מיכאיל גורבצ'וב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיכאיל גורבצ'וב
שליט ברית המועצות ה-8
RIAN archive 850809 General Secretary of the CPSU CC M. Gorbachev (crop).jpg
קודם קונסטנטין צ'רניינקו
יורש בוריס ילצין
תחילת כהונה 11 מרץ 1985
סוף כהונה 25 דצמבר 1991
תאריך לידה 2 במרץ 1931 (בן 83)
מקום לידה מחוז סטברופול, ברית המועצות
גורבצ'וב ב-2007

מיכאיל סרגייביץ' גורבצ'וב (רוסית: Михаил Сергеевич Горбачёв ‏- IPA: , נולד ב־2 במרץ 1931), מדינאי סובייטי, מנהיגה האחרון של ברית המועצות. גורבצ'וב הנהיג את הרפורמות הכלכליות והפוליטיות שהביאו לפירוקה של ברית המועצות ולסוף המלחמה הקרה.

בשנת 1990 זכה גורבאצ'וב בפרס נובל לשלום.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורבצ'וב נולד בכפר פריבולנויה במחוז סטברופול למשפחה פעילה מאוד במפלגה הקומוניסטית. בנעוריו עבד כעוזר לנהג קומביין בקולחוז המקומי ובשנת 1948 קיבל עיטור הדגל האדום של העמל בעקבות קציר גדול במיוחד. ב-1950 התחיל ללמוד משפטים באוניברסיטת מוסקבה. תוך כדי לימודיו הצטרף למפלגה הקומוניסטית. בתום לימודיו התמנה למזכיר ראשון של הקומסומול (ארגון הנוער הקומוניסטי) במחוז סטברופול (1958-1955) ובשנים 1978-1970 כיהן כמזכיר ראשון של המפלגה הקומוניסטית שם. במהלך כהונתו זו קשר קשרים אישיים עם יורי אנדרופוב, ראש הק.ג.ב. דאז.

ב-1978 קיבל גורבצ'וב את תפקיד האחראי על ענייני החקלאות בוועד המרכזי של המפלגה במוסקבה. ב־1980 התמנה לחבר מלא בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית ובפוליטביורו. ב־11 במרץ 1985, לאחר מותו של המזכ"ל צ'רניינקו, התמנה גורבצ'וב למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית - ובכך לשליטה בפועל של ברית המועצות.

בוועידה ה-27 של המפלגה הקומוניסטית, בפברואר 1986, הכריז על דרך חדשה לברית המועצות שהתבססה על שני מושגים חדשים: הגלסנוסט ("פתיחות") והפרסטרויקה ("בנייה מחדש"). ב-1988 הכריז על ביטול דוקטרינת ברז'נייב שקבעה כי ברית המועצות לא תיתן למדינות מזרח אירופה לסטות מדרך הקומוניזם, והכריז במקומה על מה שכונה בבדיחות "דוקטרינת סינטרה" (על שם שירו של פרנק סינטרה "My Way"). דבר זה הוביל לגל של שחרור ודמוקרטיזציה במדינות מזרח אירופה. למעט ברומניה, עברו מהפכים אלה כמעט ללא שפיכות דמים. בכך למעשה הסתיימה המלחמה הקרה.

במרץ 1990 נבחר גורבצ'וב לנשיא ברית המועצות. על רקע משבר כלכלי קשה ומאבקים סביב הרפורמות כלכליות הדרושות, בדצמבר 1990 גורבצ'וב פיטר את ראש הממלשה ניקולאי ריז'קוב. לרמות השינויים הכלכלה המשיכה להדרדר ורפורמות שהחלו לא יכלו להציל את המצב.

גורבצ'וב ניסה להגיע לברית פדרלית חדשה, בה המדינות יהיו עצמאיות, אבל לברית יישארו נשיא, צבא משותף ומדיניות חוץ משותפת. ההסכם היה אמור להיחתם ב-20 באוגוסט 1991 אולם ב-19 באוגוסט התחולל ניסיון הפיכה של שמרנים בהנהגת סגן הנשיא גנאדי ינאייב, ראש הקג"ב ולדימיר קריוצ'קוב, שר ההגנה דימיטרי יאזוב, וראש הממשלה ולנטין פבלוב, שניסו בכך למנוע את הצעד לו התנגדו. הם החזיקו את גורבצ'וב במעצר בית בבית הקיץ שלו בחצי האי קרים, והודיעו לציבור שבשל בעיות בריאות הוא נאלץ לפרוש. הציבור פתח בהפגנות נגד הקושרים במוסקבה ובלנינגרד. הקושרים שלחו את כוחות הביטחון לדכא את המחאה, אך חלק מאנשיהם סירבו להשתתף בדיכוי המרד. במהלך אחת ההפגנות צולם בוריס ילצין, נשיא הפדרציה הרוסית, כשהוא מטפס על אחד מהטנקים שנשלחו לדכא את המרד, אך עברו לצד המפגינים. ב-21 באוגוסט התמוטטה ההפיכה, וגורבצ'וב חזר למוסקבה. מעמדו לא שב למה שהיה. הוא ניסה להנהיג את המשך השינויים, וב-24 באוגוסט התפטר מתפקידו כמזכיר המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. יחד עם זאת, עם תום ההפיכה החלו הרפובליקות השונות להכריז על עצמאות מלאה. במקביל התחזק מעמדו של נשיא רוסיה, בוריס ילצין.

