מייקל פולן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מייקל פולן מרצה באוניברסיטת ייל, 2011

מייקל פולןאנגלית: Michael Pollan; נולד ב-6 בפברואר 1955) הוא סופר, עתונאי, ופרופסור לעיתונאות אמריקני באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. [1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולן נולד בלונג איילנד שבמדינת ניו יורק לסופר והיועץ הפיננסי סטפן פולן ולבעלת הטור קורקי פולן. [2] הוא למד בקולג' מנספילד שבאוניברסיטת אוקספורד, קיבל תואר ראשון מקולג' בנינגטון (Bennington College) ב-1977 ותואר שני באנגלית מאוניברסיטת קולומביה ב-1981. [3]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייקל פולן נואם בועידת TED, ‏2007

בספרו "דילמת השפע" (באנגלית: The Omnivore's Dilemma), מתאר פולן את ארבע הדרכים הבסיסיות לרכישת מזון בחברה המודרנית: המערכת התעשייתית המודרנית, מזון אורגני תעשייתי, החווה המספקת את צרכיה והציידים-לקטים. פולן מתחקה אחר כל אחד מתהליכים אלה, החל מהפוטוסינתזה בצמח, עבור בסדרת שלבי ביניים וכלה בשלב הסופי של הארוחה עצמה. לאורך הדרך, הוא טוען שיש מתח מובנה בין ההיגיון של הטבע לבין ההיגיון של החברה המתועשת, וכי הדרך בה אנו אוכלים מייצגת את היחס העמוק ביותר שלנו לעולם הטבע, הוא גורס שהמזון התעשייתי ממסמס יחסים וקשרים אקולוגיים מהמעלה הראשונה.

ב-10 במאי 2006 הכתיר הניו יורק טיימס את "דילמת השפע" כאחד מחמשת הספרים הלא-בדויים הטובים ביותר של השנה. ב-8 במאי 2007 איגוד ג'יימס בירד בחר בספר כזוכה לשנת 2007 בקטגוריית כתיבת האוכל הטובה ביותר. זהו הספר העיקרי של פרויקט הקריאה של אוניברסיטת פנסילבניה לשנת 2007, והספר שבחרה אוניברסיטת מדינת וושינגטון לפרויקט הקריאה שלה לשנת 2009/10. [4]

בתארו את שרשרת המזון התעשייתית מותח פולן ביקורת קשה על תעשיית החקלאות המודרנית וכותב כי עסקי האוכל איבדו קשר עם המעגלים הטבעיים של החקלאות. לעומת זאת בין משק החי והתבואה מתקיימים יחסים המסיבים תועלת לשני הצדדים. ביקורתו של פולן על עסקי החקלאות מתמקדת בטענתו כי הללו עורכים שימוש מוגזם בתירס, החל מפיטום בקר ועד להפקה מסיבית של שמן תירס, סירופ תירס עשיר בפרוקטוז ונגזרות תירס אחרות. הוא מתאר את המגרעות הקיימות לדעתו בחקלאות תעשייתית ומחווה דעתו על ייצור מזון אורגני ועל אספקת מזון באמצעות ציד ולקט. הוא מטיל את האשמה על כתפיהם של האנשים הקובעים את החוקים (כלומר: פוליטיקאים בוושינגטון, ביורוקרטים במחלקת החקלאות של ארצות הברית, בעלי הון מוול סטריט וקונגלומרטי חקלאות כמו ארצ'ר דניאלס מידלנד (Archer Daniels Midland) אותם הוא מכנה המערכת החקלאית שזורעת הרס בתפריטם, תזונתם ורווחתם של האמריקאים. פולן מוצא תקווה בחוות פוליפייס (Polyface Farm) של ג'ואל סלטין (Joel Salatin) בוירג'יניה, בה הוא רואה קיימות לחוואות המסחרית. פולן השתתף בסרט התעודי King Corn ‏(2007).

