מיכאיל גנסין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיכאיל גנסין

מיכאיל פביאנוביץ' גְנֶסִיןרוסית: Михаил Фабианович Гнесин; ‏2 בפברואר 18835 במאי 1957) היה מלחין יהודי רוסי ופרופסור לקומפוזיציה.

גנסין נולד ברוסטוב, בנו של רב העיירה ומצד אמו נכד של נגן הכליזמר ישעיה פלייטזינגר. החל בלימודי מוזיקה בגיל צעיר אצל חזן מקומי ובמכון הטכני של רוסטוב, שם למד תחת הפסנתרן אוסק פריץ'. מאוחר יותר למד קומפוזיציה בקונסרבטוריון בסנקט פטרבורג ובין מוריו היו אלכסנדר גלזונוב, ניקולאי רימסקי-קורסקוב ואנטולי ליאדוב. בשנת 1908 השתתף בהקמה מחדש של החברה למוזיקה יהודית עממית.

בסיום לימודיו יצא גנסין למסע באירופה. בשנים 19111913 לימד בקרסנודאר ומשנת 1914 ועד 1921 ברוסטוב. לאחר מכן ביקר בארץ ישראל במסגרת התעניינותו בפולקלור היהודי ובמסעותיו ייסד בתקופה זו עם יוסף אחרון את הוצאת "יבנה" בגרמניה. בסיום תקופה זו יצא למוסקבה והתקבל כפרופסור לקומפוזיציה בקונסרבטוריון העירוני (19251936). משנת 1936 ועד 1944 לימד גם בקונסרבטוריון בלנינגרד, שם התקדם לראשות המחלקה לקומפוזיציה, ובשנים 19411942 עבד ביושקר-אולה.

בשנת 1895 ייסדו שלוש מאחיותיו את האקדמיה הרוסית למוזיקה גנסין והוא נמנה עם סגל ההוראה ומשנת 1945 עמד בראש האקדמיה, תפקיד בו שימש עד מותו.

גנסין פרסם מספר ספרים על קומפוזיציה וכתב ספר ביוגרפי על רימסקי-קורסקוב. בנוסף הוא הרבה להלחין יצירות ושילב בהן אלמנטים מהיהדות. בין יצירותיו: "נעורי אברהם", "המכבים", "שירים מהארץ הנושנה", "שיר השירים" ו"מוטלה הג'ינג'י".

בשנת 1946 הוענק לגנסין פרס סטלין.

בין תלמידיו - אראם חאצ'טוריאן וטיחון חרניקוב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]