי ובורביל. אמנים אלה ראו עצמם מתמרדים ונאבקים משפטית נגד החוזים הכובלים של גולדן, ובקושי השיגו כמה הפסקות בעבודתם על מנת שיוכלו לכבד חוזים אחרים בקולנוע. גם אחרי המלחמה תמך גולדן גם בכישרונות רומניים, כמו שחקנית התיאטרון אליס קוצ'ה, שהופיעה בתיאטרון דה קפוסין שבניהולו (למשל המחזה של מישל דיראן - "Sincèrement",‏ 1949) [6]

הקומפניון דה לה שנסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1944 הזדמן למיטי גולדן לצפות בתיאטרון קומדי פרנסז תוכנית אמנותית שנתרמה לידלי עובדי הרכבות. התרשם מאוד מהרכב של שישה זמרים צעירים והחליט להעסיקם. זה היה אחד הצעדים הראשונים בקריירה של להקת הקומפניון דה לה שנסון שנוצרה על ידי הוספת שלושה חברים נוספים לשישייה המקורית.[7]

מיטי גולדן נפטר מאירוע מוחי ביוני 1956 בגיל 61. הובא לקבורה בגוש 30 של בית הקברות מונמארטר בפריז.

שנסונים[8][עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Certitude - מילים: פייר וארן (Pierre Varenne)
  • J'ai trouve le bonheur, מילים: ל. פוטרה (L.Poterat)
  • Tu sais pour qui je chante (מילים: ל. פוטרה (L.Poterat) סולנית: ליס גוטי (Lys Gauty)
  • La conga,מילים: פ. וארן ומ. גולדן (M.Goldin, P.Varenne)
  • La Java a l'ancienne, מילים : אנרי דומון, פ. וארן, סן-גארנייה (Saint-Garnier,P.Varenne și Henri Dumont)
  • Je ne veux plus dire,מילים : (אנרי דומון, פ. וארן, סן-גארנייה) (Saint-Garnier,P.Varenne,Henri Dumont)
  • La vie tout en rose, מילים: אנרי דומון, סן גראנייה (Saint-Granier, Henri Dumont)
  • Dideldidum,, מילים: בדה והוגו וינר (Beda, Hugo Wiener)
  • Mon Riquiqui, מילים:פ. וארן, סן-גראנייה ( P.Varenne, Saint Granier)
  • Embrassez-vous, מילים:פ. וארן, סן-גראנייה, מ. גולדן, (P.Varenne, Saint-Granier, M.Goldin)
  • Le joueur du luth, מילים:פ. וארן, סן-גראנייה (P.Varenne, Saint-Granier)
  • Les marins ça fait des voyages - מילים: רמון אסו (Raymond Asso), סולנית: אדית פיאף - 1936
  • Si,si,si,si
  • Avant l'heure
  • La valse de l'amour - עם מרגריט מונו (Marguerite Monnot)
  • A Mexico,Rumba - מילים: אנדרה אורנה (André Hornez ) סולן: ריי ונטורה (Ray Ventura)‏ 1938
  • Veux-tu m'aimer comme autrefois? - מילים: אנדרה אורנה (André Hornez), סולנית: נדיה נוטי (Nadia Nauty)‏ 1938
  • Le Tzigane jouait toujours -מילים: André Hornez,1938 סולן :ריי ונטורה (Ray Ventura)
  • Glissons - לחן:קזימיר אוברפלד, מיטי גולדין (M.Goldin,C.Oberfeld), מילים:אנדרה אורנה, מ. גולדן ( M.Goldin André Hornez),סולן:ז'ורז' מילטון (Georges Milton)

אופרטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיטי גולדן תרם למוזיקה של האופרטות La Féerie blanche מאת קזימיר אוברפלד, על מילים מאת לואי ורניי, אנדרה אורנה, ולאופרטה "שירי ביליטיס" Les chansons de Bilitis (בתיאטר דה קפוסין), לחן:ז'וזף קוסמה (בשם העט "פייר קושרו), ז'אן ואלמי (שם העט של אדמון רולאן), מארק -קאב (שם העט של מרסל קברידנס)

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של מיטי גולדין בבית הקברות מונמארטר

דמותו של מיטי גולדן מופיעה בסרט "„La môme" בגילומו של השחקן מארק שאפיטו.

מקורות אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Carolyn Burke No regrets: the life of Edith Piaf, Chicago Review Press, 2012
  • Pierre Saka, Yann Plougastel - La Chanson francaise et francophone guide Totem, Larousse/HER 1999

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Marilena Lică-Maşala
  2. ^ Carolyne Burke עמוד 58
  3. ^ Martin Pénet
  4. ^ ref>P.Saka,Y.Plougastel,1999, עמוד 33
  5. ^ הערך "מויסה גולדין" ב"קריספדיה" ברומנית
  6. ^ Association de la Régie Théatrale
  7. ^ Fred Mella ב Mes maîtres enchanteurs”, Flammarion מצוטט על ידי L.Petriac באתר Compagnons de la chanson ב-25.6.2008
  8. ^ 11 הראשונים לפי אתר קריספדיה