מיכאל רצון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיכאל רצון
אין תמונה חופשית
תאריך לידה 21 בספטמבר 1952
כנסות 13, 16
סיעה הליכוד
תפקידים בולטים

מיכאל רצון (נולד ב-21 בספטמבר 1952), הוא איש ציבור ישראלי. איש עסקים לשעבר ומשפטן, אלוף משנה במילואים וחבר הכנסת בכנסות ה-13 וה-16 מטעם מפלגת הליכוד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשכונת שעריה בפתח תקווה. בגיל 14 עבר ללמוד בפנימייה הצבאית לפיקוד שבתל אביב. עם גיוסו לצה"ל התנדב לקורס טיס ולאחר שהודח עבר לסיירת אגוז וליחידת רימון[1]. רצון עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר והגיע לקורס קציני חי"ר. לאחר ארבעה חודשים בקורס החליט שאינו רוצה להיות קצין, והועלה להדחה. מפקד בית הספר לקצינים, צבי בר, אמר לו שהוא יהיה קצין מצטיין, הדיח אותו מהקורס והחזיר אותו להתחיל את הקורס מחדש‏[2].

רצון השתתף בפעילות מבצעית ברצועת עזה נגד הטרור הפלסטיני. במלחמת יום הכיפורים היה רצון סגן מפקד פלוגה ג' בגדוד 12 (ברק) של חטיבת גולני ולחם ברמת הגולן בקרבות הבלימה והתקפת הנגד נגד הצבא הסורי ברמה, וכן בקרב ההבקעה לרמה הסורית. משנפצע מפקד הפלוגה אביחי בקר נעשה רצון למ"פ. מאוחר יותר נפצע אף הוא‏[3]. ב-1976 השתחרר בדרגת סרן ופתח סוכנות ביטוח. במילואים עשה קורס מג"דים והגיע לדרגת אלוף משנה[4].

באותה תקופה החל לפעול בתנועת הליכוד ונבחר מטעמה פעמיים לחבר מועצת העיר פתח תקווה (בראשית שנות השמונים ובשלהי שנות התשעים). ב-1985 נבחר ליו"ר צעירי הליכוד ושימש בתפקיד עשר שנים. הוא אף התמודד לראשות עיריית פתח תקווה, אך לא נבחר. בתחילת שנות השמונים תפקד גם כחבר המועצה המייעצת לשר האוצר בענייני ביטוח ושימש גם דירקטור באגודה "כוכב יאיר" לייסוד היישוב כוכב יאיר ולהקמתו בשנים 1981-1986. בשנים1989-1990 שימש חבר דירקטוריון בחברת ממ"ן. משנת 1990 ועד 1992 היה חבר דירקטוריון חברת שיכון ופיתוח.

נכנס לראשונה לכנסת בשלהי הכנסת ה-13 (10 במרץ 1996) לאחר פטירתו הפתאומית של חבר הכנסת אריאל וינשטיין, והספיק לכהן בכנסת באופן מעשי ימים ספורים בלבד. בבחירות לכנסת ה-15 (1999) הוצב רצון במקום ה-31 ברשימת הליכוד ולא נבחר לכנסת.

בשנת 2001 נבחר ליושב-ראש הדירקטוריון של אבנר חברה לביטוח.

בבחירות לכנסת ה-16 (2003) הוצב רצון במקום ה-20 ברשימת הליכוד, ונבחר לכנסת ה-16 וכיהן כסגן שר התמ"ת בממשלה ה-30 תחת השר אהוד אולמרט. בתקופת המאבק בתוכנית ההתנתקות היו מיכאל רצון ועוזי לנדאו מראשי חברי כנסת "המורדים" בליכוד, ובשל כך פוטרו מהממשלה ב-28 באוקטובר 2004. המשיך לכהן כחבר הכנסת עד תום הקדנציה, ושימש כחבר בועדת הכנסת, ועדת הכספים, בועדת החוק, חוקה ומשפט ובועדה לפניות הציבור. כן כיהן כחבר בועדת החקירה הפרלמנטרית לגילוי השחיתות בממשל במדינת ישראל.

בבחירות המקדימות בליכוד לקראת הבחירות לכנסת ה-17 שנערכו במרץ 2006 נבחר למקום ה-33. מאוחר יותר דווח שקיבל את הצעתו של מיכאל קליינר לכהן כמספר 1 ברשימה של מפלגת חירות - התנועה הלאומית, אולם לבסוף החליט להישאר בליכוד ולא נכלל ברשימת מיכאל קליינר.

ב-2 בנובמבר 2008, לקראת הבחירות לכנסת ה-18, הודיע כי יתמודד בבחירות המקדימות בליכוד. בסופו של דבר, זכה רצון במקום ה-24 ברשימה, אך בעקבות עתירה נדחק עם משה פייגלין ואהוד יתום למקום ה-37, הלא ריאלי. רצון ערער לבית המשפט המחוזי, ערעורו התקבל והוא חזר למקום ה-24, עד ששעות אחדות לאחר מכן אישר בית המשפט ערעור של הליכוד, ושוב נדחק אחורה ברשימה. עד שנת 2013 שימש יו"ר הדירקטוריון של חברת נת"ע.

מיכאל רצון בעל תואר ראשון במשפטים. למד לתואר שני במשפטים באוניברסיטת בר-אילן, וכן לתואר ראשון בהיסטוריה באוניברסיטת תל אביב.

נשוי לפרופ' נאוה רצון, לשעבר ראש החוג לריפוי בעיסוק וכיום מרצה באוניברסיטת תל אביב, אב לחמישה ילדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עדי גרסיאל, כח רצון, בשבע, 25 במאי 2004, "אריק שרון היה אז אלוף הפיקוד, ועשינו פעילות גם של ביטחון שוטף וגם של לחימה בטרור. עובדה שהצלחנו אחרי פעילות אינטנסיבית להשקיט את הרצועה משנת 1972 עד 1987".
  2. ^ צבי בר, כמו צמח בר, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2008, עמ' 172-173
  3. ^ אביחי בקרהכריזמה של ארבינקא האפור, באתר הארץ, 01 באוקטובר 2003, "מגבעת המג"ד הצופה אל הפלוגות שנערכו בהגנה הוא שלט היטב בנעשה ונהג בגדוד כאילו הוא מנצח תזמורת. 'השלווה הסטואית שארוין הקרין הייתה המפתח להצלחה', אומר דוד (בנזי) בר זוהר, מנהל תיכון עירוני ז' ביפו, שהוביל את פלוגה ג' מאז נפצעו המ"פ (אני) והסמ"פ (סגן השר וחבר הכנסת מיכאל רצון)".
  4. ^ מיכאל רצון, באתר הכנסת