מייקל ג'קסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מייקל ג'קסון
Michael Jackson in 1988.jpg
מייקל ג'קסון בהופעה ב-1988
מידע כללי
שם לידה מייקל ג'וזף ג'קסון
תאריך לידה 29 באוגוסט 1958
מקום לידה Flag of Indiana.svg גארי, אינדיאנה, ארצות הברית
תאריך פטירה 25 ביוני 2009 (בגיל 50)
מקום פטירה לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
שנות פעילות 1964 - 2009
סוגה רית'ם אנד בלוז, מוזיקת פופ, רוק, מוזיקת נשמה, דאנס, ג'ק סווינג חדש, פאנק, דיסקו
עיסוק זמר, כותב שירים, רב נגן, מפיק מוזיקלי, עיבוד מוזיקלי,
רקדן, כוריאוגרף ושחקן
כלי נגינה זמרה, כלי הקשה, רב נגן
חברת תקליטים מוטאון, אפיק רקורדס, סוני מיוזיק,
The Michael Jackson Company, Inc.
MichaelJackson.com
Michael Jackson signature.svg

מייקל ג'וזף ג'קסוןאנגלית: Michael Joseph Jackson;‏ 29 באוגוסט 195825 ביוני 2009) היה זמר, מוזיקאי, רב נגן, רקדן, כוריאוגרף, מפיק מוזיקלי, שחקן ופזמונאי אפרו אמריקאי מצליח. ג'קסון, שנודע בכינויו "מלך הפופ",‏[1][2] נחשב לאחד הזמרים הפופולריים והמצליחים ביותר בכל הזמנים.

הקריירה המוזיקלית של ג'קסון החלה בשנת 1963 כאשר הצטרף לאחיו בתור החבר הצעיר ביותר בהרכב המוזיקלי המשפחתי "חמישיית הג'קסונים". בהמשך עזב את הלהקה והחל קריירת סולו מצליחה יותר. אלבומו Thriller משנת 1982 מכר מעל ל-110 מיליון עותקים ונשאר עד היום האלבום הנמכר ביותר בכל הזמנים עד היום, לצד ארבעה אלבומים נוספים של ג'קסון. הווידאוקליפים לשיריו "Beat It"‏, "Billie Jean" ו-"Thriller" נחשבו לפורצי דרך והשפיעו רבות על תעשיית המוזיקה בהמשך. באותה העת, ג'קסון הפך מספר טכניקות ריקוד מסובכות לפופולאריות במיוחד, המפורסם שבריקודים הוא ריקוד "הליכת הירח". הסגנון המוזיקלי, הסגנון הווקאלי והכוריאוגרפיה הייחודית של ג'קסון הצליחו לגשר על פערי הדורות, הגזעים והתרבויות. הקריירה המוזיקלית של ג'קסון היוותה השראה למיליוני אנשים ברחבי העולם ואמנים רבים בתחום המוזיקה והריקוד הושפעו ממנו.

הישגים נוספים לג'קסון כוללים בין היתר שבירת מספר שיאים עולמיים שנכנסו לספר השיאים של גינס, זכייה ב-15 פרסי גראמי, זכייה ב-26 פרסי American Music Awards, והפקת 17 סינגלים אשר הגיעו למקום ראשון במצעד הפזמונים האמריקאי (כולל ארבעה אשר הופקו בעודו חבר בחמישיית הג'קסונים). סך מכירות אלבומיו - המוערך בכ-780 מיליון עותקים ברחבי העולם, הוא דבר שהפך אותו לאחד האומנים המצליחים ביותר מבחינה מסחרית בהיסטוריה של המוזיקה.

לאורך השנים בשל ההתעניינות הרבה בג'קסון, הצהובונים ברחבי העולם עסקו באינטנסיביות בחייו הפרטיים של ג'קסון והתמקדו בעיקר בשינויים הקיצוניים במראהו החיצוני של ג'קסון שכלל שינוי מבנה אפו וצבע עורו, בהאשמות בביצוע מעשים מגונים בילדים ובמערכות היחסים השונות של ג'קסון.

ג'קסון מת ב-25 ביוני 2009 מדום לב בשל מנת יתר של הסם פרופופול, סוג של סם הרגעה. מותו אירע במהלך ההכנות לסבב ההופעות שלו "This Is It". רופאו האישי של ג'קסון, קונראד מארי, אשר היה זה שטיפל בו שלא כראוי בסם, הורשע בהריגתו ונדון לארבע שנות מאסר.

תוכן עניינים

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו, תחילת דרכו בחמישיית הג'קסונים ותחילת קריירת הסולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חמישיית הג'קסונים
בית ילדותו של ג'קסון בעיר גארי שבאינדיאנה

ג'קסון נולד בשם מייקל ג'וזף ג'קסון ב-29 באוגוסט 1958 בעיר גארי שבאינדיאנה, ארצות הברית (גארי היא פרבר תעשייתי הנמצא באזור המטרופולין של שיקגו). מייקל הוא בנם השביעי מבין תשעת ילדיהם של ג'וזף (שעל שמו נקרא מייקל בשמו האמצעי) וקתרין ג'קסון. משפחת ג'קסון השתייכה באותה העת למעמד הבינוני-נמוך כאשר האם, קתרין, השתייכה לזרם עדי יהוה וגידלה את ילדיה על פיה. האב, ג'וזף, היה פועל בבית חרושת לפלדה, שהופיע לעתים עם להקת הרית'ם אנד בלוז "The Falcons". ג'ו גידל את ילדיו באופן קשוח ושתלטני ונהג להתעלל בעיקר במייקל פיזית ונפשית באמצעות מכות וכינויי גנאי. אף על פי כן, ג'קסון ציין כי דווקא החינוך הנוקשה שאביו נתן לו היה גורם משמעותי להצלחתו.

בשנת 1962 החלו ג'קי, טיטו וג'רמיין ג'קסון להופיע באזור העיר גארי עם שניים משכניהם בהרכב "The Jackson Brothers". ב-1963 הצטרפו ללהקה שני האחים הקטנים, מרלון ומייקל, לאחר שכבר אז הפגינו יכולות שירה וריקוד. באמצע שנת 1967 מייקל החליף את ג'רמיין כזמר הראשי של הלהקה. באותה תקופה אימצו חברי הלהקה את השם "The Jackson Five" (באנגלית: חמישיית הג'קסונים) כשם להקתם. בהמשך הופיעו באופן אינטנסיבי באינדיאנה ולאחר שזכו בתחרות כשרונות צעירים חשובה ב-1966 (בה ביצעו גרסת כיסוי ללהיט של הטמפטיישנס, "My Girl", בביצוע מייקל), החלו לקיים הופעות באופן מקצועי בשיקגו, אילינוי ובאזור מזרח ארצות הברית. חלק גדול מהופעותיהם היו במועדונים של קהילת השחורים. לעתים אף הופיעה החמישייה, למרות גילם הצעיר של חלק מהחברים שבהם גם מייקל, במקומות למבוגרים בלבד כגון מועדוני חשפנות, כדי להרוויח כסף.

בהמשך הלהקה הצליחה להשיג חוזה הקלטות בחברת התקליטים המקומית "Steeltown" ובעקבות כך הם החלו לעבוד על אלבום הבכורה שלהם. הסינגל הראשון שהוציאו נקרא "Let Me Carry Your Schoolbooks" והוא הפך במהרה ללהיט מקומי. שנה אחר כך הוציאו את הסינגל "We Don't Have to Be Over 21) To Fall in Love)". בשנת 1968 הוחתמה הלהקה עם חברת התקליטים "מוטאון". הלהקה זכתה לפריצה הגדולה כאשר ארבעה סינגלים שלהם הגיעו למקום הראשון במצעד ה-Billboard Hot 100 האמריקני ("I Want You Back"‏, "ABC"‏, "The Love You Save" ו-"I'll Be There").

במסגרת הלהקה, בין השנים 1975-1972, ג'קסון הוציא לשווקים ארבעה אלבומי סולו בחברת מוטאון, בהם "Got to Be There" ו-"Ben". הפופולריות של הלהקה החלה לדעוך לקראת אמצע שנות השבעים.

חמישיית ג'קסון נשארו עם מוטאון עד שנת 1976, וכשרצו יותר חופש מוזיקלי עברו ל"אפיק" (Epic), אך כיוון ששם הלהקה היה שייך למוטאון הם החליפו את שמם ל"הג'קסונים" (The Jacksons), כפי שהיו ידועים בשנים המוקדמות יותר. הם המשיכו להופיע ברחבי העולם, הוציאו לשווקים שישה אלבומים נוספים בין השנים 1984-1976, במהלכם ג'קסון היה כותב השירים הראשי של הלהקה וכתב להיטים כמו "(Shake Your Body (Down to the Ground"‏ "This Place Hotel"‏ ו-"Can You Feel It".

בשנת 1978 ג'קסון כיכב בתפקיד הדחליל לצידה של דיאנה רוס בסרט הקולנוע המוזיקלי "The Wiz", גרסה אפרו-אמריקאית לספר הקוסם מארץ עוץ בו צוות השחקנים כולו היה אפרו אמריקנים. במהלך הפקת הסרט, נוצר לראשונה החיבור בין ג'קסון למפיק המוזיקלי קווינסי ג'ונס, אשר הלחין את פסקול הסרט. ג'קסון ביקש מג'ונס להפיק לו אלבום סולו. בעקבות כך ג'ונס הפיק לג'קסון את אלבום הסולו הראשון של ג'קסון "Off the Wall". כותבי השירים של האלבום כללו בין היתר את ג'קסון עצמו, סטיבי וונדר ופול מקרטני. האלבום אשר יצא לשווקים בשנת 1979 זכה להצלחה עצומה כאשר בסופו של דבר הוא מכר מעל ל-20 מיליון עותקים ברחבי העולם והפך את ג'ונס למפיק-על בתעשיית המוזיקה. למרות ההצלחה המסחרית העצומה של האלבום, ג'קסון הרגיש כי האלבום היה צריך לזכות להצלחה רבה יותר ובשל כך הוא היה נחוש בדעתו לגרום לכך שאלבומו הבא יתעלה על ההצלחה של "Off the Wall".

שנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייקל ג'קסון עם הנשיא רונלד רייגן ורעייתו ננסי רייגן, בביקור בבית הלבן ב-1984
מייקל ג'קסון, 1988

במהלך 1982 פרש ג'קסון באופן סופי מחמישיית הג'קסונים. שיתוף הפעולה הבא בין ג'ונס וג'קסון הניב את אלבום הסולו השני של ג'קסון "Thriller", אשר יצא לשווקים באותה שנה. האלבום אשר מכר למעלה מ-110 מיליון עותקים היה לאלבום הנמכר ביותר בכל הזמנים‏‏. האלבום זיכה את ג'קסון בשמונה פרסי גראמי (שיא עולמי) והניב להיטים כגון "Thriller"‏, "The Girl Is Mine"‏, "Billie Jean" ו-"Beat It".

ב-25 במרץ 1983, ג'קסון הופיע בשידור חי בספיישל טלוויזיוני לרגל 25 שנה לחברת מוטאון בו גם הופיע יחד עם חמישיית הג'קסונים וגם ביצע לבדו את השיר "בילי ג'ין". בהופעה זו ביצע ג'קסון לראשונה את ריקוד "הליכת הירח". בשידור צפו כ-47 מיליון צופים.

ב-14 במאי 1984, ג'קסון הוזמן לבית הלבן כדי לקבל פרס מידי הנשיא רונלד רייגן, על תרומותיו הרבות לארגונים המטפלים באנשים בעלי התמכרות לאלכוהול וסמים.

בהמשך השנה ג'קסון שיחק בסרט מדע בדיוני תלת ממדי בן 12 דקות בשם "קפטן איו", אותו ביים פרנסיס פורד קופולה והפיק ג'ורג' לוקאס. הסרט הוקרן בגני השעשועים של וולט דיסני ברחבי העולם במהלך שנות השמונים והתשעים וזכה לפופולריות רבה.

בשנת 1985 כתב ג'קסון את שיר הצדקה "We Are the World" (באנגלית: אנחנו העולם), יחד עם ליונל ריצ'י, אשר הופק על ידי קווינסי ג'ונס. השיר בוצע על ידי להקת על בה השתתפו האמנים הפופולרים ביותר בארצות הברית בתקופה זו. הסינגל הפך בהמשך לאחד הסינגלים הנמכרים ביותר בכל הזמנים, כאשר קרוב ל-30 מיליון עותקים שלו נמכרו ברחבי העולם. הכנסות השיר שימשו לצורך מתן סיוע לקורבנות הבצורת באתיופיה באותה השנה.

שיתוף הפעולה הבא בין קווינסי ג'ונס וג'קסון הניב את אלבום הסולו השלישי של ג'קסון, "Bad", אשר יצא לשווקים בשנת 1987 וזכה להצלחה מסחרית ניכרת. נכון ל-2008, האלבום מכר מעל ל-30 מיליון עותקים ברחבי העולם‏‏. לאחר מכן נפרדו דרכיהם של ג'ונס וג'קסון. סבב ההופעות העולמי של Bad החל ב-12 בספטמבר באותה שנה והסתיים ב-14 בינואר 1989. ג'קסון שבר שיא גינס לאחר שכ-504,000 איש נכחו בשבעה מופעים באצטדיון ומבלי. הוא ביצע בסך הכל 123 מופעים בפני קהל של 4.4 מיליון אנשים וזכה בשיא גינס נוסף כאשר את סבב ההופעות גרף 125 מיליון דולרים. במהלך הטור הוא הזמין ילדים מעוטי יכולת לצפות במופעים בחינם, נתן תרומות לבתי חולים, בתי יתומים וארגוני צדקה אחרים.

בשנת 1988, ג'קסון הוציא לשווקים את הספר האוטוביוגרפי הראשון שלו בשם "Moon Walk" ("הליכת הירח") אשר מכר מעל 200,000 עותקים. בספר, ג'קסון סיפק מידע רב על ילדותו, על התקופה בה היה שותף בחמישיית הג'קסונים ובהתעללות בו מצד אביו והחינוך הנוקשה שלו. ג'קסון ציין בספר גם כי עבר שני ניתוחי אף וניתוח פלסטי נוסף בו יצרו גומה בסנטרו. הוא ייחס את השינויים הרבים במבנה פניו לתהליכי התבגרות, להרזיה, לדיאטה צמחונית הקפדנית שעבר, לשינוי סגנון השיער שלו, ולתאורה על הבמות. הספר הגיע למקום הראשון במצעד מכירות הספרים של הניו יורק טיימס.

בשנת 1988, שיחק ג'קסון בסרט המדע הבדיוני "Moonwalker". עלילת הסרט הורכבה מקולאז' של סיפורים קצרים, קטעים מהופעותיו של ג'קסון ווידאו קליפים של ג'קסון.

ההצלחה העצומה לה זכה ג'קסון במהלך שנות השמונים הביאה לכך שזכה באותה העת לכינוי "מלך הפופ" (כינוי שניתן לו על ידי אליזבת טיילור).

שנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מהפסלים הזהים הרבים של מייקל ג'קסון אשר מוקמו בכל רחבי אירופה במהלך קידום המכירות של אלבומו "HIStory".

במרץ 1991, ג'קסון חידש את החוזה שלו עם סוני עבור 100 מיליון דולרים. אלבום האולפן השמיני של ג'קסון "Dangerous" יצא לשווקים במהלך שנה זו. נכון לשנת 2008, האלבום מכר מעל לשבעה מיליון עותקים ברחבי ארצות הברית ומעל ל-32 מיליון עותקים ברחבי העולם. האלבום הניב להיטים כגון "Remember the Time"‏, "Black or White" ו-"Heal the World".

בשנת 1992 ג'קסון הקים את "קרן רפאו את העולם" ("Heal the World Foundation"), ארגון צדקה שתרם מיליוני דולרים. מטרותיה העיקריות של הקרן הן עזרה לילדים נזקקים, תרומה לסביבה ומימון תרופות לילדים רעבים וחולים, הן בארצות המפותחות והן בארצות הלא מפותחות. בנוסף, הקרן נועדה לעזור לילדים מניצול והתעללות וגם לאנשים שהיו מכורים לסמים ולאלכוהול. הקרן עבדה בשיתוף עם קרנות ומוסדות אחרים על מנת להשיג את המטרות שלה בעוצמה מלאה. מחוץ לקרן, ג'קסון היה נוהג לבקר בבתי יתומים ובבתי חולים ברחבי העולם, לחלק מתנות ולעזור בנדיבותו לממן ניתוחים של השתלות איברים וטיפולים רפואיים.

אחת ההופעות המפורסמות ביותר שלו הייתה במחצית של משחקי הסופרבול בינואר 1993. בניגוד למקובל בהופעות המחצית של הסופרבול במרבית השנים הקודמות, ג'קסון היה האמן היחיד שהופיע במחצית כולה. ב-24 בפברואר 1993 ג'קסון קיבל את "פרס האגדה החיה" בטקס הגראמי ה-35 בלוס אנג'לס.

במהלך פברואר 1993 ג'קסון העניק ראיון באורך 90 דקות לאופרה ווינפרי, הראיון הטלוויזיוני השני שלו מאז 1979. במהלך הראיון, ג'קסון סיפר על הדרך שבה אביו התעלל בו במהלך ילדותו, וכמו כן ציין כי הוא חש שהוא החמיץ חלק גדול משנות הילדות שלו וציין כי הוא אחד האנשים הבודדים בעולם. כמו כן, באותו הראיון ג'קסון הכחיש שמועות בצהובונים לפיהם הוא רכש את עצמותיו של ג'וזף מריק "איש הפיל". שמועות נוסף שהכחיש בראיון זה היו שמועות על כך שהוא ישן בתא חמצן, או על כך שהוא הלבין את עורו. בהקשר להלבנת עורו, במהלך הראיון ג'קסון חשף את עובדת היותו חולה בויטיליגו. הראיון נצפה על ידי 90 מיליון צופים בארצות הברית בלבד, והפך בכך לשידור הרביעי שאיננו שידור ספורט הנצפה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. בנוסף, הראיון הגביר באופן ניכר, בזכות אומץ ליבו של ג'קסון לספר על מחלתו, את המודעות למחלת הויטיליגו, אשר לא הייתה מוכרת במיוחד עד לאותה העת.

בשנת 1995, הוציא ג'קסון לשווקים את האלבום הכפול "HIStory". האלבום הזה הוא האלבום האישי ביותר של ג'קסון שנכתב כמעט כולו אחרי ההאשמות שהוגשו נגדו שנתיים לפני כן. הדיסק הראשון, הכיל 15 מהלהיטים הגדולים ביותר של ג'קסון בעוד שהדיסק השני, הכיל 15 שירים חדשים. זהו האלבום הכפול הנמכר ביותר בכל הזמנים, כאשר 20 מיליון עותקים שלו נמכרו ברחבי העולם.

