מיכאיל ג'ווחישווילי
 | |
| לידה |
8 בנובמבר 1880 (יוליאני) צראכווי, פלך טביליסי, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
30 בספטמבר 1937 (בגיל 56) טביליסי, ברית המועצות |
| שם לידה |
მიხეილ საბას ძე ადამაშვილი |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה, ברית המועצות |
| שפות היצירה |
גאורגית |
| סוגה |
רומן קצר |
| יצירות בולטות |
קווַצ'י קווַצַ'נטירַדזֵה והרפתקאותיו, אַרסֵנַה מַרַבּדֵלי, בני חסותו של גַ'קוֹ, משאהּ של אישה |
| הושפע מ |
גי דה מופאסאן, אמיל זולא |
| פרסים והוקרה |
עיטור הדגל האדום של העמל |
  | |
מיכֵאיל גַ'ווַחישווילי (בגאורגית: მიხეილ ჯავახიშვილი ; 20 בנובמבר 1880 – 30 בספטמבר 1937) היה סופר גאורגי. הסיפור הראשון של ג'ווחישווילי ראה אור בשנת 1903, אך תקופתו היצירתית הפורייה התחילה בשנות ה-20. מיכאיל ג'ווחישווילי התנגד ללחצים האידאולוגיים שהופעלו עליו מצד המשטר הסובייטי, והתנגדותו עלתה לו בחייו; הוא היה קורבן לטיהורים הגדולים של סטלין, ואילו יצירותיו נאסרו לפרסום במשך כ-20 שנה.
דונלד רייפילד, המומחה הבריטי לספרות גאורגית ולספרות רוסית, העריך את כתיבתו של מיכאיל ג'ווחישווילי במילים אלה: "דרכו שופעת החיים לספר סיפור, המתחיל ישר מאמצע העניינים, ההומור העליז, האירוניה הסמויה, והאומץ המוסרי שלו, ראויים שיושוו לאלה של סטנדל, גי דה מופאסאן ואמיל זולה. בסיפורת הגאורגית המודרנית, רק קונסטנטינה גמסחורדיה יכול להתעלות לאותה רמה בינלאומית".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיכאיל ג'ווחישווילי נולד בכפר צראכווי שבכארתלי תחתית בשנת 1880. שם משפחתו המקורי של ג'ווחישווילי הוא אדמשווילי ויצירותיו הראשונות חתומות בשם זה; יחד עם זאת, הוא הכחיש שג'ווחישווילי הוא שם עט מאומץ.
מיכאיל ג'ווחישווילי הסביר, שאחד מאבותיו, ממשפחת ג'ווחישווילי, נמלט מכארתלי אחרי שהרג בשוגג אדם בתגרה והתיישב במזרח קאחתי, בו אימץ לעצמו שם משפחה מקומי - טוֹקליקַשווילי. סבו של הסופר, ששמו הפרטי היה אדמה, עבר עם משפחתו מקאחתי לכארתלי תחתית; מיד אחרי המעבר, משפחתו של הסב בחרה לעצמה, לכבודו, את השם אדמשווילי. מיכאיל ג'ווחישווילי נולד כאדמשווילי וחידש את שם משפחתו כקדם.
מיכאיל ג'ווחישווילי למד חקלאות בכפר צינאמדזר'ווריאנתקארי שבכארתלי והמשיך את לימודיו בבית הספר לחקלאות שבקרים; הוא לא סיים את לימודיו בגלל הטרגדיה של משפחתו בגאורגיה: אימו ואחותו נרצחו על ידי פושעים, ואילו אביו מת עקב הצער על אובדן יקירותיו.
מיכאיל ג'ווחישווילי חזר לגאורגיה בשנת 1901. סיפורו הראשון "צַ'נצ'וּרַה", התפרסם בעיתון "צנוֹבּיס פּוּרצֵלי" בשנת 1903. עד שנת 1908, בה הסתיימה תקופתו היצירתית הראשונה, ג'ווחישווילי פרסם רק שני סיפורים נוספים: "אומן המגפיים גַבּוֹ" ו"חתונתו של קוּרקַה"; כתיבתו הריאליסטית עוררה בקוראים הזדהות כלפי פשוטי העם על ידי פאתוס הומניסטי וביקורתי-חושפני.
