מיכל ינאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכל ינאי
מיכל ינאי ב-2023
מיכל ינאי ב-2023
לידה 18 ביוני 1972 (בת 51)
רמת גן, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה מיכל ינאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
בן זוג בן מוסקל
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מיכל ינאי-מוסקל (נולדה ב-18 ביוני 1972) היא זמרת, שחקנית, מדבבת, מנחת טלוויזיה וכוכבת ילדים ישראלית.

ינאי מכונה "מלכת הילדים" בשל הפופולריות הרבה שלה כמנחה בערוץ הילדים ובמחזות זמר לילדים בשנות התשעים[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכל ינאי נולדה, גדלה והתחנכה ברמת גן, לעדנה ומשה ינאי ולה אח אחד צעיר ממנה. כבר בילדותה שיחקה בהצגות ילדים כמו "חנה'לה ושמלת השבת", "גוליבר בארץ הגמדים" ו"כנר על הגג"[2].

ב-1983, כשהייתה בת 11, הופיעה בפסטיבל שירי הילדים בתור ילדת הפסטיבל ושרה את השיר "אתה לא לבד" שביצעה במקור בפסטיבל להקת "קסם". אחר כך פנתה לקהל הילדים, מעבר לשעות הלימודים התפרנסה מהנחיית מסיבות יום הולדת שבהם הפעילה את הילדים במשחקים, שרה וליוותה את עצמה בגיטרה ואף ערכה מופע קסמים[2].

ב-1989 בגיל 17 שיחקה בהצגה "האב" מאת יוהאן אוגוסט סטרינדברג ב"תיאטרון הבימה", שבה גילמה את דמותה של ברטה[3], עם הצגה זו גם נסעה להופיע בתיאטרון המלכותי השוודי. באותה השנה ביצעה ב״תחרות קולות וכלי זמר״ את השיר ״פשטות״. כמו כן השתתפה בתשדירי שירות: תשדיר של משרד החינוך לרישום בזמן לגני הילדים ולבתי הספר שבו גילמה ילדה כמורה בכיתה וההורים היו התלמידים, ותשדיר לבית הספר הטכני של חיל האוויר שבו גילמה תלמידה מצודדת (לצלילי השיר "המסלול שלך", גרסה עברית ל־Take my breath away, שיר הנושא של הסרט "אהבה בשחקים") לצד עודד מנשה.

בין השנים 1989–1990 הגישה לראשונה תוכנית טלוויזיה לילדים בשם "קשרים מצוירים" בערוץ הראשון לצד בובת דינוזאור ענקית בשם זאורוס (עמי ויינברג)[4]. ב-1990 שיחקה לראשונה בסרט קולנוע, "נשיקה במצ"ח", לצידם של יהודה ברקן, רמי דנון ואריה מוסקונה. ינאי גילמה בסרט חיילת, אף שבאותה העת הייתה עדיין תלמידת תיכון[5].

בתיכון למדה במגמת התיאטרון בבית הספר "תלמה ילין". את שירותה הצבאי עשתה בתיאטרון צה"ל, בנוסף גם השתתפה בתחרות "מיס קריית אונו".

ב-1991, במהלך השירות הצבאי, שיחקה בתפקיד-משנה בסרט הצרפתי שצולם בישראל בשם "אהבנו את לורה"[6].

לאחר שירותה הצבאי למדה משחק בבית הספר "בית צבי".