בשנת 1997 הוציא ג'קסון לשווקים את אלבום האוסף המיוחד "Blood on the Dance Floor: HIStory in the Mix", אשר הכיל רמיקסים לסינגלים הנמכרים ביותר מהאלבום "HIStory", בנוסף לחמישה שירים חדשים. המכירות של האלבום בכל העולם נאמדו על 6 מיליון עותקים נכון לשנת 2007, מה שהפך אותו לאלבום הרימיקסים הנמכר ביותר בכל הזמנים.

ביוני 1999 היה ג'קסון מעורב במספר אירועי צדקה. הוא הופיע לצד לוצ'אנו פבארוטי במופע צדקה במודנה שבאיטליה. המופע, אשר נועד לגייס כספים ארגון המלכ"ר "War Child", גייס מיליון דולרים עבור פליטי קוסובו וילדי גואטמלה. מאוחר יותר באותו החודש, ג'קסון ארגן מספר מופעי צדקה בגרמניה ובקוריאה. אמנים נוספים אשר השתתפו במופעים הללו כוללו בין היתר את סלאש, הסקורפיונז, מריה קארי ואנדראה בוצ'לי. הכספים אשר גויסו במהלך האירוע, הועברו לקרן נלסון מנדלה לילדים, לצלב האדום ולארגון אונסק"ו.

העשור הראשון של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2001, ג'קסון הוציא לשווקים את האלבום "Invincible", שהגיע למקומות הראשונים בארצות הברית ובריטניה ונמכר בכ-8 מיליון עותקים. בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, ג'קסון עזר לארגן את מופע הצדקה "United We Stand: What More Can I Give" בוושינגטון הבירה, אשר שודר ב-21 באוקטובר באותה שנה וכלל הופעות של עשרות אמנים גדולים, לרבות ג'קסון, אשר ביצע את השיר "What More Can I Give" בסיום המופע. ב-15 בנובמבר 2006 קיבל ג'קסון את פרס ה-"Diamond Award" על מכירת למעלה מ-100 מיליון אלבומים, בטקס "World Music Awards" ל-2006.

ב-11 בפברואר 2008, יום השנה ה-25 ליציאת אלבומו של ג'קסון "Thriller", ג'קסון הוציא לשווקים גרסה מחודשת לאלבום שנקראה "Thriller 25". האלבום כלל רצועה שלא פורסמה בעבר בשם "For All Time", בנוסף למספר רימיקסים אותם הפיק יחד עם אמנים פופולארים שונים כגון אייקון, פרגי, Will.I.Am וקניה ווסט. שני רמיקסים אשר יצאו לשווקים בתור סינגלים. האלבום זכו להצלחה מתונה: "The Girl Is Mine 2008" ו "Want to Be Startin' Somethin' 2008". האלבום הגיע באותה העת למקום הראשון במצעד המכירות בשמונה מדינות באירופה. במשך 12 שבועות האלבום מכר יותר משלושה מיליון עותקים ברחבי העולם.

ב-29 באוגוסט 2008, במסגרת חגיגות יום הולדתו ה-50 של ג'קסון, סוני הוציאה לשווקים סדרת אוספים בשם "King of Pop" המכילה את להיטיו הגדולים של ג'קסון.

בשנת 2009, נודע כי אלבומו "Thriller" עתיד להיות מומחז בברודוויי[3].

במרץ 2009, הודיע ג'קסון לראשונה במסיבת עיתונאים בלונדון כי במהלך יולי הוא מתכנן לערוך בלונדון 10 הופעות ענק בשם "This Is It" לאחר עשור ללא הופעות‏[4]. סבב ההופעות, אשר אמור היה להיות סבב ההופעות הגדול ביותר של ג'קסון מאז סבב ההופעות העולמי של אלבומו "HIStory" בשנת 1997, נחשב באותה העת על ידי רבים לאחד מהאירועים המוזיקליים החשובים ביותר של השנה כאשר למעלה ממיליון צופים בסך הכל היו אמורים לצפות במופעים. ג'קסון ציין במקביל, כי הוא מעוניין לפרוש לצמיתות לאחר סבב ההופעות. תוך שעות ספורות נמכרו כל הכרטיסים (זוהי שבירת שיא למכירת הכרטיסים המהירה ביותר), בעקבות כך ג'קסון התחייב לערוך 50 מופעים שונים. בשבועות שקדמו לסבב ההופעות ג'קסון התכונן לסבב ההופעות בלוס אנג'לס יחד עם הכוריאוגרף והבמאי קני אורטגה. סבב ההופעות אמור היה להיערך בין 13 ביולי 2009 ל-6 במרץ 2010, אך הרעיון לא יצא לפועל עקב מותו של ג'קסון.

מותו, טקס האשכבה לזכרו והלוויתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייקל ג'קסון בלאס וגאס, 2003

ב-25 ביוני 2009, פחות משלושה שבועות לפני תחילת סבב ההופעות הצפוי שלו, ג'קסון לקה בדום לב באחוזה אותה שכר במחוז הולמבי הילס שבלוס אנג'לס. לאחר שניסיונות ההחייאה אותם ביצע רופאו האישי כשלו, הוזמן צוות חובשים ממחלקת מכבי האש של לוס אנג'לס. צוות החובשים החל באופן מיידי לבצע ניסיונות החייאה לג'קסון שגם הם כשלו. מאמצי ההחייאה נמשכו כל הדרך, עד אשר האמבולנס הגיע למרכז הרפואי על שם רונלד רייגן ובמשך שעה לאחר מכן. בשעה 14:26 נקבע מותו של ג'קסון. דקות ספרות לאחר מכן, אחיו של מייקל, ג'רמיין, בישר לעולם על מות אחיו באמצעות אמצעי התקשורת. בשל ספקות לגבי סיבת מותו של ג'קסון, לבקשת המשפחה בוצעה בו נתיחה שלאחר המוות משפטית נוספת מספר ימים לאחר מותו.

ב-7 ביולי 2009 ערכה המשפחה טקס אשכבה פרטי לג'קסון, בבית הקברות "פורסט לואן" שבלוס אנג'לס, ולאחר מכן נערך טקס אשכבה ציבורי בהיכל הספורט סטייפלס סנטר בלוס אנג'לס בהשתתפות אלפי מוזמנים. הטקס שודר בתחנות הטלוויזיה הגדולות ברחבי העולם, ועל פי ההערכות צפו בו יותר ממיליארד איש בשידור חי. מספר הצופים בטקס האשכבה בארצות הברית נאמד, על פי נילסן, ב-31.1 מיליון איש. סטיבי וונדר, ליונל ריצ'י, מריה קארי, ג'ון מאייר, ג'ניפר הדסון, אשר, ג'רמיין ג'קסון ושאהין ג'אפרגולי הופיעו במהלך הטקס. ברי גורדי וסמוקי רובינסון קראו הספדים, בעוד שקווין לטיפה קראה שיר בשם "We had him" ("לנו היה אותו"), שנכתב לרגל האירוע על ידי מאיה אנג'לו. בתו בת ה-11 של ג'קסון, פאריס מייקל קתרין, בכתה כאשר סיפרה לקהל:

Cquote2.svg

"מאז שנולדתי, אבא היה האב הכי טוב שאתם יכולים לדמיין... רק רציתי להגיד שאני אוהבת אותו... כל כך הרבה.

Cquote3.svg

ארונו של ג'קסון לא נטמן בבית הקברות לאחר הטקס, ובני משפחתו לא הודיעו לתקשורת היכן ייקבר. הלווייתו של ג'קסון התקיימה ב-3 בספטמבר 2009 בטקס פרטי בבית העלמין "פורסט לואן" שבקליפורניה.

הדיווחים הרשמיים ציינו כי מותו של ג'קסון נגרם משימוש במשככי כאבים שבראשם סם ההרגעה פרופופול אשר ניתנו לו על פי בקשתו, על ידי רופאו האישי, קונארד מארי. ב-8 בפברואר 2010 הגישה פרקליטות מחוז לוס אנג'לס כתב אישום נגד מארי באשמת מה שכונה "הריגה ללא כוונת זדון". הרופא הורשע בהריגתו של ג'קסון ונדון לארבע שנות מאסר‏[5].

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוכבו של ג'קסון בשדרת הכוכבים שבהוליווד לאחר מותו

במהלך השעות שלאחר מותו של ג'קסון, חלה עלייה משמעותית במכירת אלבומיו. האלבום "Thriller", שיצא לשווקים לראשונה בשנת 1982, דורג במקום הראשון במצעד ההורדות של חנות המוזיקה המקוונת iTunes, ואילו שמונה אלבומים נוספים דורגו ב-40 המקומות הראשונים. בבריטניה, בה היה אמור ג'קסון להופיע כעבור מספר שבועות אילולא נפטר, הגיעו 15 מאלבומיו ל-15 המקומות הראשונים במצעד של חברת אמזון.

באוקטובר 2009 דלף לאינטרנט, כמה שעות לפני היציאה הרשמית ב-12 באוקטובר, סינגל חדש של ג'קסון בשם "This Is It"‏[6] שאמור היה ללוות את המופע הגרנדיוזי שתכנן להעלות בלונדון ומשמש כעת כשם הסרט באורך מלא, שיצא לאקרנים ב-28 באוקטובר, אשר תיעד את החזרות האחרונות של ג'קסון לפני מותו. יומיים לפני יצאת הסרט לאקרנים, יצא אלבום כפול הנושא את אותו השם, שכולל גרסאות מקוריות ל-14 שירים המופיעים בסרט כולל מיטב הלהיטים של ג'קסון, ומסתיים עם הסינגל החדש בגרסה מקורית ובגרסה מיוחדת בליווי ה"ג'קסונים". כמו כן, האלבום הכפול יכלול גרסאות מוקדמות ונדירות של שלושה מלהיטיו ("Beat It"‏, "Wanna Be Startin'"‏, ‏"Somethin'" ו-"She's Out Of My Life") ותמונות בלעדיות מהחזרות האחרונות.

