מיכאיל פרוכורוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיכאיל פרוכורוב, מרץ 2013

מיכאיל דמיטרייביץ' פרוכורוברוסית: Михаил Дмитриевич Прохоров; נולד ב-3 במאי 1965, מוסקבה) הוא מדינאי רוסי, איש עסקים ואוליגרך. הוא נשיא קרן ההשקעות הפרטית אונקסים, מנכ"ל חברת פוליוס-גולד, ממפיקות הזהב הגדולות בעולם, נשיא איגוד הביאתלון הרוסי, והוא מחזיק במרבית מניות רוסאל, חברת האלומיניום הגדולה בעולם ומניות חברת נורילסקי ניקל, ממפיקות הניקל הגדולות בעולם.

כמו כן הוא הבעלים של קבוצת ה-NBA ברוקלין נטס.

על פי מגזין פורבס לשנת 2012 הוא האיש השביעי בעושרו ברוסיה ברשימת 100 אנשי העסקים העשירים במדינה עם הון מוערך של כ-13 מיליארד $.

בדצמבר 2011 החליט להתמודד בבחירות הנשיאותיות במארס 2012. הוא זכה בכ-8% מהקולות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאיל פרוכורוב נולד לדמיטרי פרוכורוב שהיה ראש המחלקה לקשרים בינלאומיים של הוועדה הממלכתית לספורט ותרבות הגוף של ברית המועצות (Управления международных связей Госкомспорта СССР), כיום המחלקה לשיתוף פעולה בינלאומי של משרד הספורט והנוער של רוסיה, עובדה שאפשרה לו לנסוע עם אביו מסביב לעולם, פריבילגיה שנמנעה ממרבית תושבי ברית המועצות. אחותו של מיכאיל, אירינה פרוכורובה, היא מבקרת ספרותית ועורכת המגזין "תסקיר ספרותי חדש" (Новое литературное обозрение).

לאחר סיום בית הספר התכיון התקבל לליומדים אקדמאים, אך העדיף להתגייס לצבא. בשנים 1983-1985 שירת בצבא האדום. עם סיום השרות הצבאי חזר ללמוד. ב-1988, בשנתו האחרונה במכון הפיננסי המוסקבאי, הוא היה לחבר המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות[1]. ב-1989 סיים את הפקולטה ליחסי כלכלה בינלאומיים של המכון המוסקבאי לכלכלה (כיום האוניברסיטה הפיננסית של ממשלת רוסיה), יחד עמו בקורס למד אלכסנדר חלופונין, לימים מושל מחוז קרסנויארסק ואנדריי קוזלוב, מי שהיה בנקאי בכיר וכיהן כסגן נגיד בנק רוסיה ונרצח.

ב-1989 התמנה פרוכורוב למנהל הבנק הבינלאומי לשיתוף פעולה כלכלי (Международный банк экономического сотрудничества). באותה תקופה בבנק עבד גם ולדימיר פוטנין. הם היו שותפים בעסקים במשך מספר שנים עד שנפרדו בשנת 2008. ב-1992 היה יו"ר הדירקטוריון של בנק המסחר "חברת המימון העולמית" ובשנים 1993-1998 היה יו"ר בנק אונקסים שהפך לבנק המאוחד לייבוא וייצוא (Объединённый экспортно-импортный банк). מ-1998 ועד שנת 2000 היה יו"ר דירקטוריון בנק אונקסים, ושנתיים לאחר מכן היה נשיא רוסבנק.

בשנים 2001-2007 היה יו"ר הדירקטוריון ומנכ"ל נורילסק-ניקל - יצואנית הניקל הגדולה בעולם, והספונסר הראשי של צסק"א מוסקבה. לאחר שהתפטר מתפקיד המנכ"ל ב-2007 המשיך להחזיק ב-25% מן המניות. בשנים 2006-2010 היה יו"ר הדירקטוריון של "פוליוס-זולוטו" ממפיקות הזהב הגדולות בעולם, ומ-2010 ועד יוני 2011 היה למנכ"ל החברה.

החל מ-2007 עומד בראש מועצה בתאגיד הממלכתי "רוסנאנו - התאגיד הרוסי לננו-טכנולוגיה" (Российская корпорация нанотехнологий) ובאותה שנה פרוכורוב ייסד גם את קרן ההשקעות "קבוצת אונקסים" והיה לנשיאהּ. מיוני 2008 היה לחבר בדירקטוריון נורליסקי ניקל ובאותה שנה מונה לעמוד בראש איגוד הביאתלון הרוסי.

החל מ-2010 הוא הבעלים של קבוצת ה-NBA ברוקלין נטס והיה לרוסי הראשון שבבעלותו קבוצת ספורט אמריקנית. נוסף לזה הוא ממפתחי רעיון המכונית החשמלית ברוסיה והוא המממן העיקרי של יו מובייל - פרויקט הרכב ההיברידי הרוסי.

ב-25 ביוני 2011, הוא נבחר ליו"ר מפלגת "המעשה הנכון", מפלגת ימין ליברלית המתעתדת להיבחר לדומה של רוסיה בבחירות הפרלמנטריות ברוסיה 2011 אלא שבספטמבר אותה שנה כבר סולק מהמפלגה באמצעות מרד בתוך התנועה‏[2]. לפי דעתו המרד הוכן על ידי אנשי הממשל.

בדצמבר 2011 החליט פרוכורוב לשוב לפוליטיקה ועל רקע המחאות בעקבות הבחירות לפרלמנט הרוסי, הכריז כי יתמודד לתפקיד נשיא רוסיה מול ולדימיר פוטין[3]. הוא השתתף במערכה וזכה בכ-8% מקולות הבוחרים.

ביוני 2012 פרוכורוב הכריז על בקמת מפלגה חדשה "הפלטפורמה האזרחית" (Гражданская платформа) שנרשמה רשמית. מטרת המפלגה הינה להשתתף בבחירות האזוריות ברוסיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]