פעילות לילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכל ינאי בערוץ הילדים, 1992

ינאי הצטרפה לצוות מנחי "ערוץ הילדים"[7] במהלך לימודיה בבית צבי. ינאי הנחתה בערוץ הילדים מ-1991 עד 2000, והגישה בין היתר את התוכניות "תיבת ההפתעות" ומאוחר יותר את "גינת ההפתעות" שיועדו לילדים קטנים ולסירוגין הנחתה גם בתוכנית "הכיתה המעופפת". בשנת 1994 נסעה לאמסטרדם, מטעם ערוץ הילדים, כדי לעשות סרט על קורותיה של אנה פרנק שהוקרן בערוץ ושנקרא "בדרכה של אנה". עוד באותה שנה השתתפה ינאי בפרק מהעונה השנייה של הסדרה האמריקאית "מייטי מורפין פאוור ריינג'רס", בתפקיד שגרירת ישראל תמרה, והיא דיבבה את אותה דמות לאחת מקלטות הווידאו בדיבוב לעברית, ובה היא אף הציגה את "מאחורי הקלעים" של ההפקה בתוספות שלאחר הפרק.

כשקיבלה הזכיינית טלעד את שידורי יום שבת בערוץ 2 נקראה ינאי להגיש בה את תוכנית הדגל של שידורי הילדים בשבת בבוקר, והיא קיבלה תוכנית משלה בשם "הקרנבל של מיכל". עם החלפת ימי השידורים של זכייניות ערוץ 2, עברה ינאי להגיש תוכנית עם אותן הדמויות בשם "קצפת" בערוץ הילדים. ינאי הגדירה את התכנית: "מעין גרסה ישראלית לילדים של המופע של לארי סנדרס", המציגה במקביל לתוכנית עצמה, גם גרסה מבוימת למה שקורה לכאורה מאחורי הקלעים. לימים הגישה בערוץ 2 גם את תוכנית הכישרונות לילדים "בראבו". בשנות האלפיים שידרה גם בערוץ הנוער של "yes".

מיכל ינאי והילדים, 1992

ינאי שיחקה ושרה במחזות הזמר לילדים "הקוסם!" בתפקיד דורותי, "הכל אגדה" בתפקיד הנסיכה מאמי, "המלך ארתור" בתפקיד גווינביר ו"פיטר פן" (הגרסה השלישית) בתפקיד ונדי.

ינאי כתבה טור שבועי שנקרא "שירת המיכל" בשבועון הילדים "כולנו".

ינאי נבחרה פעמיים לאשת השנה של הילדים וזכתה חמש שנים רצופות ב"פרס מסך הזהב".

היא דיבבה את פלין בסרט "במבי".

בפסטיגל זכתה פעמיים, ב-1993 עם השיר "שלום היא מילה שימושית" וב-1995 עם השיר "לדבר עם חיות". היא השתתפה שוב בפסטיגל בשנים 1996, 1998, 2000, 2016 ו-2020.

בשנת 1992 הופיעה ינאי בקלטת לילדים "הילדה הכי יפה בגן", שהתבססה על שירי הילדים של יהונתן גפן.

בשנת 1993 הופיעה בפסטיגל וזכתה במקום הראשון עם השיר "שלום היא מילה שימושית".

בשנת 1995 הושקו חמש בובות בדמותה תחת השמות "מיכל בראש טוב", "מיכל משחקת דורותי", "מיכל מכייפת בקניון", "מיכל יוצאת לבלות" ו"מיכל חכמה בשמש". באותה שנה השתתפה בשנית בפסטיגל, וזכתה שוב במקום הראשון עם השיר "לדבר עם חיות".

בשנת 1996 הופיעה בפעם השלישית בפסטיגל בתור אמנית אורחת וכך גם ב-1998. היא נבחרה על ידי חברת חברת וולט דיסני להקליט אלבום של שירי דיסני בעברית, במסגרת הפרויקט נסעה לפארק יורודיסני לצלם קליפ לשיר אם תביעו משאלה מתוך הסרט פינוקיו[8], היא הופיעה עם מחרוזת דיסני בפסטיגל 1998.

בשנת 1999 השתתפה בסרט הילדים "הכבש השישה עשר" שהתבסס גם הוא על שירים של יהונתן גפן ולצידם של כוכבי ערוץ הילדים.

בשנת 2000 השתתפה בקלטת הילדים "צופי פרצופי", והשתתפה בפעם החמישית בפסטיגל, וזכתה במקום השלישי עם השיר "החייל שלי".