מיעוט חיבוריו של מיכאיל ג'ווחישווילי בתקופתו היצירתית הראשונה מוסבר באופן חלקי על ידי עבודתו העיתונאית; בשנת 1904 הוא ערך את העיתון "איווֵריַה" ובשנת 1906 את העיתון "גלֵחי". בכתיבתו העיתונאית, מיכאיל ג'ווחישווילי ביקר בחריפות את המשטר הצארי (בסדרת המאמרים "מכתביו של איכר")
בשנת 1906 מיכאיל ג'ווחישווילי נסע לצרפת מחשש שייעצר בגלל התנגדותו למשטר הצארי; עד שנת 1908 הוא למד בחוגים לתולדות האמנות ולכלכלה מדינית באוניברסיטת פריז. בשנים 1909-1908 ג'ווחישווילי ערך מסעות, שבמהלכם ביקר באיטליה, בשווייץ, בבלגיה, בבריטניה, בארצות הברית, בגרמניה ובטורקיה.
בשנת 1909 מיכאיל ג'ווחישווילי חזר לגאורגיה בזהות שאולה (עם דרכונו של מישהו אחר); בשנת 1910 הוא נעצר והוגלה מגאורגיה. עד שנת 1917 מיכאיל ג'ווחישווילי חי ברוסטוב על הדון שבדרום רוסיה.
בשנת 1918, שנה אחרי שובו של מיכאיל ג'ווחישווילי למולדתו, גאורגיה זכתה בעצמאות. בעקבות הכיבוש הסובייטי בשנת 1921, ג'ווחישווילי הצטרף למפלגה הלאומית-דמוקרטית של גאורגיה ופעל למען חידוש העצמאות של ארצו; בשנת 1923 השלטון הסובייטי אסר על פעילות המפלגה - פעיליה נעצרו ומיכאיל ג'ווחישווילי הושם תחת מעקב. באותה שנה, אחרי 15 שנים של הפסקה בכתיבה, ג'ווחישווילי פרסם את הסיפור "איש היער", שהיווה פתיח לתקופתו היצירתית השנייה.
בשנת 1924 מיכאיל ג'ווחישווילי פרסם את הרומן "קווַצ'י קווַצַנטירַדזֵה והרפתקאותיו", שמהווה סאטירה על החברה בתקופה הצארית. הדמות הראשית ברומן היא נוכל רב-מעללים. קווצ'י קווצ'נטירדזה מנצל את בורותם של בני זמנו, כולל בעלי המאה, כדי להרוויח ממון במבצעי הונאה יצירתיים; למרות הצלחותיו לאורך זמן מסוים, זהו דמות טרגית.
אחרי המרד האנטי-סובייטי שהתחולל בגאורגיה באוגוסט של שנת 1924, מיכאיל ג'ווחישווילי נעצר בחשד שהשתתף בו; הוא נחקר, עונה ונידון למוות. חייו של ג'ווחישווילי ניצלו הודות לחבריו - ההיסטוריון והפילולוג פאוולה אינגורוקווה והרופא המפורסם ניקולוז קיפשידזה; הם ביקשו אישית מסרגו אורג'וניקידזה, יו"ר הלשכה הקווקזית של המפלגה הקומוניסטית הרוסית, לחוס על ג'ווחישווילי. אוֹרג'וֹניקידזֵה הורה לשחרר את הסופר.
בשנת 1925 מיכאיל ג'ווחישווילי פרסם את הרומן "בני חסותו של גַ'קוֹ", שבוֹ האציל תֵיימוּרַז חֵוויסתַווי - נדבן בלתי-יעיל ואינטלקטואל חביב, מעומת עם גַ'קוֹ - הרפתקן רודף בצע ורמאי. ג'קו מנצל את אמונו של תיימורז, המחפש לעצמו פטרון בראשית השלטון הסובייטי, כדי לנשל את בן חסותו מרכושו ולהשתלט על אשתו היפה והאהובה. האציל המאומלל מאבד את שפיות דעתו.
דמותו של תיימורז ממחישה את הידרדרותה ומפלתה של האצולה הגאורגית, את התפכחותה של האינטליגנציה מהמשטר החדש ואת הדמורליזציה הכללית אחרי האופוריה של תקופת העצמאות הקצרה.