למרות ניסיונותיו של גורבצ'וב לשמור על איזושהי ברית קונפדרטיבית, הרפובליקות העצמאיות החליטו ליצור ברית רופפת ולא מחייבת - "חבר המדינות". ב-25 בדצמבר 1991 התפטר גורבצ'וב מתפקידו כנשיא ברית המועצות שחדלה להתקיים באופן רשמי ביום שלמחרת כשהסובייט העליון פירק את עצמו.

בשנת 1996 גורבצ'וב היה מועמד לנשיאות הפדרציה הרוסית וזכה לחצי אחוז מקולות המצביעים.

בשנת 2000 חזר לזירה הפוליטית, לאחר שהתמנה לראש איחוד מפלגת הסוציאל-דמוקרטים הרוסית. בנובמבר 2001 התאחדה המפלגה עם מפלגות סוציאל-דמוקרטיות נוספות ומיכאיל גורבצ'וב היה ליושב ראש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של רוסיה. ב-2007 בית המשפט העליון של רוסיה החליט על פירוק המפלגה בשל חוסר עמידתה בתנאי הרישום שהציב שירות הרישום הפדרלי של משרד המשפטים הרוסי. גורבצ'וב סירב להיכנע למגבלות הביורוקרטיות ובאוקטובר 2007 הקים את איחוד הסוציאל-דמוקרטים, תנועה פוליטית שהוא עדיין עומד בראשה.

בראיונות חוזרים ונשנים, גורבצ'וב נוהג להדגיש הלוך ושוב כי לדעתו ברית המועצות לא הייתה צריכה להתפרק וכי הוא מצר על כך שלא נקט באמצעים חריפים יותר למען שימורהּ, הוא הביע מורת רוחו מכך שהשלטונות הרוסיים אינם מתירים לו לנהל חיים פוליטיים תקינים ולנהל את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שלו.

ב-2 במרץ 2011, לכבוד יום הולדתו ה-80, צו נשיאותי של דמיטרי מדבדב העניק לו את אות אנדריי הקדוש, שהוא מן העיטורים הממלכתיים הגבוהים ביותר בפדרציה הרוסית.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבט לאחור קשה להחליט האם תקופת שלטונו של גורבצ'וב הייתה הצלחה או כישלון. במערב הוא זוכה להערכה רבה, כאיש שסיים את המלחמה הקרה והציל את העולם מסכנה ממשית של שואה גרעינית, אולם במדינות ברית המועצות לשעבר הוא אינו נחשב לדמות אהודה כלל. המקטרגים עליו (גם מחוץ לברית המועצות) טוענים כי למרות שהיה לו את האומץ להוביל את מהלכי הפרסטרויקה והגלסנוסט הרי שמדובר בתהליכים שהיו מתרחשים ממילא בדרך זו או אחרת עקב חוסר יכולתה של השיטה הסובייטית להמשיך ולהתקיים, ושאילו היה גורבצ'וב מנהיג דגול באמת, היה האופן שבו היו מתרחשת הרפורמות מבוקר ואחראי הרבה יותר. אותם מקטרגים טוענים כי גורבצ'וב יצר יותר בעיות משפתר, בכך שביטל את השיטה הסובייטית מבלי שהצליח להעמיד לה כל אלטרנטיבה ראויה ובכך הפקיר את גורלה של רוסיה בידיהם של נוכלים ונבלים. המסנגרים על גורבצ'וב טוענים לעומת זאת שאלמלא היה לו האומץ לצאת בגלוי נגד השיטה הסובייטית, ולהנהיג בעצמו - כמנהיג ברית המועצות - את תהליך השינוי, היה זה מלווה בוודאי בהתקוממויות אלימות ומצבה של רוסיה היה קשה הרבה יותר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
הדלאי לאמה טנזין גיאטסו
פרס נובל לשלום
1990
הבאה:
אונג סן סו צ'י
הקודם:
קונסטנטין צ'רניינקו
שליטי ברית המועצות הבא:
-
ברית המועצות התפרקה והוחלפה על ידי ארגון חבר המדינות

שליטי רוסיה

נסיכי קייב | נסיכי ולדימיר | נסיכי מוסקבה | צארים של רוסיה | קיסרי רוסיה | שליטי ברית המועצות | נשיאי הפדרציה הרוסית

ולדימיר לנין | יוסיף סטלין | גאורגי מלנקוב | ניקיטה חרושצ'וב | ליאוניד ברז'נייב | יורי אנדרופוב | קונסטנטין צ'רניינקו | מיכאיל גורבצ'וב