בשנים 2005 – 2006 השתתפה בתפקיד אורח בכמה פרקים בסדרת הילדים "השמיניה".

בשנת היא השתתפה 2009 עיר ערוץ הילדים עם המנחים הקודמים של הערוץ דן תורן, נתן ברנד, עינת ארליך, אפרת רייטן, איתי שגב, נמרוד רשף, וסופי צדקה.

בשנת 2012 החלה לשחק בסדרה היומית "יומני החופש הגדול" בערוץ דיסני. באותה שנה החלה לככב גם בסדרה לילדים לגיל הרך "מיכל ינאי בחדר החלומות" בשיתוף yes, שאותה גם יצרה והפיקה[9].

בשנת 2013 השתתפה ב"מותק של פסטיבל" ושנה לאחר מכן בשנית בשנת 2014[10], ושוב ב-2017.

בשנת 2015 השתתפה בסדרת הטלוויזיה "שוברי גלים" בתפקיד ניצה. באותה השנה שיחקה בסרט "דץ הבלץ"[11].

בשנת 2016 השתתפה בפסטיגל "היי סקול פסטיגל 2 הגמר הגדול", בתפקיד מיכל המורה לתנ"ך. זוהי הייתה חזרתה של ינאי אל הפקת הפסטיגל לאחר 15 שנות היעדרות.

בשנת 2017 השתתפה במחזמר "הברווזון המכוער" וכמו כן, השתתפה בסדרה "צוות הצלה" בערוץ ניק ג'וניור, לצד בתה אלכס, בתפקיד הגברת מלי קרה לי[12].

פעילות למבוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעל טוקר, מיקי לאון ומיכל ינאי, בסרט "רווקה פלוס"

אף שצברה פופולריות גבוהה בקרב הילדים וכונתה לא פעם "מלכת הילדים", היו פעמים שינאי ביקשה להשתחרר מתדמית הילדה הטובה. אחת מהן הייתה בתוכנית הסאטירה הפרועה "נייס גיא", ששודרה בראשית שנות התשעים בערוץ 2 הניסיוני. ינאי הופיעה בתוכנית ביוני 1993 במערכון לבושה כגברת עם שוט וביריות, אולם לאחר מכן התחרטה[13]. המערכון נגנז במקור ושודר לבסוף רק במסיבת הפרידה של הערוץ הניסיוני באוקטובר 1993[דרוש מקור]. ינאי שיחקה ב-1993 בתפקיד משני של אסירה במותחן הארוטי "כלא הנשים" ("Prison Heat"), סרט דובר אנגלית שביים יואל זילברג, וצולם בישראל באולפני אולפני ג.ג., בכיכובם של גיליה שטרן ואורי גבריאל[14]. בשנת 2003 שוב ביקשה להשתחרר מתדמית הילדה הטובה, והסכימה להפיק סדרה המבוססת על קלטות אינטימיות שלה[15]. היא חזרה בה מהסכמתה בלחץ חתנה המיועד עופר רסלס[16], ונקלעה לסכסוך משפטי עם חברת ההפקה[17]. לבסוף חויבה לשלם לחברת ההפקה פיצוי של מאות אלפי שקלים[18].

בשנת 1998 השתתפה ינאי במופע "פעמוני היובל", המופע המרכזי במסגרת חגיגות שנת ה-50 למדינת ישראל[19].

בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 שינתה ינאי את המיקוד ועברה יותר לפנות לקהל המבוגרים[20]. היא החליפה זמנית את עינת ארליך בתוכנית "שישי וחצי" בערוץ 2. תוכניות טלוויזיה נוספות שהגישה כללו את "על הדרך" ו"מזל טוב".

ב-2001 השתתפה במחזה "תשוקה", ואחר כך במחזה "דצמבר" בתיאטרון בית ליסין[21][22].

