מייקל צ'כוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מייקל צ'כוב

מייקל אלכסנדרוויץ' צ'כוב (רוסית: Михаил Александрович Чехов;‏ 29 באוגוסט 1891, מוסקבה, רוסיה30 בספטמבר 1955, בוורלי הילס, קליפורניה, ארצות הברית) הוא שחקן, במאי תיאטרון וסופר רוסי-אמריקאי. מפתח טכניקת משחק. אחיינו של הסופר והמחזאי המפורסם אנטון צ'כוב.

צ'כוב היה תלמיד של קונסטנטין סטניסלבסקי, בין השאר עבד במהלך השנים עם נמירוביץ-דנצ'נקו, וכטאנגוב וסולרג'יצקי. ב-1915 נישא לאולגה קניפר, שמאוחר יותר פיתחה קריירה קולנועית יוצאת דופן בגרמניה הנאצית. בסוף שנות ה-20, היגר צ'כוב לגרמניה, עבר לצ'כוסלובקיה, צרפת ובשנת 1939 עבר לארצות הברית ופתח בית הספר לדרמה באנגליה שהוסב בהמשך ל"תיאטרון צ'כוב" שם יכול היה לעשות ניסויים בשיטה החדשה שפיתח.

ב-1952 פרסם את הספר "To The Actor" ובו הוא פורס את ממצאיו. הטכניקות שהוא פיתח לצד תרגילים פרקטיים ליישמן. בעוד סטניסלבסקי דיבר על "זיכרון חושים" כמפתח לגילום הדמות, דוגל צ'כוב בפיתוח ושכלול דמיונו של השחקן.

טכניקת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'כוב מדבר, בין השאר, על הבעיה ביצירת הדמות עבור השחקן. לטענתו, השתרשה בקרב השחקנים תפיסה מוטעית לפיה השחקן מגלם את עצמו בסיטואציה (כנראה השפעה של הבנת סטניסלבסקי) ומציג את התפקיד כאילו הוא לקוח מחייו הפרטיים. צ'כוב טוען שהתיאטרון לא יוכל להתפתח אם בכל הצגה אותו שחקן ישחק את עצמו בסיטואציה, ולא יטרח לבטא את הטיפוס שעולה מהדמות אותה הוא מגלם. הוא משווה זאת למחזאי שיציג רק את עצמו כדמות הראשית בכל מחזותיו. כל תפקיד בכל מחזה שונה, כשם שכל בני האדם שונים זה מזה.

את ההבדל בין הטיפוסים צ'כוב מגדיר כ"אופי". השחקן צריך למצוא את ההבדל בינו לבין הדמות וזהו האופי שייצור את הקלסתר הפסיכולוגי שהשחקן צריך ליצור. לצ'כוב היו רעיונות שונים לתרגילים שיאפשרו לשחקן לפרוץ מעבר להרגליו והלך חשיבתו ולקיים תהליך של "עיבור" של דמות אחרת - שיש לה טיקים מאפיינים, מחוות ומרכז כובד אחר בגוף.

צ'כוב ממליץ לדמיין גוף שנוצר מקווי אופי כלליים שניתן למצוא כמאפיינים את הדמות. על שטחו של גוף השחקן, הוא ידמיין שם הגוף הזר, המשני, קיים כגוף שני, שהשחקן יצר. על פי צ'כוב, השחקן יתחיל לפעול כהרף עין בתוך גופו החדש. הוא משווה זאת להחלפת בגדים או תלבושת ולהשפעה הפסיכולוגית שיש לאלו על התנהגות האדם. החזקת הגוף והתזוזה החדשה ישפיעו על הדיבור ועל ההתנהלות ומכאן על המשחק, הדמות והתפקיד. דרך נוספת היא להרפות את הגוף והמחשבה, לדמיין את הדמות אותה אני אמור לגלם, לשוחח איתה ולשאול אותה שאלות ולאט לאט לדמיין שהיא נכנסת אלינו לגוף. צ'כוב ממליץ לשנות ולנסות דברים עם הגוף החדש עד שזה מוצא חן בעיני השחקן. הכול בפשטות ובטבעיות, מבלי להפריז במשחק חיצוני. בשלב הבא יתווסף הטקסט של הדמות ל"גוף החדש". לאחר מכן אומר צ'כוב לעבוד עם ה"מרכז המדומה". לפי אופי הדמות להגדיר איפה קיים המרכז של הדמות ובאופן טבעי כל התנועות, ההתנהגות והפעולות יושפעו ממרכז זה. המרכז יכול להשתנות בהתאם לסצנה או לסיטואציה שהדמות נמצאת בה ולפי מה שנדרש ממנה.

אחד העניינים הבולטים שצ'כוב עסק בהם הוא האלתור. תרגילים רבים שמטרתם לגרום לשחקן לסמוך על עצמו ועל התת-מודע שלו, כך שיפעל גם בין השורות הכתובות, וייתן מענה טבעי לבעיות מיזנסצנה שונות רק על ידי חיבור אמיתי לעצמו. הוא עסק באלתור היחיד לבדו ואלתור היחיד בקבוצה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]