בשנת 1926 מיכאיל ג'ווחישווילי פרסם את הרומן "צווארון לבן", שמתאר את גורלם של החֵבסוּרים - ההרריים הסטואיים ואוהבי החירות - במציאות הסובייטית. גיבור הרומן הוא אֵליזבַּר, טביליסאי שמואס באשתו הקוסמופוליטית והחושנית בגלל טיפשותה; הוא פורש בזעם לחבל ההררי חבסורתי ובעודו מחפש מרבצי נחושת מתאהב בחַתוּנַה - מקומית מסורתית, אך שופעת חיים ואוהבת.
אליזבר נושא את חתונה לאישה ומתקבל בחום על ידי הקהילה ההררית, שחיה במשטר שבטי ללא מעמדות. אליזבר לא מסוגל לוותר על חיי העיר (המסומלים ברומן על ידי צווארון לבן) למרות היקלטותו המוצלחת בקהילה וקשריו החברתיים ההדוקים; הוא עוזב את ההרים יחד עם אשתו המקומית וחוזר לטביליסי. בעוזבו, אליזבר נוטש את חבריו ומחתותניו ההרריים לגורלם - על רקע האסון שמתקרב לפתחם בגלל ההתנגדות החבסורית המזוינת למשטר הסובייטי.
בשנת 1930 מיכאיל ג'ווחישווילי התעמת עם מלכיה טורושלידזה, שהיה טרוצקיסט ושימש בו זמנית כנשיא התאחדות הסופרים הגאורגית וכשר החינוך של גאורגיה הסובייטית. ג'ווחישווילי מחה נגד האיסור שטוֹרוֹשֵלידזֵה הטיל על פרסום הקלאסיקות של הספרות הגאורגית (כולל "עוטה עור הנמר" של שותא רוסתוולי). לברנטי בריה ביטל את האיסור אחרי שהתמנה למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית של גאורגיה בשנת 1931. במשך תקופה קצרה ג'ווחישווילי נהנה מתמיכת השלטון.
בשנים 1934-1933 יצירותיו של מיכאיל ג'ווחישווילי פורסמו באוסף מיוחד בן ארבעה כרכים.
בשנים 1936-1933 מיכאיל ג'ווחישווילי עמל על כתיבת הרומן "אַרסֵנַה מַרַבּדֵלי"; גיבור הרומן הוא דמות היסטורית מהמאה ה-19 והדמות הפופולרית ביותר בפולקלור הגאורגי - השודד ארסנה אודזלשווילי (במוצאו מהכפר מרבדה). ג'ווחישווילי ערך מחקר היסטורי על הדמות וכתב את הרומן גם בגאורגית וגם ברוסית.
בעלילה, מיכאיל ג'ווחישווילי התמקד בנסיבות הטרגיות שדחפו את האיכר אציל הנפש לחיי פשע. נושא הרומן - מאבקו של פורע חוק באצולה - נחשב לתקין מבחינה פוליטית, אך המבקרים הקומוניסטים התייחסו בחשדנות לדמיון בין תיאורי תקופת האימפריה הרוסית למציאות תחת המשטר הסובייטי. הרומן והמחבר הושמצו על ידי מבקרי הספרות, אך הספר התקבל בהתלהבות על ידי הקוראים.
בשנת 1936 מיכאיל ג'ווחישווילי פרסם רומן נוסף - "משאהּ של אישה". הדמות הראשית ברומן היא בורגנית צעירה שתומכת במהפכה סוציאליסטית. האהוב שלה, פועל שחבר במחתרת הבולשביקית, משכנע אותה להינשא לקצין במשטרה הצארית ולשמש כסוכנת של המהפכנים. כעבור זמן מה, הנסיבות מחייבות את האישה להרוג את בעלה.
הרומן "משאה של אישה" היה ניסיונו של מיכאיל ג'ווחישווילי לכתוב יצירה ריאליסטית-סוציאליסטית, שמעלה על נס את המאבק המעמדי של הפועלים; המבקרים הקומוניסטים, לעומת זאת, סברו שג'ווחישווילי תיאר את המהפכנים כמחבלים, ושהשוטרים ברומן זה אביריים מדי. גם לברנטי בריה, שראה את עצמו כפטרונו של ג'ווחישווילי, ביטא את זעמו על הסירוב של הסופר לקבל את עצותיו ולייצג את הבולשביקים הגאורגים בתקופה הצארית בצורה נאותה.