ב-2002 השתתפה בסרט "תמונה קבוצתית עם אישה".

ב-2003 נבחרה לסקר את "טקס האוסקר" באותה השנה מטעם ערוץ !E הישראלי, ונבחרה להנחות את ספיישל "המורדים" בערוץ פוקס קידס. באותה שנה היא דיבבה את קייט האוטון (תפקיד שאותו שיחקה במקור הת'ר לוקליר) בגרסה העברית של הסרט "לוני טונס: חוזרים לאקשן" והנחתה בערוץ 2 את תחרות הדוגמנות טופ מודל 2003 וטסה עם שתי הזוכות במקומות הראשונים לתחרות הבין־לאומית שנערכה בסינגפור כנציגת טלעד. היא הנחתה את התוכנית "האודישן הגדול" במסגרתה שחקנים מתחילים מתחרים על תפקיד בטלנובלה מיכאלה[1][2].

ב-2005 שיחקה בסרט מוכרחים להיות שמח.

ינאי שיחקה גם בין היתר בסדרות הטלוויזיה "אולי הפעם" בערוץ yes ישראלי של "yes", "משמורת", "טיפול נמרץ" בערוץ 2 ו"המקום" בערוץ 10. כמו כן הופיעה בתפקיד עצמה בפרק בסדרה "בת ים - ניו יורק" בשנת 1995.

ב-2006 הופיעה בתפקיד משני בעונה השלישית של "השיר שלנו". באותה שנה שיחקה בתפקיד קטן בסרט הטלוויזיה האמריקאי "Kraken: Tentacles of the Deep" של ערוץ Syfy בתור סאלי.

ב-2007 שיחקה לראשונה בתפקיד הראשי בעיבוד הקולנועי של הספר "כשניטשה בכה" מאת הפסיכיאטר ארווין יאלום, סרט דובר אנגלית של הבמאי והמפיק הישראלי-אמריקאי פנחס פרי[23]. באותה שנה שיחקה בתפקיד שולי בסרט "88 דקות", לצידו של אל פצ'ינו[24], היא התגוררה תקופה מסוימת בלוס אנג'לס ובעקבות כך התראיינה לתוכנית "חלום הוליוודי" העוסקת בשחקנים ישראלים המנסים את מזלם בהוליווד.

בסוף 2007 השתתפה בתפקיד עצמה, כבעלת הבניין במחזמר "אבניו Q" שהועלה בתיאטרון בית ליסין[25], בשנה זו גם שימשה שופטת בתחרות מלכת היופי[26], כמו כן שיחקה בסרט מתוק ומר[27].

ב-2008 עלתה סדרת הדרמה "רביעיית רן" בהשתתפותה בערוץ yes stars ישראלי[28], שלאחר מכן שודרה בערוץ 2.

בשנים 2008–2010 הנחתה את שעשועון הידע "קרב מוחות" ב"חינוכית 23". בשנת 2010 הנחתה את גמר התוכנית "לרדת בגדול" לאחר שמנחת התוכנית הקבועה ציפי שביט שברה את רגלה. באותה שנה השתתפה בתוכנית "מי אתה חושב שאתה?", שבה עקבה אחר חייה של סבתה מצד אמהּ שנטשה את האם כשהייתה בת ארבע, לאחר גירושיה מן הסב, ושמעולם לא דובר בה בבית. במהלך הסדרה גילתה ינאי שסבתה התאבדה[29].

בשנת 2011 השתתפה בתפקיד אורח בסדרה "החברים של נאור" בתור איילה, אשתו של עמית חבר ילדות של נאור[30]. וכן שיחקה בהצגה "בעל למופת" מאת יהושוע סובול בהפקת תיאטרון הקאמרי[31].

בשנת 2012 יצא לאקרנים סרטו של דובר קוסאשווילי "רווקה פלוס" בו שיחקה[32].

