מייקל היגינס

מייקל היגינס
Michael Higgins
	היגינס, 2022
לידה	18 באפריל 1941 (בן 82); לימריק, אירלנד
מדינה	אירלנד
השכלה	האוניברסיטה הלאומית של אירלנד בגולוויי; אוניברסיטת אינדיאנה; אוניברסיטת מנצ'סטר; אוניברסיטת אינדיאנה בלומינגטון; St. Flannan's College ;
מפלגה	עצמאי
בת זוג	סבינה קווין
	president.ie
	11 בנובמבר 2011 – מכהן; (12 שנים)
	→ מארי מקאליס
פרסים והוקרה
	פרס השלום ע״ש שון מקברייד (1992); Grand Cross with Collar of the Order of the Sun of Peru (2017) ;
חתימה

ערך זה עוסק בפוליטיקאי. אם התכוונתם לשחקן, ראו מייקל היגינס (שחקן).

מייקל דניאל היגינס (באנגלית: Michael Daniel Higgins; באירית: Micheál D. Ó hUigínn; נולד ב-18 באפריל 1941; ידוע כמייקל ד. היגינס) הוא נשיאה התשיעי והנוכחי של אירלנד. היגינס הוא פוליטיקאי ומדינאי, סוציולוג, משורר, סופר ושדרן. הוא נבחר לנשיאות בבחירות שהתקיימו ב-27 באוקטובר 2011 ונכנס לתפקידו ב-11 בנובמבר 2011. היגינס הוא יושב ראש מפלגת הלייבור של אירלנד. בעבר היה חבר הבית התחתון בפרלמנט האירי ושר התרבות, האמנויות והאזורים דוברי השפה האירית בממשלת אירלנד בשנים 1993–1997.

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היגינס נולד בלימריק. לאחר שמצבו הבריאותי של אביו הידרדר בין היתר על רקע צריכת אלכוהול, הוא נשלח בגיל חמש על ידי אימו, יחד עם אחיו בן הארבע, לגור בחווה של דודו ודודתו במחוז קלייר. אחיותיו התאומות נותרו בבית ההורים בלימריק^[1]. לאחר סיום לימודי התיכון עבד זמן מה כפועל וכפקיד, עד שעמית לעבודה סייע לו ב-200$ כדי להרשם ללימודים בקולג' האוניברסיטאי גולוויי (היום האוניברסיטה הלאומית של אירלנד בגולוויי). בשנים 1964–1965 שימש היגינס כיושב ראש אגודת הסטודנטים בקולג'. אחרי סיום תואר ראשון בכלכלה ומסחר, למד שפה וספרות אנגלית וסוציולוגיה לתואר שני. סיים תואר שני בסוציולוגיה באוניברסיטת אינדיאנה ואחרי 1968 נסע ללמוד באוניברסיטת מנצ'סטר. הוא היה הראשון מבני משפחתו שלמד באוניברסיטה. בטרם החל בפעילותו כפוליטיקאי שימש מרצה בקולג' אוניברסיטת גולוויי ומרצה אורח באוניברסיטת דרום אילינוי.

דרכו כמדינאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד כסטודנט בקולג' אוניברסיטת גולוויי הצטרף למפלגת פיאנה פול וזמן קצר אחר כך עבר למפלגת העבודה. הוא היה מועמד המפלגה בבחירות הכלליות באירלנד בשנים 1969 ו-1973 אולם כשל בשתי מערכות הבחירות. בשנת 1973 הוא מונה לבית העליון של בית הנבחרים האירי בידי ראש ממשלת אירלנד ליאם קוסגרייב. בשנת 1981 הצליח להיבחר לראשונה לבית התחתון של בית הנבחרים כנציג מפלגת העבודה. הוא נבחר פעם נוספת בפברואר 1982 והפסיד את כסאו בבחירות שנערכו בנובמבר 1982, אולם שב לכהן בבית העליון. בין השנים 1982–1983 ו- 1991–1992 הוא שימש כראש העיר גולוויי. בשנות ה-80 היה מן הדמויות הבולטות במפלגתו שסירבו להצעה להיכנס לממשלת קואליציה.