ב-28 באוקטובר 2009 יצא לאקרנים ברחבי העולם הסרט התיעודי "This Is It" אשר הופק על ידי סרטי קולומביה והכיל קטעים מהחזרות לסבב ההופעות. הסרט הוקרן במשך שבועיים ברחבי העולם. הסינגל החדש בשם "This Is It" יצא לשווקים ב-12 באוקטובר 2009, כאשר האלבום החדש בעל אותו השם יצא לשווקים ברחבי העולם ב-26 באוקטובר. הסרט הפך לסרט התיעודי הריווחי ביותר בכל הזמנים עם הכנסות של מעל ל-252 מיליון דולרים.

בדצמבר 2009 יצא לאור ספר חדש שנקרא "האופוס של מייקל ג'קסון" שהוא בעצם פרויקט מיוחד שהכינו קרוביו לקראת חג המולד. הספר כולל 404 עמודים של סיפורים ותמונות נדירות מחייו האישיים של ג'קסון שלא פורסמו בעבר. גם למעריציו של ג'קסון הייתה הזדמנות לתרום לחלק מהספר ואלפי מעריצים מכל רחבי העולם שלחו תצלומים, עבודות אומנות ומחוות שכתבו לג'קסון. עורכי הספר בחרו את העבודות הסופיות שזכו להיכלל בספר. הספר הוא כבד במיוחד, גדול ממדים וכרוך בעור שחור ומחירו כ-249 דולר.

בעקבות העלייה המסיבית במכירות של אלבומיו של ג'קסון לאחר מותו, הודיעה חברת סוני ב-16 במרץ 2010 כי הם חידשו את החוזה עם היורשים של זכויות היוצרים של שיריו של ג'קסון אשר היה אמור לפקוע בשנת 2015. במסגרת החוזה המחודש מתוכננים לצאת לשווקים בשנים הבאות עשרה אלבומים חדשים של ג'קסון עם חומר שלא פורסם בעבר. האלבום החדש הראשון מיועד לצאת לשווקים בנובמבר 2010, והאלבום האחרון מיועד לצאת לשווקים לפני דצמבר 2017.

ב-19 בנובמבר 2010 יצא לשווקים מארז ה-DVD של ג'קסון "Michael Jackson's Vision" אשר מכיל אוסף סרטים קצרים של ג'קסון אשר כולל את הווידאו קליפ "One More Chance" שלא שודר מעולם.

ב-23 בנובמבר 2010 יצא לשווקים משחק הווידאו "Michael Jackson: The Experience", אשר פותח על ידי חברת משחקי הווידאו Ubisoft. המשחק מאפשר לשחקן לבצע את מהלכי הריקוד הנודעים של ג'קסון תוך כדי שירה באמצעות טכנולוגיית התנועה של קונסולות המשחקים החדישות.

ב-10 בדצמבר 2010 יצא לשווקים האלבום "Michael", אשר מכיל שירים ישנים של ג'קסון אשר לא יצאו לשווקים מעולם. השיר "Hold My Hand", אותו הקליט ג'קסון במקור בשנת 2007 יחד עם הזמר אייקון, היה הסינגל הראשון מתוך האלבום אשר שוחרר לשווקים.

ב-7 בנובמבר 2011, כשנתיים לאחר מותו של ג'קסון, רופאו האישי של ג'קסון קונרד מוריי נמצא אשם בהריגתו. ב-29 בנובמבר 2011, גזר בית המשפט על ד"ר מוריי את העונש המקסימלי הקבוע בחוק - 4 שנות מאסר.

בטקס בילבורד 2014, הוצגה הולוגרמה של ג'קסון, שר את השיר "Slave to the Rhythm" מאלבומו האחרון.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכות יחסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך סוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים ניהל מערכת יחסים קצרה ומתוקשרת עם השחקנית זוכת פרס האוסקר טייטום אוניל. במהלך שנות השמונים ניהל מערכת יחסים קצרה ומתוקשרת עם השחקנית ברוק שילדס. שילדס ציינה בשנת 2009 כי על אף שג'קסון מעולם לא הציע לה להתחתן עמו באופן רשמי, ג'קסון נהג לשוחח עימה פעמים רבות על האפשרות שהם יתחתנו ויגדלו יחד ילדים מאומצים. כמו כן ציינה כי באותה העת היא הסתייגה מהצעותיו של ג'קסון.

הנישואים לליסה מארי פרסלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 במאי 1994 נישא ג'קסון בחשאיות בטקס פרטי ברפובליקה הדומיניקנית לזמרת וכותבת השירים ליסה מארי פרסלי, בתו של אלביס פרסלי. הזוג הכחיש את קיום טקס הנישואים כמעט חודשיים שלמים לאחר שנישא. רק ב-1 באוגוסט 1994 נודע לראשונה בכלי התקשורת על נישואיהם של ג'קסון ופרסלי.

פרסלי וג'קסון נפגשו לראשונה בשנת 1975, במהלך מספר הופעות של משפחת ג'קסון בקזינו MGM Grand Hotel and Casino בלאס וגאס כאשר פרסלי הייתה בת שבע באותה העת. השניים נפגשו בשנית באמצעות חבר משותף בתחילת שנת 1993. לאחר המפגש הם נשארו בקשר טלפוני מידי יום. כאשר ההאשמות בדבר ההתעללות המינית בג'ורדן צ'נדלר החלו להתפרסם בכלי התקשורת, פרסלי סיפקה לג'קסון תמיכה רגשית. אף על פי כן היא ציינה כי באותה העת היא הייתה מודאגת מאוד ממצבו הבריאותי המדרדר של ג'קסון וההתמכרות שלו לסמים. כמו כן פרסלי ציינה כי "אני מאמינה שהוא לא עשה שום דבר רע ושהוא נאשם בטעות ובשל כך התאהבתי בו. רציתי להציל אותו. הרגשתי שאני מסוגלת לעשות זאת." באחת משיחות הטלפון שהתקיימו בין השניים, פרסלי ציינה כי ג'קסון היה מסומם, מבולבל והזייתי. זמן קצר לאחר מכן, היא שכנעה אותו ליישב את ההאשמות בבית המשפט ולעבור שיקום. ג'קסון הציע נישואין לפרסלי, ארבעה חודשים בלבד לאחר שהקשר ביניהם חודש, במהלך שיחת טלפון אשר התקיימה בסתיו 1993.

באותה העת, גורמים שונים בכלי התקשורת העריכו כי נישואיהם של ג'קסון ופרסלי היו תעלול יחצני אשר נועד לשפר את תדמיתו של ג'קסון בלבד ולהסיט את תשומת הלב מההליכים המשפטיים שהתנהלו באותה העת נגד ג'קסון.

ג'קסון ופרסלי התגרשו לבסוף ב-20 באוגוסט 1996.

פרסלי הופיעה בוידאו קליפ של ג'קסון לשיר "You Are Not Alone", שיר אהבה מאלבומו "HIStory".

הנישואים לדבי רואו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך סבב ההופעות העולמי של אלבומו HIStory, ג'קסון נישא לאחות הדרמטולוגית דבורה ג'ין רואו ב-14 בנובמבר 1996 בטקס מאולתר בחדר המלון בו שהה בסידני שבאוסטרליה. במהלך שלוש שנות נישואיהם רואו ילדה את שני ילדיו הבכורים של ג'קסון.

ג'קסון פגש לראשונה את רואו באמצע שנות השמונים לאחר שאובחן במחלת הוויטיליגו. במשך שנים רבות טיפלה רואו בג'קסון והעניקה לו תמיכה רגשית. במקור, לא היו לשניים שום תוכניות להתחתן, אבל לאחר שרואו נכנסה להריון, אמו של ג'קסון שכנעה אותם לעשות כן. ב-8 באוקטובר 1999 התגרשו בני הזוג ורואו העבירה את המשמורת על הילדים לאחריותו של ג'קסון וויתרה על זכויותיה כהורה.

אבהות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייקל ג'קסון ובנו ביורודיסני, 2006

ג'קסון היה אב לשלושה ילדים:

  • מייקל ג'וזף ג'וניור (נודע בעיקר בכינוי "פרינס"), אשר נולד ב-13 בפברואר 1997 מנשואיו של ג'קסון לדבי רואו.
  • פאריס מייקל קתרין, אשר נולדה ב-3 באפריל 1998 מנשואיו של ג'קסון לדבי רואו.
  • פרינס מייקל השני (נודע בעיקר בכינוי "בלאנקט"), אשר נולד ב-24 בפברואר 2002 באמצעות הפריה מלאכותית ואם פונדקאית שזהותה נותרה חסויה עד היום.

ב-20 בנובמבר 2002 כאשר ג'קסון התארח במלון אדלון בברלין, ג'קסון הוציא את בנו בלאנקט, אשר היה באותה העת בן 11 חודשים בלבד, אל מרפסת חדרו והחזיק אותו מעבר למעקה הבטיחות אל המעריצים שחיכו לו למטה. התמונות של האירוע אשר זכו לכיסוי תקשורתי נרחב גרמו לתדהמה רבה ולפיקפוק בקרב רבים לגבי הכשירות של ג'קסון כהורה. ג'קסון ציין בעקבות האירוע כי זו הייתה טעות איומה מצדו והתנצל על מעשיו.