בשנת 1936 מיכאיל ג'ווחישווילי הוחשד בכך, שבשנת 1930 הזהיר את המשורר גריגול רובכידזה מפני הכוונה לעצור אותו וסייע לו להימלט לגרמניה. באותה שנה ג'ווחישווילי עורר עליו את חמתם של הבולשביקים כאשר שיבח בגלוי את ספרו של אנדרה ז'יד "השיבה מברית המועצות", שבו היוצר הצרפתי ביטא את התפכחותו מהמשטר הקומוניסטי.
ב-22 ביולי של שנת 1937 המשורר פאולו יאשווילי ירה בעצמו למוות בבניין התאחדות הסופרים הגאורגית, אחרי שבריה העמידוֹ בפני הבחירה לגנות בפומבי את חברו המשורר טיציאן טאבידזה או להיעצר בעצמו. באותו יום, כאשר ההתאחדות ערכה כינוס כדי לגנות את ההתאבדות כפרובוקציה אנטי-סובייטית, מיכאיל ג'ווחישווילי היה היחיד ששיבח את אומץ ליבו של המשורר.
ב-26 ביולי הנשיאות של התאחדות הסופרים הגאורגית קיבלה פה-אחד החלטה, שקראה להרחיק את מיכאיל ג'ווחישווילי מההתאחדות כ"מרגל ומחבל" ולהשמידו פיזית (רק מבקר הספרות גרונטי כיכודזה עזב את הכינוס במחאה, כדי לא להצביע בעד ההחלטה).
בימים הבאים, חבריו ועמיתיו של מיכאיל ג'ווחישווילי, שחלקם כבר היו עצורים, אולצו להפליל את הסופר בפעילות חבלנית במסגרת מהפכת-נגד. ב-14 באוגוסט מיכאיל ג'ווחישווילי נעצר ועונה בנוכחותו של בריה עד שחתם על ה"הודאה" שהוגשה לו.
ב-30 בספטמבר של שנת 1937 מיכאיל ג'ווחישווילי הוצא להורג בירי. הארכיון האישי של הסופר הושמד ורכושו הוחרם. אשתו של ג'ווחישווילי הוגלתה מגאורגיה, ואילו אחיו הוצא להורג כמוהו.
שמו של מיכאיל ג'ווחישווילי טוהר בסוף שנות ה-50. בשנים 1964-1958 יצירותיו המובחרות של ג'ווחישווילי פורסמו באוסף בן שישה כרכים.
(מלבד חיבוריו המקוריים, מיכאיל ג'ווחישווילי תרגם לגאורגית את יצירותיהם של גי דה מופאסאן, הנריק סנקביץ', אנטון צ'כוב, פנאיט איסטרטי ואחרים)
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "קווַצ'י קווַצַ'נטירַדזֵה והרפתקאותיו" (1924)
- "בני חסותו של גַ'קוֹ" (1925)
- "צווארון לבן" (1926)
- "גיווי שַדוּרי" (1928)
- "אַרסֵנַה מַרַבּדֵלי (1936)
- "משאהּ של אישה" (1936)
סיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"צַ'נצ'וּרַה" (1903), "אומן המגפיים גַבּוֹ" (1904), "חתונתו של קוּרקַה", "אבן השטן", "אֵקַה", "חסר-הפטרון", "הפרס", "איש היער" (1923), "לַמבַּלוֹ וקַשא", "רודף השמלות", "קבַּצַ'ה איחר", "אבּדוּלַה הצדיק", "שני פסקי דין" (1925), "סבא דימוֹ" (1926), "שני בנים" (1927), "הארנב" (1927), "קריאת האדמה" (1928), "הזמן אותי" (1928), "חמישה סיפורים", "אישה קטנה", "פינג'אן" (1929), "הגנב", "הרודף", "שני שיניים", "השלישי", "הנוקם", "תשע עלמות" (1935)
מסאות ומכתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"הממשלה" (1906), "רצחו את המשורר" (על רצח איליה צ'בצ'בדזה 1907), "השפה הגאורגית" (1924), "שוב על השפה הגאורגית" (1924), "הספר הגאורגי והסופר הגאורגי" (1924), "כיצד אני עובד", "הודעה ספרותית" (1926), "מכתב לעלמה", "מתוך פנקס הכיס" (1935-1924)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיכאיל ג'ווחישווילי, ברשת החברתית Goodreads