בספרו "הבוטניקה של התאווה: העולם מנקודת מבטו של צמח" חוקר פולן את המושג של קו-אבולוציה, במיוחד אבולוציות היחסים של האנושות עם ארבעה צמחים - תפוחים, צבעונים, מריחואנה ותפוחי אדמה. הוא בוחן זאת מנקודות מבט כפולות: הן של בני האדם והן של הצמחים. הוא נעזר בדוגמאות שיתאימו לארכיטיפ של ארבע תשוקות אנושיות בסיסיות ומדגים כיצד כל אחד ממינים בוטניים אלה גדל באופן בררני ומהונדס גנטית. התפוח משקף את התשוקה למתיקות, הצבעוני את התשוקה ליופי, המריחואנה את התשוקה לשכרות, ותפוח האדמה את התשוקה לשליטה. בשלב הבא מגולל פולן את הסיפר של ניסיונו עם כל אחד מהצמחים, מחקר אותו הוא שוזר עם מסע מעמיק בהיסטוריה החברתית שלהם. כל חלק מייצג מרכיב ייחודי לביות האנושי, או מה שפולן קורא "human bumblebee". פולן מתחיל בספורו של ג'וני אפלסיד (Johnny Appleseed) וממשיך במחקרו של פולן על זנים מורכבים של מריחואנה באמסטרדם ומגיע לשינוי הפרדיגמה המבעית הגלום באפשרויות בתפוחי אדמה מהונדסים גנטית.

ספרו של פולן In Defense of Food: An Eater's Manifesto, ראה אור ב-1 בינואר 2008 וחוקר את הקשר בין תזונאות (nutritionism) והתזונה המערבית, תוך שהוא מתמקד בעצות לתזונה נכונה שמספקת הקהילה המדעית. פולן מחזיק בדעה שצריכת שומנים ותזונה עתירת כולסטרול אינם מובילים לשיעור מחלות לב גבוה יותר ושראיית המזון כסך של מרכיבים מזינים הוא פרדיגמה לוקה בחסר. הוא מטיל ספק בהשקפה שהסיבה לאכילה היא לצורך שיפור הבריאות וגורס כי גישה זו אינה חובקת עולם וכי ישנן תרבויות שתופשות אוכל כדבר שמעניק הנאה, זהות וחיי חברה והוא סבור שגישה זו עשויה לגרום לבריאות טובה יותר. הוא מסביר מה שנראה כפרדוקס, שהnutritionism וכל המתכונת המערבית שבאמצעותה אנחנו אומדים בשכלנו את ערכו של האוכל יש בה יותר מהתמסרות דתית ואופנתית למיתולוגיה של פתרונות פשוטים מאשר למסקנה משכנעת ומהימנה של מחקר מדעי שלא ניתן להפריכו. פולן מקדיש את שארית ספרו לביאור שלושת משפטיו הראשונים: "אכול אוכל. לא יותר מדי. בעיקר צמחים." הוא טוען שרוב המוצרים שהאמריקנים רוכשים במרכולים, בחנויות המזון המהיר ובמסעדות אינם למעשה אוכל. עצתו היא לאכול אותם דברים שהדור של סבתו זיהה אותם כאוכל.

ב-2009 פורסם ספרו האחרון, "Food Rules: An Eater's Manual". בספר הוא מציג גרסה מסכמת של ספריו הקודמים, כאן הוא מנסה לספק מתכון פשוט לאכילה בריאה. הספר מחולק לשלושה חלקים בהם הוא מסביר את העקרונות של: "אכול אוכל. לא יותר מדי. בעיקר צמחים." הספר כולל כללים כמו: "תן לאחרים לטעום את האוכל שלך." או "ככל שהלחם לבן יותר, כך מותך מתקרב."

פולן כתב מאמרים בGreater Good, כתב עת לפסיכולוגיה חברתית, שמתפרסם בGreater Good Science Center באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. במאמרו "מוסר האכילה" הוא דן בזיקה שבין מוסר האכילה לפסיכולוגיה החברתית.

ספרו "A Place of My Own: The Education of an Amateur Builder" ראה אור בשנת 1998. הספר מגולל את ניסיונו של פולן לבנות במו ידיו בית והוא מתאר את תהליך הבנייה מהמסד עד לטפחות. המהדורה החדשה של הספר משנת 2008 קרויה "A Place of My Own: The Architecture of Daydreams".

עבודות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולן כותב בניו יורק טיימס, הוא ערך בעבר את כתב העת הארפרס' וכתב חמישה ספרים: In Defense of Food: An Eater's Manifesto ‏(2008)‏, The Omnivore's Dilemma: A Natural History of Four Meals ‏(2006)‏, The Botany of Desire: A Plant's-Eye View of the World‏ (2001)‏, A Place of My Own ‏(1997) ו and Second Nature A Gardener's Education ‏ (1991).