לאורך כל השנים תמיד כאשר ילדיו של ג'קסון הופיעו בפומבי פניהם הוסתרו באמצעות מסכות בטענה כי צעד זה נועד להבטיח את שלומם תוך שמירה על זהותם. דבי רואו ציינה בעבר כי ג'קסון הגה את הרעיון בעקבות איומי המוות האנונימים הרבים אותם נהג לקבל ובשל החשש מניסיון חטיפה אפשרי של אחד מילדיו.

ב-30 ביוני 2009, החלו להתפרסם בתקשורת שמועות על כך שג'קסון איננו כלל אביהם הביולוגי של ילדיו.‏[7]

ב-3 באוגוסט 2009, מעל לחודש לאחר מותו של ג'קסון, בית המשפט פסק כי בהתאם לצוואתו של ג'קסון, המשמורת הקבועה על ילדיו של ג'קסון תועבר לאמו, קתרין ג'קסון. כמו כן פסק בית המשפט כי לאחר שקתרין תלך לעולמה המשמורת תעבור לזמרת דיאנה רוס, ידידתו הטובה של ג'קסון.

מצבו הבריאותי ומראהו החיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלת הוויטיליגו (בהרת)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'קסון שנתיים לאחר שאובחן כחולה במחלת הויטיליגו, בתצלום ג'קסון נמצא בשלבים המוקדמים של המחלה
במהלך שנות התשעים עורו של ג'קסון הפך לבן לגמרי.

צבע עורו של ג'קסון היה חום בהיר במשך כל נעוריו, אך החל מאמצע שנות השמונים צבע עורו החל להפוך בהיר יותר באופן הדרגתי עקב מחלת הויטיליגו (בהרת) בה לקה כשהיה בשנות ה-20 לחייו. שינוי זה זכה לכיסוי תקשורתי נרחב, כולל שמועות שהוא מלבין את עורו. ג'קסון ציין בעבר כי מחלת הוויטיליגו שכיחה בקרב משפחתו של אביו. לאורך השנים המשיכה המחלה להתפשט בכל חלקי גופו וג'קסון נאלץ לטשטש את הבדלי הצבעים של עורו באמצעות איפור, דבר אשר גרם לו להיראות חיוור למדי. מכיוון שהאזורים הבהירים על גופו רגישים מאוד לשמש ג'קסון נאלץ לקחת עמו באופן קבוע מטרייה לכל מקום על מנת שלא להיחשף לקרני השמש. בשנת 1986 עבר ג'קסון סדרת טיפולים קוסמטיים בפניו, בצווארו ובידייו שמטרתם הייתה להסוות את התפרצות המחלה.

תדמיתו של ג'קסון נפגעה רבות בשל שינוי גוון העור שלו, בעיקר משום שרבים האשימו אותו בכך שהוא מתכחש לשורשיו ולגזעו, זאת על אף שג'קסון ציין לכל אורך השנים כי הוא גאה בהיותו אפרו-אמריקאי ושאין באפשרותו לעשות דבר נגד המחלה הקשה.

בנתיחה שלאחר המוות התאמתה טענתו של ג'קסון כי סבל מן המחלה, והדבר נחשף בציבור במשפטו של רופאו‏[8].

מחלת הלופוס (זאבת)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'קסון היה חולה בלופוס עורי (זאבת), דבר שגרם לפגיעה בצורת אפו של ג'קסון. כאשר ג'קסון עבר ניתוח שכשל הוא נכנס לסדרת ניתוחים שהצליחה לשקם את אפו. במהלך השנים ג'קסון ספג עלבונות וביקורות רבות על אפו, אך מעולם לא הגיב בנושא זה.

ניתוחים פלסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1979 ג'קסון שבר את אפו במהלך ביצוע של ריקוד מורכב. ניתוח האף שעבר בעקבות כך לא היה מושלם וג'קסון התלונן על קשיי נשימה אשר לטענתו עלולים להשפיע על הקריירה שלו. הוא הופנה בהמשך לד"ר סטיבן הופלין אשר ביצע את ניתוח האף השני של ג'קסון.

מנתחים פלסטים שונים ציינו בעבר כי להשערתם ג'קסון עבר מספר ניתוחי אף, ניתוח במצח, בשפתיים, וניתוח בעצם הלחי. ג'קסון מצדו טען כי הוא עבר במשך חייו רק שני ניתוחי אף ושום ניתוח אחר על פניו, אם כי בשלב מסוים הוא ציין כי עבר ניתוח להוספת גומה בסנטר.

משקל גוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'קסון איבד משקל רב במהלך שנות השמונים המוקדמות בשל שינויים בתזונה. לאורך השנים הועלו השערות בתקשורת כי ג'קסון סבל מאנורקסיה נרבוזה. ג'קסון סבל גם מירידה קיצונית במשקלו באופן חוזר ונשנה בשלבים מאוחרים יותר בחייו. רופאים שונים הניחו גם כי הוא סבל מתפיסת גוף שלילית, מצב פסיכולוגי הגורם לכך שהאנשים הלוקים בהפרעה זו נוטים לדמיין פגמים גופניים הקיימים אצלם, אולם איש מלבדם לא מסוגל לראות את הפגמים הללו.

כוויות בקרקפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 בינואר 1984 ג'קסון ואחיו השתתפו בפרסומת לפפסי בלוס אנג'לס. בשל טעות בפירוטכניקה שערו של ג'קסון עלה בלהבות במהלך צילומי הפרסומת וג'קסון ספג כתוצאה מכך כוויות מדרגה שנייה על הקרקפת. בעקבות כך, ג'קסון נזקק לטיפול רפואי ממושך ולטיפול קוסמטי על מנת להסתיר את הצלקות שנותרו לו בקרקפת. ג'קסון מעולם לא החלים לחלוטין מפציעה זו.

מצבו הכלכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחוזת נוורלנד בשנת 2008

במהלך שנות השמונים ג'קסון התעשר מאוד והחל לרכוש נכסים במיליוני דולרים בהם גם הזכויות על מרבית שירי להקת הביטלס עליהם שילם 47.5 מיליון דולרים.

במרץ 1988, ג'קסון רכש קרקעות בעלות של 17 מיליון דולר במחוז סנטה ברברה שבקליפורניה לצורך בניית אחוזה ענקית לה קרא "Neverland". בהמשך הוא בנה במתחם האחוזה לונה פארק פרטי, גן חיות פרטי ואולם קולנוע פרטי. ערך האחוזה נאמד בשנת 2003 על סך 100 מיליון דולרים.

ההכנסות השנתיות של ג'קסון בשנות השמונים ובשנות התשעים מוערכת בכ-50 מיליון דולר. בשנת 2003, סך הכנסותיו לאורך הקריירה הוערכו בכ-2 מיליארד דולר.

למרות ההכנסות הגבוהות מהן נהנה במשך הקריירה, ג'קסון שקע בחובות כבדים בשל אורח החיים הראוותני שניהל ונאלץ במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 ללוות כספים רבים במטרה להציל את אחוזתו מעיקול.

בשנת 2007 ג'קסון וסוני רכשו את חברת ההפצה של ויאקום Famous Music LLC. עסקה זו העניקה לג'קסון את הזכויות על השירים של אמנים רבים בהם אמינם, שאקירה ובק.

הונו של ג'קסון נאמד בשנת 2007 בכ-236.6 מיליון דולרים.

השמועות בצהובונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים נפוצו סיפורים סנסציונים שונים בתקשורת אודות אישיותו של ג'קסון. הבולטים שבהם היו:

  • בשנת 1986, הצהובונים פירסמו ידיעה לפיה ג'קסון ישן בתא לחץ המאפשר מתן חמצן במינונים גבוהים לצורך האטת תהליך ההזדקנות שלו. אל הידיעה צורפה גם תמונה של ג'קסון בה הוא שוכב בתא לחץ מסוג זה. ג'קסון סיפר ששכב בתא לחץ סתם כדי לראות כיצד זה נראה מבפנים, אך צלם פפראצי שהיה שם באותו הרגע צילם אותו.
  • כאשר ג'קסון רכש שימפנזה בשם באבלס, נטען בצהובונים כי זוהי דוגמה לנתק של ג'קסון מן המציאות.
  • במהלך שנות השמונים נטען גם כי ג'קסון מעוניין לרכוש את עצמותיו של ג'וזף מריק ("איש הפיל").

השתייכות דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בילדותו משפחתו של ג'קסון השתייכה לזרם עדי יהוה (זרם נוצרי). בשנת 1987 החליט ג'קסון להתנער מהשתייכותו לזרם עדי יהוה בתגובה לכך שהקהילה החרימה את הווידאו קליפ של Thriller.

השמועה הלא מבוססת על כך שג'קסון התאסלם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך 2008 נפוצה שמועה לא מבוססת באמצעי התקשורת ברחבי העולם על כך שג'קסון התאסלם אשר התבססה על כתבה בצהובון הלונדוני The Sun‏‏[9] מ-21 בנובמבר 2008. השמועה אשר לא התבססה על מקור מהימן לא אומתה מעולם ואף הוכחשה על ידי עורך הדין של ג'קסון לונדל מקמילן‏[10] על ידי קט סטיבנס[11] והמוזיקאי הקנדי המוסלמי דאוד וארנסבי‏[12] אשר נטען כי נכחו בטקס עצמו. בנוסף לכך, ניתן להניח כי השמועות על כך שג'קסון התאסלם אינן מבוססות ואף מופרכות משום שלא ערכו לג'קסון טקס הלוויה מוסלמי ומשום שילדיו לא גדלו כמוסלמים.

