מיכה קניץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

מיכה קניץ (נולד ב-1936) הוא ד"ר לפיזיולוגיה של המאמץ, בעברו שחיין ושחקן כדורמים, מאמן נבחרת ישראל בכדורמים, והישראלי הראשון שסיים תחרות טריאתלון איש הברזל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1936 בווינה, שבאוסטריה. בגיל שנתיים עלה לארץ ישראל והתגורר עם אמו ואבא שלו במחנה המעפילים בקפריסין לאחר שנה וחצי עלו לארץ והתגורר בחיפה, שם למד לשחות והחל להתאמן בהדרכת אמו. בשנת 1951 עבר עם משפחתו לחיפה, שם התאמן בשחייה במסגרת מועדון הפועל חיפה. הוא הצטיין בכל הסגנונות ובעיקר במעורב תלת סגנון שהיה נהוג באותם הימים (לפני צירוף סגנון פרפר לתחרויות רשמיות), בו אף שבר שיאי ישראל.

בשנת 1953 הצטרף לקבוצת הכדורמים של הפועל חיפה, ושיחק בעיקר בעמדת השוער. כבר בשנה זו הצטרף גם לנבחרת ישראל בכדורמים. בשנת 1954 ניצח בצליחת הכנרת התחרותית. בשנת 1956/1955 זכתה עם קבוצתו הפועל חיפה באליפות המדינה בכדורמים.

בשנת 1956 החל לעבוד כמציל בבריכת השחייה בקריית טבעון, שם אימן ילדים, והקים את אגודת השחייה הפועל קריית טבעון. בשנת 1957 החל לאמן ילדים ונוער בכדורמים, והקים את אגודת הפועל קריית טבעון בכדורמים. בשנת 1960 החל ללמד חינוך גופני בבתי הספר בקריית טבעון. בשנת 1962, בעקבות חילוקי דעות במועדון הפועל חיפה, פרשו ממנה מרבית השחקנים בהנהגתו של קניץ, ועברו להפועל קריית טבעון, בה שימש קניץ כמאמן-שחקן. הקבוצה שילבה נוער מטבעון וותיקים מחיפה, והשתלבה בצמרת הליגה הלאומית בכדורמים. החל משנת 1960 שימש קניץ כקפטן נבחרת ישראל בכדורמים.

בשנת 1965 נסע קניץ לארצות הברית ללימודי חינוך גופני באוניברסיטת סן דייגו, שם שיחק בקבוצת האוניברסיטה, הצטיין והוכלל בנבחרת המכללות של ארצות הברית. בשנת 1968, לאחר סיום התואר הראשון אולץ קניץ לפרוש מהקבוצה, עקב חוקי ליגת המכללות האמריקאית המאפשרת רק לסטודנטים לתואר ראשון לשחק בה. הוא המשיך ללימודי דוקטורט, והתמנה במקביל למאמן הקבוצה המקומית. בין השנים 19691971 השלים קניץ את לימודי הדוקטורט בקולומבוס (אוהיו).

בשנת 1971 חזר קניץ לישראל, החל לעבוד כמרצה במכון וינגייט, ובמקביל שיחק ואימן בקבוצת הפועל קריית טבעון. לאחר שנה פרש ממשחק פעיל והחל לאמן את אלופת המדינה הפועל גבעת חיים. בשנת 1973 עזב שוער הקבוצה, וקניץ החליט לחזור ולשחק בקבוצה, ולאחר מכן זומן גם לנבחרת ישראל. בשנה זו התמודדה נבחרת ישראל מול נבחרת איראן באיראן, על העפלה לטורניר אליפות העולם בכדורמים בבלגרד; ישראל ניצחה בשניים מארבעת המשחקים, הפסידה אחד, ואחד סיימה בתיקו וכך עלתה לראשונה בתולדותיה לאליפות העולם בכדורמים. באליפות העולם הפסידה ישראל בכל משחקיה וסיימה במקום האחרון; קניץ הוכתר כמצטיין בנבחרת.

בשנת 1975 התמנה קניץ למאמן נבחרת ישראל בכדורמים ופרש שוב ממשחק פעיל. המטרה שהוטלה על הנבחרת הייתה העפלה לאליפות העולם בכדורמים 1978 בברלין. ישראל שוב שובצה לסדרת משחקים מול איראן, הפעם בישראל, והצליחה לעלות לטורניר בשנית. גם בטורניר זה הגיעה ישראל למקום האחרון עם הפסדים בכל משחקיה.

בשנת 1979, לאחר תום תפקידו כמאמן הנבחרת, נעתר קניץ להזמנת הפועל גבעת חיים לחזור ולשחק בשורותיה, לאחר שגם בנו אייל הצטרף לקבוצה הבוגרת. לאחר שתי עונות בהן זכו שוב באליפות המדינה, פרש קניץ סופית ממשחק פעיל בשנת 1981, בגיל 45.

בשנת 1991 השתתף קניץ באליפות העולם בטריאתלון למרחק איש ברזל בקונה, הוואי. בכך הפך לישראלי הראשון שסיים תחרות איש ברזל. הוא שחה 3800 מ' בשעה ו-15 דקות, רכב 180 ק"מ בכשבע שעות, ורץ מרתון בכחמש שעות. בסך הכול סיים את התחרות בקצת פחות מ-14 שעות.

לאחר סיום הקריירה כמאמן ושחקן כדורמים, התמנה קניץ לתפקידים בכירים במכון וינגייט. הוא היה מנהל המחלקה לתנועה וספורט, מנהל המחלקה למדעי החיים, מנהל בית הספר למאמנים ומדריכים במשך ארבע שנים, והמנהל המדעי של המכון.

בנוסף כתב קניץ ארבעה ספרים בנושאי חינוך גופני, אימון, ספורט ופיזיולוגיה.

קניץ נשוי לדבורה ואב לבת ושני בנים. בנו אייל היה שחקן כדורמים מצטיין בישראל ובארצות הברית. בעלה של בתו, אלי סרדס, הוא מנהל בית הספר למאמנים ומדריכים במכון וינגייט משנת 2009.

הישגים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שש פעמים אליפות ישראל בכדורמים כשחקן.
  • שלוש פעמים אליפות ישראל בכדורמים כמאמן.
  • העפלה לאליפות העולם בכדורמים פעם אחת כשחקן ופעם אחת כמאמן.
  • שיאן ישראל בשחיה.
  • עשרים שנים בנבחרת ישראל בכדורמים, מהם 15 כקפטן הנבחרת.
  • הישראלי הראשון שסיים טריאתלון איש הברזל.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כוח הגוף: בסיס מדעי, שיטות אימון ותרגילים.
  • סטטיסטיקה ומדידה בחינוך הגופני.
  • כושר וגוף: המדריך האישי לפעילות גופנית לבריאות ולהרזיה.
  • כדורמים לשחקן למורה ולמאמן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]