בשנת 1987 נבחר פעם נוספת לבית התחתון. הוא המשיך ונבחר כנציג בית הנבחרים האירי ברציפות עד לבחירות הכלליות בשנת 2011. בשנת 1993 הצטרף לממשלה כשר האמנות, התרבות וענייני הנוער. בעת כהונתו כשר בממשלת אירלנד שימש אף כיושב ראש מועצת אירופה לשרי תרבות. בתקופת כהונתו ביטל את סעיף 31 של חוק רשות השידור האירית, אשר אסר על שידור קולם של חברי מחתרת השין פיין. היגינס שב ויסד את מועצת הסרטים האירית והקים תחנת טלוויזיה המשדרת בשפה האירית. בשנת 2003 התמנה ליושב ראש מפלגת העבודה האירית בעודו ממשיך לשמש כדובר המפלגה בנושא יחסי חוץ.

לקראת הבחירות לנשיאות אירלנד בשנת 2004 הראה היגינס על נכונותו לרוץ כמועמד מפלגת העבודה. אולם בחודש ספטמבר 2004 החליטה המפלגה שלא להציג מועמד מטעמה לבחירות. באוקטובר 2010 הודיע כי לא יהיה עוד מועמד לבית הנבחרים האירי.

המרוץ לנשיאות בשנת 2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש ספטמבר 2011 הודיע היגינס על רצונו להיות מועמד מפלגתו בבחירות לנשיאות אירלנד בשנת 2011. ב-19 ביוני 2011, בעת כינוס מיוחד של מפלגת העבודה בדבלין, נבחר כמועמדה לנשיאות כשהוא גובר על שני מועמדים אחרים.

בעת מסע הבחירות הבטיח כי אם יבחר יהיה נשיא נייטרלי ולא ישמש כמשרתה של הממשלה. ב-29 באוקטובר 2011, יומיים לאחר עריכת הבחירות באירלנד, הוכרז כי היגינס זכה בבחירות לנשיאות עם 1,007,104 קולות בוחרים, 121,222 קולות יותר מן המינימום הנדרש לזכייה^[2]. היגינס החל לכהן כנשיא ב-11 בנובמבר 2011.

כהונה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היגינס התמודד לכהונה שנייה כנשיא אירלנד ב-26 באוקטובר 2018, ונבחר מחדש בניצחון מוחץ. היגינס השיג את המנדט האישי הגדול ביותר בהיסטוריה של אירלנד, עם 822,566 קולות העדפה ראשונה (אנ'). כהונתו השנייה החלה ב-11 בנובמבר 2018.

תחומי פעילות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היגינס היה פעיל למען זכויות אדם באזורי סכסוך שונים בעולם, בהם בניקרגואה, צ'ילה, קמבודיה, אל סלוודור, עיראק וסומליה. על פעילותו ההומניטרית הוא זכה בפרס השלום על שם שון מקברייד. הוא ביקר בחריפות את מדיניות החוץ של ארצות הברית בעת כהונת הנשיא רונלד רייגן. היה תומך בולט של ארגון הסולדריות אירלנד-פלסטין והשתתף בעבר בכמה מהפגנותיו נגד מדיניותה של ישראל.

היגינס נודע גם כלוחם למען השוואת השכר לנשים, ליברליזציה של ההפלות והזכות לגירושין (שהותרו באירלנד רק ב-1974) ולמען זכויות הנכים.

לצד פעילותו כמדינאי היגינס הוא אף סופר, משורר ושדרן מצליח. הוא כתב רבות בירחונים פילוסופיים ופוליטיים על מגוון רחב של נושאים בהם על אידאולוגיה, סוציולוגיה של הספרות, זהות מקומית ופוליטיקה באמצעי התקשורת. הוא כתב תסריט טלוויזיה בשם "אי האזמרגד האחר" ואף שימש בו קריין. שירתו של היגינס פורסמה במספר ירחונים ספרותיים וכן בשלושה אוספי שירה: "הבגידה" (The Betrayal), "עונת האש" (The Season of Fire) וספרו האחרון "עונת בצורת" (An Arid Season).

היגינס הוא אף חובב ספורט ומתייצב מדי קיץ במסלול מרוצי הסוסים של גולוויי. הוא משמש כנשיא ומנהל מועדון הכדורגל גולוויי יונייטד המשחקת בליגת העל של ליגת הכדורגל של אירלנד.

הוא נשוי לסבינה קויין (משנת 1974) ואב לארבעה.