האשמות במעשים מגונים בילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ורדן צ'נדלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1993 הואשם ג'קסון בביצוע מעשים מגונים בנער בן 13 בשם ג'ורדן צ'נדלר, בנו של רופא שיניים בשם אוון צ'נדלר. צ'נדלר אשר העיד בפני פסיכיאטר ובפני המשטרה, תחת השפעת סם הרגעה אותו נתן לו אביו, טען כי ג'קסון התעלל בו מינית, כולל אקטים של נשיקות, אוננות ומין אוראלי בעת שהוא התארח באחוזת נוורלנד. כמו כן צ'נדלר סיפק תיאור מפורט של איבר המין של ג'קסון. באותה התקופה אביו של ג'ורדן, אוון צ'נדלר הוקלט בחשאי כאשר הוא מאיים לפגוע בקריירה המוזיקלית של ג'קסון במידה ולא ייענו לתביעותיו. כמו כן, אוון צ'נדלר ניסה לנהל משא ומתן עם ג'קסון על הסדר כספי תמורת שתיקתו. מקורביו של ג'קסון טענו באותה העת כי ג'ורדן צ'נדלר היה קורבן לאב קנאי אשר מטרתו הבלעדית הייתה לסחוט כספים מג'קסון.

בעקבות ההאשמות החלה חקירה רשמית, על אף שאימו של ג'ורדן התעקשה כי ג'קסון איננו אשם. במהלך החקירה נערך חיפוש מקיף באחוזתו של ג'קסון. ילדים רבים ובני משפחתו של ג'קסון אשר נחקרו לא קשרו אותו למקרים אחרים של התעללות בילדים. במסגרת החקירה המשטרתית ג'קסון נאלץ להסכים לחיפוש גופני פולשני במהלכו נבדק אם איבר מינו של ג'קסון תואם לתיאורים אותם סיפק ג'ורדן. מקורביו של ג'קסון ציינו בעבר כי ג'קסון מעולם לא התאושש מההשפלה אותה עבר בבדיקה הגופנית.

ההאשמות שלא הוכחו מעולם יושבו לבסוף מחוץ לכותלי בית-המשפט בהסדר כספי על סך 22 מיליון דולר ששילם ג'קסון למתלוננים. פרשה זו פגעה באופן ניכר בקריירה המוזיקלית של ג'קסון, בתדמיתו ובהצלחתו.

גאווין ארוויזו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 הואשם ג'קסון בשנית בביצוע מעשים מגונים, הפעם בנער בן 13 בשם גאווין ארוויזו. ההאשמות הועלו בעקבות ההקרנה של הסרט התיעודי "Living With Michael Jackson" במהלכו נראו ג'קסון וארוויזו מחזיקים ידיים בעת שארוויזו התארח באחוזת נוורלנד בשל מחלה סופנית ובעזרתו של ג'קסון החלים מהמחלה. כמו כן, במהלך הסרט צויין כי ילדים המתארחים באחוזת נוורלנד נוהגים לבקש לישון עם ג'קסון.

רצף של מאורעות אשר התרחשו לאחר הקרנת הסרט, הביא את אמו של הנער לפנות לייעוץ משפטי, שבגינו נשלחה המשפחה כולה לחוות דעת אצל פסיכולוג. אחיו של גאווין טען שהיה עד ראייה ליחסי מין בין גאווין לג'קסון וכאן החלה הסחיטה מצד המשפחה. בשל גילו הצעיר של גאווין, היה מחויב הפסיכולוג לדווח לרשויות על המעשה. ביוני 2003 נפתחה חקירה רשמית במשרד השריף שבסנטה ברברה, ובחודש יולי נחקרה המשפחה בפעם הראשונה. ב-18 בנובמבר פשט צוות של יותר מ-70 חוקרים ממשרד התובע המחוזי וממשרד השריף על אחוזת נוורלנד, עם צו חיפוש.

במהלך השנתיים שעברו בין האישומים למשפט עצמו, ג'קסון התמכר לדמרול וירד במשקל באופן ניכר. המשפט החל ב-31 בינואר 2005 בסנטה מריה שבקליפורניה ונמשך חמישה חודשים עד אשר ב-13 ביוני 2005 חבר המושבעים זיכה את מייקל ג'קסון מכל 12 מכל האישומים שבהם הואשם. בין האישומים: מעשה מגונה בקטין, נסיון לשכר קטין וחטיפה.

לאחר המשפט, בצעד מתוקשר היטב עבר ג'קסון להתגורר באופן זמני באי בחריין שבמפרץ הפרסי, כאורחו של השיח' עבדאללה.

דיסקוגרפיה נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דיסקוגרפיה של מייקל ג'קסון

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורשת והשפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוכב של ג'קסון בשדרת הכוכבים של הוליווד

ההצלחה הרבה של המוזיקה והווידאוקליפים של ג'קסון, ובמיוחד הווידאוקליפים Billie Jean, Beat It ו-Thriller אשר נחשבו לפורצי דרך, השפיעו רבות על תעשיית המוזיקה וסייעו לערוץ MTV בעת שהיה בראשית דרכו בשנות ה-80 להיכנס לתודעה הציבורית, והובילו את המיקוד של הערוץ ממוזיקת רוק למוזיקת פופ ו-R&B.

ג'קסון השפיע על אמני היפ הופ, רוק, פופ ו-R&B עכשווים רבים בהם ביונסה[13] מריה קארי, ג'ון מאייר[14] ולני קרביץ אשר הכירו בחשיבותו של ג'קסון על מוזיקת הפופ העכשווית.

לאחר מותו של ג'קסון, ערוץ MTV שידר תוכניות ספיישל רבות שהתמקדו בקריירה של ג'קסון ווידאו קליפים ישנים רבים שלו כמחווה עד להלוויתו של ג'קסון.

תארים ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבום הפלטינה של "Thriller" המוצג במסעדת הארד רוק קפה בהוליווד.

לאורך הקריירה שלו ג'קסון זכה בפרסים רבים. ג'קסון הפך לאחד האמנים המעטים שנכללו בהיכל התהילה של הרוק אנד רול פעמיים (על חלקו כחבר של בלהקת חמישיית הג'קסונים ועבור הישגיו בקריירת הסולו שלו). הישגים נוספים של ג'קסון כוללים 14 שיאי גינס, 13 פרסי גראמי, 26 פרסי AMA, שנים עשר פרסי WMA, שלושה עשר סינגלים של ג'קסון הגיעו לצמרת מצעד ה-Billboard Hot 100 והוא מכר כ-750 מיליון אלבומים ברחבי העולם, מה שהופך אותו לאחד האמנים המצליחים ביותר בכל הזמנים.

בשנת 1984 ג'קסון קיבל כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד.

סגנון אומנותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנושאים המרכזיים בהם מתמקדים רוב שיריו של ג'קסון הינם לרוב אהבה, שלום, איחוד בין העמים, שמירת כדור הארץ, תרומה, אמונה עצמית וכיבוד כל אדם באשר הוא.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסגנון המוזיקלי של ג'קסון הושפע בעיקר ממוזיקת הרית'ם אנד בלוז, פופ ומוזיקת נשמה. כמו כן, סגנונו של ג'קסון הושפע גם ממוזיקאים רבים בהם ריצ'רד הקטן, ג'יימס בראון, ג'קי וילסון, דיאנה רוס, דייוויד רופין (סולן הלהקה The Temptations), ג'ין קלי, פרד אסטר, סמי דייוויס ג'וניור, להקת האחים אייזלי, ולהקת הבי ג'יז. בעוד שלריצ'רד הקטן הייתה השפעה עצומה על ג'קסון, ג'יימס בראון היה עוד מילדות המוקדמת מקור ההשראה הגדול ביותר של ג'קסון. הטכניקה הווקאלית של ג'קסון הושפעה באופן ניכר מדיאנה רוס.

אופנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך סבב ההופעות של האלבום "Bad" ג'קסון נהג ללבוש ז'קט בגיזרה צבאית בעל עיטורים מוזהבים וחגורה מוזהבת

עוד מתחילת הקריירה ג'קסון תואר בתקשורת כאדם בעל סגנון אופנתי ייחודי. פרטי לבוש שונים אותם לבש ג'קסון לאורך הקריירה שלו הפכו מזוהים עמו, ובייחוד פריטים מסוימים כגון כובע, כפפה נוצצת על יד אחת ונעלי מוקסין שחורות עם גרביים לבנות.

וידאו קליפים וכוריאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיא הקריירה של ג'קסון, הווידאו קליפים שלו הפכו מכלי קידום מכירות לצורת אמנות באמצעות שילוב של קווי עלילה, ריקודים מורכבים, אפקטים מיוחדים והופעות אורח של ידוענים שונים. הפופולריות הרבה לה זכו הווידאו קליפים של ג'קסון ב-MTV עזרו במידה רבה בקידום הפופולריות של הערוץ בתחילת דרכו.

