מייק בראנט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| מייק בראנט | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 1 בפברואר 1947 |
| מקור | חיפה, ישראל (נולד בקפריסין) |
| תאריך פטירה | 25 באפריל 1975 |
| שנות פעילות | 1969 - 1975 |
| סוגה | פופ |
| חברת תקליטים | EMI אן אם סי |
מייק בראנט (1 בפברואר 1947 - 25 באפריל 1975), או משה ברנד, זמר ישראלי שהתפרסם בצרפת והתאבד בשיא הצלחתו. בראנט היה אחד מהזמרים המצליחים שהיו לישראל מחוץ לגבולות המדינה, ושירו הידוע ביותר הוא "Laisse Moi T'aimer" (לֶס מוּאה טֶמֶה - הניחי לי לאהוב אותך).
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] נעוריו ותחילת דרכו
משה ברנד נולד ב־1 בפברואר 1947 במחנה מגורשים בקפריסין להורים יוצאי פולין - דור שני לניצולי שואה. לאחר עליית המשפחה לארץ הם התיישבו בחיפה וחיו חיי דחק. עד גיל חמש ברנד לא הוציא מילה מפיו. בגיל הנעורים התגורר בקיבוץ גשר. הוא לא השתלב בבית הספר התיכון ועבד במגוון עבודות מזדמנות (שומר במוזיאון הימי, מוכר קרח, סבל ועוד). הוא לא שירת בצה"ל - כנראה בשל ניתוח שעבר.
בגיל 17 הצטרף כזמר ללהקה שהקים אחיו ונקראה "שוקולד". הם ניגנו במסיבות, ברחובות ובבתי קפה בחיפה ובתל אביב. בהמשך החל להופיע במועדוני הלילה של מלונות דן כרמל והילטון תל אביב. הוא ביצע שירים רבים באנגלית ובצרפתית, כל זאת כאשר ידע לדבר רק עברית. באותה תקופה שינה משה את שמו הבימתי לשם קליט ובינלאומי יותר, מייק.
בשנת 1968 הקים יונתן כרמון, מנהל היכל התרבות, להקה של זמרים ישראלים שיצאו להופעות ברחבי העולם. אלו היו ימי הזוהר שלאחר מלחמת ששת הימים. הלהקה אליה צורף ברנד כזמר הופיעה בכל העולם. לאחר שנה עזב את הלהקה והחל להופיע במועדון הלילה "באראקה" שבמלון הילטון טהרן. במהלך אחת מהופעותיו שם פגש את הזמרת הצרפתיה סילבי וארטן שהתפעלה מכישרונו והבטיחה לו כי צפוי לו עתיד מזהיר בצרפת.
בעקבות הבטחותיה הגיע ברנד ב־9 ביולי 1969 לפריז. במשך עשרה ימים ניסה ללא הצלחה ליצור קשר עם וארטן עד שלבסוף, כשהיה על סף חזרה ארצה, היא הפנתה אותו למפיק ז'אן רנאר, שעבד, בין השאר, עם הזמר ג'וני הולידיי. לאחר ששינה את שם משפחתו של מייק מברנד לבראנט, חיבר לו רנאר את להיטו הראשון והמפורסם ביותר Laisse Moi T'aimer. השיר בוצע לראשונה בפסטיבל המוזיקה הבינלאומי "מידאם" בינואר 1970. הפסטיבל, ששודר בכל רשתות הטלוויזיה, הביא להצלחתו המסחררת של השיר. התקליטון, שיצא למחרת, נמכר בתוך שבועיים ב־50 אלף עותקים.
[עריכה] שיא הצלחתו
תוך חודשים ספורים מכר תקליטון השיר Laisse Moi T'aimer (הניחי לי לאהוב אותך) מיליון וחצי עותקים. כעבור כמה חודשים זכה ללהיט נוסף לאחר שייצג את צרפת בתחרות "הפרס הגדול של רדיו לוקסמבורג", אשר שודרה בטלוויזיה ברחבי אירופה ואף בישראל. שירו "אבל בתוך האור" (Mais dans la lumiere) זכה במקום הראשון והגדיל את פרסומו. בהמשך, פרסם להיטים נוספים: "מי ידע" (Qui Saura), "באושר גדול" ("Un Grand Bonheur") ו"בגלל שאני אוהב אותך יותר ממה שאת אוהבת" ("Parce Que Je t'aime Plus Que Moi"). תקליטו הראשון, שנקרא "תקליט הזהב" (Disque D’or), מכר מיליוני עותקים.
הופעותיו בצרפת ובמערב אירופה הפכו למחזות המוניים של הערצה, כאשר אלפי נערות צועקות ומתעלפות. בפברואר 1971 נפצע בתאונת דרכים.
בקיץ 1971 הגיע לסיבוב הופעות בישראל. ההופעה הראשונה נערכה בהיכל הספורט ביד אליהו, ובה ביצע בעברית את "ערב טוב", שנכתב במשותף עם נחום היימן. בסיבוב ההופעות הזה ליוותה אותו הזמרת יפה ירקוני. במלחמת יום הכיפורים חזר בראנט לישראל כדי להופיע בהתנדבות בפני הכוחות הלוחמים.
[עריכה] ההתאבדות
בראנט החליף את מנהלו הקודם בסימון ויינטראוב, שהכניסו למירוץ הופעות מטורף. בשנת 1973 הופיע ב־250 הופעות, חלקן בפני קהל של 6,000 עד 10,000 איש. קצב ההופעות הזה נמשך שנתיים.
ב־22 בנובמבר 1974, במלון בז'נבה, קפץ בראנט מחדר מנהלו אך לא נפגע מעבר לשברים באחת מרגליו. בראיון עמו התחרט על המעשה ולאחר החלמה ממושכת נכנס לאולפן כדי להקליט את "אמור לה".
ב-25 באפריל 1975, תחנות השידור במערב אירופה עצרו את שידוריהן כדי לבשר על מותו של בראנט, שקפץ מדירה שבקומה השישית ברובע ה-16 בפריז. בן 28 היה במותו.
מייק בראנט נטמן בבית העלמין חוף כרמל בחיפה, וקברו הפך אתר עלייה לרגל למעריציו. יש לו כיום קהילת מעריצים גדולה בצרפת, בבלגיה, בקנדה ובישראל.
[עריכה] הנצחת זכרו
בראנט נחשב עד היום לאחד הזמרים הישראלים המצליחים בכל הזמנים. בשנת 1999 יזם השחקן בועז פייפר [1] (לשעבר חבר בלהקת בנות פסיה) סרט תיעודי על חייו ומותו -"מייק ברנט-לס מואה טמה" אשר יצא לאור בשנת 2002 בבימויו של ארז לאופר.
הסרט כלל ראיונות עם בני משפחה, מנהלים וחברים, והתמקד במעבר החד של בראנט מזמר מועדונים ישראלי לא מוכר, לזמר בעל פרסום עולמי, המוקף במעריצות ונרדף על ידי התקשורת. בסרט זה מתוארים חייו של בראנט, משבר הפרסום, הקונפליקטים והקשיים שבאו עמם, עד להתאבדות הטראגית. הסרט "לס מואה ט'מה" נבחר באותה שנה לסרט התיעודי הטוב ביותר הן בפסטיבל הסרטים הישראלים בארצות הברית, והן בטקס פרסי האוסקר הישראלי.
בינואר 2008 הועלה בתיאטרון בית ליסין המחזה "מייק" העוסק בסיפור חייו של בראנט, בהשתתפותם של דן שפירא, מיה דגן, יונה אליאן ושלמה וישינסקי. [2]