בשנת 2014 השתתפה בתוכנית המציאות "הצילו! אני לא יודע לבשל" של שידורי קשת, ששודרה בערוץ 2.

בשנת 2015 כתבה והפיקה את הסרט הקצר "אמא שלי ואני", בו גם שיחקה בתפקיד הראשי[33]. ב-2016 הגישה לצד מיכאל אלוני את "כשהיינו ילדים", מופע הצדעה לתוכניות הילדים והנוער של רשות השידור[3]

ב-2017 השתתפה ינאי בסדרה "פולמון" ששודרה ב-HOT[34]. ב-2018 הגישה סרט אודות תיכון תלמה ילין בו למדה[4][5].

ב-2019 השקיעה ינאי בפיתוח אפליקציה למדיטציות מודרכות בעברית, בסגנון מיינדפולנס, ״מיי מדי - my medi"[35].

בשנת 2020 החלה לשחק לסירוגין עם נתי קלוגר במחזה "הנשים של ג'ייק" בתיאטרון חיפה מאת ניל סיימון בתרגום של דורי פרנס ובבימויו של אלון אופיר. בשנת 2021 נבחרה לייצג את חברת פרוקטר אנד גמבל כפרזנטורית של מותג Always.

ב-2023 השתתפה בעונה השלישית של תוכנית המציאות "הזמר במסכה" בתחפושת מלכת השחמט, לצדו של טל מוסרי, מלך השחמט.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ינאי נשואה בשנית[36][37], לאיש הפרסום בן מוסקל[38], ולשניים בת ושני בנים[39]. ב-2021 עברה עם משפחתה לגור באתונה שביוון[40].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: מיכל ינאי
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מיכל ינאי