הווידאו קליפים הבולטים ביותר של ג'קסון לאורך השנים כוללים את:

  • הווידאו קליפ של השיר "Thriller" משנת 1982 אשר הכיל כוריאוגרפיה חדשנית נחשב בשעתו לווידאו קליפ פורץ דרך בתעשיית המוזיקה. בהמשך הווידאו קליפ הוגדר על ידי ספר השיאים של גינס בתור הווידאו קליפ המצליח ביותר בכל הזמנים.
  • הווידאו קליפ של השיר "Bad" משנת 1987, אותו ביים מרטין סקורסזה, ארך כ-18 דקות, ונכתב על ידי הסופר והתסריטאי האמריקאי ריצ'רד פרייס. הקליפ נחשב כסרטון קצר, כמו הרבה מהקליפים של ג'קסון.
  • הווידאו קליפ של השיר "Smooth Criminal" משנת 1987 שילב פעלול חדשני בשם "Anti-gravity lean", בו ג'קסון השתמש בהמשך גם בהופעותיו, אשר אפשר לג'קסון ושאר הרקדנים להישען לפנים למרחק אשר לכאורה בלתי אפשרי ללא שימוש בכבלים מיוחדים. הפעלול התאפשר באמצעות מיכשור מיוחד אשר נבנה בתוך רצפת הבמה אליו חוברו הנעליים של הרקדנים.
  • הווידאו קליפ של השיר "Black or White" משנת 1990 עורר מחלוקת רבה כששודר לראשונה בשל סצינות האלימות אשר הופיעו בסופו. החלקים מעוררי המחלוקת בגרסת ה-14 דקות של הווידאו קליפ הוסרו בהמשך על מנת להימנע מכך שהווידאו קליפ יוחרם ברשתות הטלוויזיה השונות. הווידאו קליפ עזר לקדם את השימוש בטכנולוגיית המורפינג בוידאו קליפים. בוידאו קליפ השתתפו גם השחקנים מקולי קולקין וג'ורג' ונדט.
  • הווידאו קליפ של השיר "Remember the Time" משנת 1991 אשר עלילתו התרחשה במצרים העתיקה, הכיל אפקטים חזותיים פורצי דרך והשתתפו בו אדי מרפי בתפקיד פרעה, הדוגמנית אימאן בתפקיד אשת פרעה ומג'יק ג'ונסון בתפקיד שומרו האישי של פרעה.
  • הווידאו קליפ של השיר "In the Closet" משנת 1992 היה הווידאו קליפ הפרובוקטיבי ביותר של ג'קסון מבחינה מינית. בוידאו קליפ השתתפה נעמי קמפבל. הווידאו הוחרם בדרום אפריקה בשל תכניו המיניים אשר נחשבו לנועזים מדי.
  • הווידאו קליפ עטור הפרסים של השיר "Scream" משנת 1995 אשר עלות הפקתו עלתה 7 מיליון דולרים זכה ב-11 פרסי MTV, פרס גראמי והוגדר בהמשך על ידי ספר השיאים של גינס בתר הווידאו קליפ היקר ביותר בכל הזמנים.
  • הווידאו קליפ של השיר "Earth Song" משנת 1995 זכה בפרס גראמי. הווידאו קליפ אשר התמקד בסוגיית איכות הסביבה הציג בין היתר גילויי אכזריות כלפי בעלי חיים, כריתת יערות, זיהום של כדור הארץ ומלחמות. באמצעות אפקטים מיוחדים, הזמן הונע לאחור כך שהמלחמות מסתיימות, היערות צומחים מחדש ובני האדם ובעלי החיים קמים לתחייה.

מייקל ג'קסון והקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעת מייקל ג'קסון בתל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993 ביקר ג'קסון בישראל והופיע פעמיים בפארק הירקון בתל אביב, במסגרת סבב ההופעות העולמי של אלבומו "Dangerous". ההופעה הראשונה נערכה ביום ראשון, 19 בספטמבר, מול קהל של כ-70 אלף צופים.‏[15] ההופעה השנייה נערכה ביום שלישי, 21 בספטמבר, מול קהל של כ-100 אלף צופים.‏[15] הופעה זו נחשבת עד היום לאחת מההופעות הגדולות והחשובות שהופקו בישראל.[דרוש מקור]

המופע עורר התרגשות ועניין רב בציבור ובאמצעי התקשורת בישראל באותה העת. ג'קסון נחת בישראל ביום שישי, 17 בספטמבר, יחד עם בסביבות 200 עוזרים, מנהלים, ומאבטחים‏[15] ונשאר בישראל מספר ימים כאשר במהלך ביקורו בישראל ביקר ג'קסון בקניון דיזנגוף סנטר אשר נסגר לקהל הרחב במיוחד לכבודו של ג'קסון‏[15], במתחם הלונה פארק אשר נסגר במיוחד לכבודו‏[16], בגני התערוכה בתל אביב אשר נסגרו במיוחד לכבודו[דרוש מקור], במצדה[15], בעיר העתיקה בירושלים (ואף ניסה לבקר בכותל המערבי על אף שהמתפללים במקום לא אפשרו לו לעשות זאת בגלל שביקורו היה בשבת‏[17][15][16]), במספר בתי חולים (מחלקת הילדים בבית החולים שניידר,‏[18] בית החולים בילינסון בפתח תקווה[15], ובית החולים אסף הרופא) אשר בהם הוא שהה מספר שעות במחלקות חולי הסרטן וההשתלות על מנת לעודד את המאושפזים הצעירים ובני משפחתם‏[15]. ג'קסון עזב את ישראל במהלך יום רביעי, 22 בספטמבר, לאחר שערך באותו היום ביקור בבסיס צריפין שם נפגש עם חיילות בטירונות.‏[15]

על אף שבמקור תוכננה פגישה במהלך ביקורו של ג'קסון בישראל אשר במסגרתה הוא אמור היה להקליט גרסה חדשה של הלהיט "We Are the World" יחד תזמורת צה"ל, לבסוף ג'קסון נאלץ לבטל פגישה זו. כוונתו המקורית של ג'קסון הייתה לשלב קטעים מהקלטת הווידאו של ביצוע זה בוידאו קליפ שמכיל הקלטות שונות בהם ג'קסון מבצע את השיר יחד עם אנשים שונים שהוא פגש ברחבי העולם במהלך סבב ההופעות שלו.‏[15]

טענות בדבר גילויי אנטישמיות מצדו של ג'קסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים חלק מחברי הקהילה היהודית בארצות הברית ובישראל העלו ספקולציות כי ג'קסון היה למעשה אנטישמי, אף על פי שטענה זו מעולם לא הוכחה באופן חד משמעי והיא בעיקר הסתמכה על שתי ידיעות אשר התפרסמו בתקשורת לאורך השנים הקשורות לגילויי אנטישמיות לכאורה מצדו של ג'קסון.

מנגד, רבים מחברי הקהילה היהודית בארצות הברית ובישראל טענו כי התקשורת והצהובונים בחרו לאורך השנים לעוות את דבריו של ג'קסון באופן מכוון וכי הטענות על כך שג'קסון היה אנטישמי אינן מבוססות ואף מופרכות משום ש:

  • אשתו השנייה, דבורה רואו, ושני ילדיו מהנישואים עימה, פרינס ופאריס, הם יהודים.
  • ג'קסון הביע במשך השנים את אהבתו לישראל ואף ביקר בכותל המערבי ובבסיס צה"לי במהלך המופע אותו ערך בישראל בשנת 1993, שנתיים לפני שהשיר מעורר המחלוקת "לא אכפת להם מאיתנו" יצא לשווקים.
  • ג'קסון היה בקשר הדוק עם הרב האורתודוקסי-אמריקאי הנודע שמואל בוטח, אשר אף הזמין את ג'קסון לסעודת שבת והפגיש אותו עם אלי ויזל[19]
  • לאורך השנים היו לג'קסון חברים יהודים רבים בהם אורי גלר. ג'קסון אף שימש כשושבין בחתונתו של גלר בשנת 2001 במהלכה הוא אף חבש כיפה.‏[20]

שני המקרים השנויים במחלוקת אשר עוררו סערה תקשורתית בשל התבטאויות אנטישמיות לכאורה מצדו של ג'קסון:

מילות השיר "לא אכפת להם מאיתנו"
בשירו "לא אכפת להם מאיתנו" (They Don`t Care About Us) משנת 1995, אשר התייחס לאופן בו אחרים נוטים להעליב ולסווג אנשים בגלל צבע העור שלהם, הגזע והדת שלהם, ג'קסון השתמש במילים: "Jew me, Sue me" (בתרגום חופשי "יהד אותי, תבע אותי"), וכן במילה "Kike" (כינוי גנאי אמריקני ליהודים). ב-15 ביוני 1995, ימים ספורים לפני שחרור האלבום לשווקים, כתבה בניו יורק טיימס התייחסה לראשונה לאפשרות שמילות השיר הטיפו לגילויי אנטישמיות. בהמשך בעקבות המחאות והגינויים הרבים אשר הופנו כלפי ג'קסון באותה העת בעיקר מצד הקהילה היהודית בארצות הברית והליגה למניעת השמצה, ג'קסון ציין כי:

"עצם הרעיון כי ההחלטה להשתמש במילים הללו היא שנוייה במחלקות, פוגעת בי ומטעה. השיר עוסק למעשה בכאב הכרוך בדעות קדומות ובשנאה והוא נועד למשוך את תשומת הלב לבעיות חברתיות ופוליטיות. אני הוא קולו של הנאשם והמותקף. אני הוא הקול של כולם. אני הוא הסקינהד, היהודי, האדם השחור והאדם הלבן. אינני הצד המתקיף בשיר. השיר עוסק בעוולות הנגרמות לצעירים וכיצד המערכת יכולה שלא בצדק להאשים אותם. אני כועס ואף זועם על כך שהכוונה של מילות השיר עוותה במידה כה רבה."‏[21]