ספרו האחרון עוסק בפרקטיקות של תעשיית הבשר, והוא כתב מספר מאמרים אודות מגמות בחקלאות האמריקנית. הוא קיבל את פקס רויטרס לשימור העולם בעתונאות סביבתית (World Conservation Union Global Awards in environmental journalism), את פרס ג'יימס בירד לסדרת המאמרים הטובה ביותר בשנת 2003 ואת פרס ג'נסיס מהאיגוד ההומני האמריקני (American Humane Association). מאמריו ראו אור בכמה אנתולוגיות: Best American Science Writing ‏,(2004) ‏Best American Essays‏ (1990 ו-2003) ‏, The Animals: Practicing Complexity‏ (2006) וthe Norton Book of Nature Writing ‏(1990).

פולן כיכב בסרט "מזון בע"מ" (Food, Inc.)‏ (2008), לו הוא גם שימש כיועץ. זהו סרט תעודי ארוך העוסק בדבורי דבש ובהפרעת התמוטטות המושבה. [5]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתב העת של American Enterprise Institute טען בלייק הרסט שפולן מציג בצורה רדודה את החקלאות התעשייתית וכי הוא אינו לוקח בחשבון את העלות. [6] דניאל אנגבר מותח ביקורת במגזין סלייט על פולן טענתו של פולן שקשה מדי לחקור את המזון מדעית ובכך שפולן נוטה להאשים את הרדוקציוניזם במחלות בנות זמננו, בעוד שבאותה עת הוא נעזר במחקר מדעי על מנת להצדיק את עצות התזונה שלו. הוא משווה את השיטה הישירה והאנטי-מדעית של פולן לרטוריקה בה נהגו גורואי בריאות בהיסטוריה שניסו למכור דיאטות קסם שקריות. [7] הבלוג "Say What Micheal Pollan?" גם כולל מספר מאמרים שמותחים ביקורת נוספת על פולן ממגוון רחב של נקודות ראות.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולן נשוי לציירת הנוף ג'ודית בלצר, הזוג נפגש בזמן לימודיהם המשותפים בקולג' בנינגטון. להם בן, אייזק. [8] אחותו של פולן היא השחקנית טרייסי פולן, אשתו של מייקל ג'יי פוקס.

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איך לאכול מה, מושב בן-שמן : מודן, 2011.
  • דילמת השפע : האם אנו בוחרים מה לאכול ? מאנגלית - מירה ברק; מושב בן-שמן : מודן, 2009.
  • הבוטניקה של התאווה : העולם מנקודת מבטו של צמח, מאנגלית - עדי גינצבורג-הירש; מושב בן-שמן : מודן, 2004.

ספריו במקור האנגלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Second Nature: A Gardener's Education. New York: Atlantic Monthly Press. 1991. ISBN 9780871134431.
  • Place of My Own: The Education of an Amateur Builder. New York: Random House. 1997. ISBN 9780679415329.
  • The Botany of Desire: A Plant's-Eye View of the World. New York: Random House. 2001. ISBN 9780375501296.
  • The Omnivore's Dilemma: A Natural History of Four Meals. New York: Penguin Press. 2006. ISBN 9781594200823.
  • In Defense of Food: An Eater's Manifesto. New York: Penguin Press. 2008. ISBN 9781594201455.
  • Food Rules: An Eater's Manual. New York: Penguin Press. 2009. ISBN 978-0143116387.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים פרי עטו

ראיונות עמו

כתבות בעברית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חברי הסגל: מייקל פולן, בית הספר לעתונות, אוניברסיטת ברקלי
  2. ^ הלן וגנוורד, "המחיר היקר של אוכל זול: על פוליטיקת אוכל בארוחת צהרים עם מייקל פולן", סן פרנסיסקו כרוניקל, 2 במאי 2004
  3. ^ קורות החיים של מייקל פולן
  4. ^ מייקל פולן, "אין ברקוד", קטע מהספר בכתב העת Mother Jones.
  5. ^ מייקל פולן, "מלכת השמש: מה הדבורים אומרות לנו"
  6. ^ בלייק הרסט, "אשלית השפע: נגד אינטלקטואליות-חקלאית", american.com‏30 ביולי 2009
  7. ^ דניאל אנגבר, "הישרדותם של תאבי האכילה: האם עלינו לקנות את הדרוויניזם התזונתי של מייקל פולן?", סלייט, 31 בינואר 2007
  8. ^ קתרין פרייס, "איך מייקל פולן הרס את חיי: הרהורים על מקורו של המזון שלנו", סן פרנסיסקו כרוניקל, 7 במאי 2006