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יפעת הללי אברהם, ‏מלכת הילדים: מיכל ינאי ילדה בן שלישי, באתר ‏מאקו‏, 1 במרץ 2016
    תמי פולק, מיכל ינאי כבר לא מלכת הילדים, באתר nrg‏, 13 ביולי 2013
  2. ^ 1 2 איציק יושע, קוסמת צעצוע, חדשות, 7 ביוני 1985
  3. ^ "האב" - הצגה מספר: 405 - הצגת בכורה: 10/01/1989, באתר ארכיון הבימה
  4. ^ הופעה קטנה, חדשות, 5 בינואר 1990
  5. ^ טל פרי, מיכל ינאי - איש כיף של אונס, מעריב, 20 ביולי 1990
  6. ^ חגי לוי, סרטים חדשים - אהבנו את לורה, חדשות, 30 באפריל 1992
  7. ^ שרית ישי לוי, הפיה מערוץ 6, חדשות, 13 באוגוסט 1993
  8. ^ https://www.instagram.com/p/ClqWcAsImu6/
  9. ^ גלי פיאלקוב, מיכל ינאי בחדר החלומות: יותר כמו סיוט, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2012
  10. ^ שלי פלדמן, הדבר הקר של חנוכה: מותק של פסטיבל, באתר הארץ, 08 בספטמבר 2014
  11. ^ אתר למנויים בלבד נירית אנדרמן, העדנה המפתיעה של תעשיית סרטי הילדים הישראליים, באתר הארץ, 4 ביוני 2015
  12. ^ שלי גרוס, מיכל ינאי מדגימה איך ללבוש חולצת כפתורים לבנה, באתר Xnet‏, 19 בדצמבר 2017
  13. ^ הגר רם, פנטזיה מערוץ הילדים, חדשות, 3 ביוני 1993
  14. ^ ג. עיטור, נשים בכלא טורקי, חדשות, 10 בפברואר 1992
  15. ^ משה גורלי, הקוקאין והאורגיות של מיכל ינאי - אמת או תסריט?, באתר הארץ, 11 ביולי 2003
  16. ^ משה גורלי, מיכל ינאי: לא השתתפתי באורגיות, באתר הארץ, 10 ביולי 2003
  17. ^ יצחק דנון, ‏חברת באזז טלוויזיה: לאסור על מיכל ינאי לצאת מהארץ, באתר גלובס, 9 ביוני 2005
    יצחק דנון, ‏חברת באזז טלוויזיה מבקשת מינוי בורר בינה ובין השחקנית מיכל ינאי, באתר גלובס, 28 במאי 2003
  18. ^ רוני קורן-דינר, מיכל ינאי חויבה לשלם 425 אלף שקל לחברת ההפקות באזז, באתר TheMarker‏, 25 במאי 2005
  19. ^ אביבה קרול, ‏עוד מנפלאות יום העצמאות: רייטינג "פעמוני היובל" בערוץ 1 היה גבוה מבערוץ 2, באתר גלובס, 4 במאי 1998
  20. ^ ארנה קזין, ילדים טובים שרוצים להיות כמו הוליווד, באתר הארץ, 13 ביולי 2003
  21. ^ תשוקה, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2001
  22. ^ המחזה "דצמבר" בתיאטרון בית לסין, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2002
  23. ^ נעם בוקסבאום, אפילו ניטשה היה צוחק, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2007
  24. ^ אורון שמיר, החלטורה החדשה של אל פאצ'ינו, באתר הארץ, 13 במרץ 2007
  25. ^ תיגל נשיא, מיכל ינאי למבוגרים בלבד, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2007
  26. ^ הערב שלירן לא תשכח, באתר ynet, 14 במרץ 2007
  27. ^ https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3544609,00.html
  28. ^ ירון פריד, זאת קצת קלישאה, אז אל תקיאו, באתר הארץ, 19 ביוני 2008
  29. ^ מי אתה חושב שאתה - מיכל ינאי, סרטון בערוץ "sharon1925", באתר יוטיוב (אורך: 53:44)
  30. ^ רן בוקר, החברה של נאור: מורן מפרגנת לציון, באתר ynet, 31 במרץ 2011
  31. ^ מיכאל הנדלזלץ, אמש בתיאטרון: כסף איסלנדי, באתר הארץ, 14 ביוני 2011
  32. ^ נירית אנדרמן, חבלי לידה בצילומי סרטו החדש של דובר קוסאשווילי, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2011
  33. ^ המאניה דיפרסיה של מיכל ינאי: הצצה ראשונה לסרט "אמא שלי ואני", באתר וואלה!‏, 1 ביוני 2015
  34. ^ טל לוין, ככה התאהבתי ב"פול מון", באתר הארץ, 14 באפריל 2017
  35. ^ מיכל ינאי, לתרגל מדיטציה עם מיכל ינאי: כמה דקות שיעזרו להתמודד עם המתח, באתר Xnet‏, 1 באפריל 2020
  36. ^ נועם שרביט, ‏עופר רסלס תובע מיליון ש' ממיכל ינאי: זייפה את חתימתי, התגרשנו בגלל פרשת הקלטות, באתר גלובס, 10 באוקטובר 2007
  37. ^ יפעת הללי, ‏פשושית, אנחנו נשואות!, באתר ‏מאקו‏, 4 במרץ 2009
  38. ^ ענת ביין-לובוביץ', ‏מנכ"ל משרד הפרסום באומן בר ריבנאי בן מוסקל פורש מתפקידו, באתר גלובס, 5 באפריל 2021
  39. ^ יפעת הללי אברהם, ‏מלכת הילדים: מיכל ינאי ילדה בן שלישי, באתר ‏מאקו‏, 1 במרץ 2016
  40. ^ לירון זייד, ‏מיכל ינאי שינתה כתובת לאתונה: "אפשר לרדת בבוקר עם פיג'מה למכולת ואין פפראצי", באתר ‏מאקו‏, 24 בדצמבר 2021
    אתר למנויים בלבד יסמין לוי, מיכל ינאי, כולה רילוקיישן ליוון, לא הגליה לגולאג, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2021
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מיכל_ינאי&oldid=38461523"