כשנשאל שוב על המילים השנויות במחלוקת בראיון למהדורת החדשות של ABC, ג'קסון הכחיש בתוקף כי מילות השיר אנטישמיות, באומרו, "השיר לא אנטישמי משום שאני אינני גזען ... מעולם לא יכולתי להיות גזען. אני אוהב את כל הגזעים." ג'קסון ציין בראיון גם כי חלק מהעובדים שלו והחברים הקרובים ביותר שלו הם יהודים. כמו כן, ג'קסון ציין גם בראיון בפריים-טיים כי הוא מדבר על עצמו בשיר כקורבן. [דרוש מקור] למחרת, הדיקן של מרכז שמעון ויזנטל לחקר השואה הרב מרווין הייר והמנהל האזורי של הליגה נגד השמצה דייוויד לרר, שני נציגים בכירים בקהילה היהודית האמריקנית, ציינו באמצעי התקשורת כי לניסיון של ג'קסון לבצע שיר ביקורתי על אפליה היה דווקא אפקט הפוך. הם ציינו כי מילות השיר לא התאימו לקהל היעד בגיל העשרה, אשר לטענתם איננו מסוגל להבין את המשמעות האמיתית שלהם בהקשר של השיר, וכמו כן ציינו כי המסר של השיר מעורפל ולא ברור באופן חד משמעי. אף על פי כן, הם ציינו כי כוונותיו של ג'קסון היו טובות והציעו כי ג'קסון יספק הסבר בחוברת האלבום.‏[22]

ב-17 ביוני 1995 ג'קסון פרסם התנצלות פומבית נוספת לכל מי שנעלב ממילות השיר. הוא הבטיח כי האלבום יכלול התנצלות, אולם בשלב זה, שני מיליון עותקים של האלבום כבר הופצו. ג'קסון סיכם באמרו "אני רק רוצה שכולכם תדעו עד כמה אני מחויב לסובלנות, לשלום ולאהבה, ואני מתנצל בפני כל מי שייתכן ונפגע".‏[23] בשל המחאה הפומבית העזה, ב-23 ביוני 1995 ג'קסון החליט להקליט מחדש את מילות השיר השנויות במחלוקת, על אף העלות הגבוה שכרוכה בצעד זה, עבור העותקים של האלבום שיימכרו בעתיד. בעקבות כך מילות השיר "Jew me " ו- "Kike me" הוחלפו ב"do me" ו-"strike me". כמו כן, ג'קסון התנצל בשנית בפני מי שנפגע ממילות השיר.‏[24][25]

ההקלטה בה ג'קסון טען כי יהודים זוממים נגדו
בשנת 2005 הופצה בתקשורת הקלטה אותה השאיר ג'קסון לכאורה במזכירה האלקטרונית של דיטר וייסנר, יועץ עסקי ממוצא יהודי אשר שימש כיועצו של ג'קסון בשנים 1996 - 2003, בה נשמעו לכאורה גילויים אנטישמיים מג'קסון אשר התייחס ככל הנראה למחלוקת כספית בינו לבין וייסנר, באומרו

Cquote2.svg

הם כמו עלוקות... כל כך נמאס לי מהם... הם ... עושים הרבה כסף, בית גדול מכונית והכל... הם רוששו אותי... זו מזימה. היהודים עושים את זה בכוונה‏[26]

Cquote3.svg

ההקלטה של ג'קסון, אשר אמיתותה מעולם לא אומתה, פורסמה בתקשורת על ידי פרקליטו של וייסנר יום לאחר שהגיש תביעה משפטית נגד ג'קסון על סך 64 מיליון דולר בטענה להפרת חוזה והונאה. בשל כך יש הטוענים כי הקלטת נערכה וכי תוכן ההקלטה הוצא לחלוטין מהקשרה.

אף על פי כן, בעקבות הסערה התקשורתית, הליגה למניעת השמצה ציינה בתגובה כי "למייקל ג'קסון יש נטייה אנטישמית והוא לא למד מניסיון העבר, לרבות הביטויים האנטישמיים בשיר שכתב בשנת 1995. נראה שבכל פעם שיש לו בעיה בחייו הוא מאשים את היהודים. זה עצוב שג'קסון נגוע בסטראוטיפ הקלאסי של היהודים ככל-יכולים, חמדנים ותככנים".‏[26]

שיאי גינס[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך השנים ג'קסון שבר שיאים ארציים והופיע איתם בספר השיאים של גינס, כגון:

  • האמן שתרם הכי הרבה לצדקה
  • האלבום הנמכר ביותר בכל הזמנים - Thriller
  • הזמר האפרו-אמריקאי הראשון שהופיע בערוץ המוזיקה MTV, עם הקליפ לשיר Billie Jean
  • האמן שזכה בהכי הרבה פרסי גראמי (שמונה פרסים) בשנה אחת
  • האמן שזכה ביותר פרסים מכל אמן אחר
  • מסע ההופעות העולמי "Bad Tour" שהניב שיא של הכנסות שעומד על יותר מ-124 מיליון דולר
  • הזמר הצעיר ביותר שהגיע למקום הראשון במצעד בארצות הברית
  • הזמר הראשון שנכנס היישר למקום הראשון במצעד הסינגלים בארצות הברית
  • הזמר עם הכי הרבה להיטי מקום ראשון במצעדים בשנות השמונים
  • המדרוג (רייטינג) הגבוה בהיסטוריה לאירועי ספורט בטלוויזיה, כשהופיע במופע המחצית של הסופרבול
  • מכירת כל הכרטיסים לשבע הופעות באצטדיון ומבלי שבלונדון
  • האמן הראשון שהרוויח יותר מ-100 מיליון דולר בשנה
  • הסכום הגבוה ביותר ששולם לאמן בחוזה צילומים לפרסומות (במסגרת פרסומות לחברת פפסי)
  • האמן בעל הרווחים הגדולים ביותר בשנה
  • האמן האמריקאי הראשון שמכר למעלה מ-100 מיליון אלבומים מחוץ לארצות הברית
  • כוכב הבידור המצליח בכל הזמנים (על פי הכנסות)
  • המספר הרב ביותר של שבועות במקום הראשון באמריקה לאלבום שאיננו פסקול
  • סרטון הווידאו המצליח של כל הזמנים – Thriller
  • הקליפ "הצעקה" (Scream/Childhood), הוא הקליפ היקר ביותר שנוצר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Office-book.svg ספר: מייקל ג'קסון
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Adam Fendelman,‏ Suffering Cardiac Arrest, King of Pop Michael Jackson Dies at 50, באתר HollywoodChicago‏, 25 ביוני 2009
  2. ^ Alan Duke,‏ Michael Jackson dead at 50 after cardiac arrest, באתר הCNN‏, 26 ביוני 2009
  3. ^ שרון מולדאבי, ‏מייקל ג'קסון בדרך לברודוויי, באתר גלובס, 27 בינואר 2009
  4. ^ סוכנויות הידיעות, מייקל ג'קסון חוזר לבמה: "זה ההדרן האחרון", באתר ynet‏, 5 במרץ 2009
  5. ^ ארבע שנות מאסר לרופאו של מייקל ג'קסון, באתר ynet‏, 30 בנובמבר 2011
  6. ^ הסינגל "This Is It", באתר E! Online
  7. ^ Reports: Michael Jackson Not Biological Father to His Kids, באתר FOXNews‏, 30 ביוני 2009
  8. ^ Autopsy reveals Michael Jackson's secrets - CNN.com
  9. ^ Neil Syson,‏ The way you Mecca me feel, באתר עיתון The Sun,‏ 21 בנובמבר 2008
  10. ^ Ellen Tumposky,‏ Michael Jackson and Prince of Bahrain settled lawsuit 'amicably,' say lawyers, באתר NY Daily News,‏ 24 בנובמבר 2008
  11. ^ Chinese Whiskers (FAQS)‎,‏ Did Yusuf Help Jackson Become Muslim?‎, באתר YUSUF Islam
  12. ^ The Passing of Michael Jackson, באתר הרשמי של דאווד וארנסבי, 26 ביוני 2009
  13. ^ Scott Huver and Kristen Mascia ‏‏Beyoncé, Top Stars Tip Their Hats to Michael Jackson ‏, אתר פיפל, 27 ביוני 2009
  14. ^ Jocelyn Vena ‏‏Michael Jackson Remembered By Miley Cyrus, Ludacris, More ‏, אתר MTV, 25 ביוני 2009
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 15.3 15.4 15.5 15.6 15.7 15.8 15.9 Behind the Headlines: Michael Jackson Visit to Israel Was Taste of Normalcy for Teens
  16. ^ 16.0 16.1 Sarasota Herald-Tribune - Google News Archive Search
  17. ^ The Vindicator - Google News Archive Search
  18. ^ מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל - ציוני דרך
  19. ^ הרב שמואל בוטח, הסוף הטרגי של מייקל ג'קסון, באתר The Huffington Post‏, 26 ביוני 2009 (באנגלית)
  20. ^ אורי גלר, חברי מייקל ג'קסון, באתרו, 4 ביולי 2009 (באנגלית)
  21. ^ Bernard Weinraub,‏ In New Lyrics, Jackson Uses Slurs, באתר הניו יורק טיימס, 15 ביוני 1995
  22. ^ Jewish Response to Jackson, באתר הניו יורק טיימס, 16 ביוני 1995
  23. ^ Dinita Smith,‏ Michael Jackson Apologizes For Hurt Caused by Lyrics, באתר הניו יורק טיימס, 17 ביוני 1995
  24. ^ Chris Riemenschneider,‏ Jackson Will Re-Record `Care' Lyrics Pop music: Michael Jackson apologizes and says he plans to change the words in `They Don't Care About Us' that some considered to be racial slurs., בארכיון אתר הלוס אנג'לס טיימס, 23 ביוני 1995
  25. ^ Dinita Smith,‏ Jackson Plans New Lyrics For Album, באתר הניו יורק טיימס, 23 ביוני 1995
  26. ^ 26.0 26.1 מייקל ג'קסון: היהודים מצצו את דמי, באתר ynet‏, 23 בנובמבר 2005