מילאן הראשון, מלך סרביה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מילאן הראשון
נסיך סרביה, מלך סרביה
MilanIV.jpg
שם מלא מילאן אוברנוביץ' הראשון, מלך סרביה
תקופת שלטון הנסיך מילאן הרביעי: 10 ביוני 18686 במרץ 1882
מלך: 6 במרץ 1882 – 6 במרץ 1889
הקודם נסיכות אוטונומית תחת האימפריה העות'מאנית:
הנסיך מיכאילו אוברנוביץ' השלישי
יורש אלכסנדר הראשון
בת זוג

נטליה קשקו

צאצאים

אלכסנדר הראשון, סרגיי אוברנוביץ'

שושלת בית אוברנוביץ'
אב הנסיך מילוש אוברנוביץ'
אם מריה אוברנוביץ' לבית קטארגיו
תאריך לידה 22 באוגוסט 1854
מראשטי, נסיכות מולדובה
תאריך פטירה 11 בפברואר 1901
וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית.
בית אוברנוביץ'
סרביה
State Flag of Serbia (1882-1918).svg
דגל ממלכת סרביה
מדינה ממלכת סרביה
בית האב מרטינוביץ', אורלוביץ'
תארים נסיך סרביה
מלך סרביה
השליט האחרון אלכסנדר הראשון, מלך סרביה, בסרביה
שנת ייסוד 1815 כנסיכות ומ-1882 כממלכה.
הדחה סרביה: 11 ביוני 1903 רציחתו של אלכסנדר הראשון
אתניות סרבית

מילאן אוברנוביץ'סרבית: Milan Obrenović ‏;22 באוגוסט 1854, מרששט, נסיכות מולדובה11 בפברואר 1901, וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית) היה נסיך סרביה האוטונומית תחת האימפריה העות'מאנית ומלכה הראשון של ממלכת סרביה העצמאית, עם השחרור מעול העותמ'אנים לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878).

ילדותו וחייו כנסיך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילאן נולד בגלות נסיכות מולדובה בעת שבנסיכות שלט הנסיך אלכסנדר מבית קראג'ורג'ביץ', אשר הדיח ב-1842, את בן דודו הנסיך מיכאילו אוברנוביץ' השלישי במסגרת המאבק השלטוני המתמשך בין שתי משפחות האצולה הסרביות. מילאן התייתם מאביו בגיל צעיר ואומץ על ידי אחיינו מיכאילו. ב-1858, לאחר הפלת בית קראג'ורג'ביץ' חזרו בני המשפחה לסרביה וב-1860, לאחר מות אביו מילוש, הפך מיכאילו לשליט הנסיכות האוטונומית. מילאן הצעיר נשלח להתחנך בפריז וב-1868, לאחר הרצחו של הנסיך מיכאילו חזר לסרביה כשהוא בן 14 שנים. מילאן הפך להיות נסיך סרביה תחת פיקוחה של מועצת עוצרים, וזאת עד ל-1872, עת מלאו לו 18 שנים והיה כשיר בהתאם לחוקה לכהן כשליט. הנסיך הצעיר תומרן לא אחת בידי המעצמות, אשר להן היו אינטרסים מנוגדים. האחת, האימפריה הרוסית אשר שאפה להשיג שליטה על כל העמים הסלאבים בחבל הבלקן תוך דחיקת רגלה של האימפריה העות'מאנית והשנייה, האימפריה האוסטרו-הונגרית אשר חששה מהתעצמותם של הרוסים מחד ומ"ייבוא" הלאומנות האתנית גם לשטחה, מאידך.

וכך, ב-30 ביוני 1876 התפתה הנסיך הסרבי הצעיר להכריז מלחמה על האימפריה העות'מאנית, לאחר קבלת הבטחות מעורפלות משני הצדדים להכרה בעצמאות מלאה של הנסיכות ולמתן סיוע כלכלי נדיב. הרוסים והאוסטרו-הונגרים כבר גיבשו ביניהם הסכם סודי לחלוקת השלל הטריטוריאלי בבלקנים ושלחו את הסרבים לנגוס בשטחים העות'מאנים. הצבא הסרבי היה חלש, לא מאומן היטב, לא מצויד למלחמה ולמרות שהעות'מאנים היו מעצמה בנסיגה, הסרבים ניגפו בפני כוחם. הנסיך מילאן נאלץ להתחנן להפסקת אש, העות'מאנים סירבו ורק איום רוסי מפורש במלחמה כוללת שהועבר לסולטאן עבדול חמיד השני ולווה בגיוס צבאי ותנועת כוחות סיים את העימות, בתחילת נובמבר‏[1].

הסרבים חיכו לשעת כושר נוספת וזו הגיעה שנה מאוחר יותר. באפריל 1877 הכריזה האימפריה הרוסית מלחמה על האימפריה העות'מאנית. 185,000 חיילי צבא הדנובה הרוסיים היכו בצבא העות'מאני ובחודש ספטמבר 1877 בלחצה של האימפריה הרוסית, שמעוניינת הייתה בפתיחתה של חזית שנייה בבלקן והבטיחה לסרבים סיוע כלכלי נדיב, הכריזו הסרבים מלחמה על העות'מאנים. הפעם, כוחות הנסיכות בפיקודו של הגנרל קוסטה פרוטיץ' לא נתקלו בהתנגדות משמעותית וזכו בהישגים טריטוריאליים משמעותיים, שאילצו את האימפריה האוסטרו-הונגרית לאיים על הנסיך מילאן כדי שיפסיק את התקדמות צבאו וזאת על מנת שלא ליצור קשר יבשתי למונטנגרו[2].

העות'מאנים הובסו במלחמה וב-3 במרץ 1878 נחתם חוזה סאן סטפנו, אשר במסגרתו זכתה הנסיכות האוטונומית למעמד עצמאי וקיבלה חזקה על הערים ניש ולסקובאץ'. ההחלטות בעניינה של סרביה קיבלו תוקף נוסף בסיכומי קונגרס ברלין.

מלכותו בסרביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 במרץ 1882 הכריז על עצמו הנסיך מילאן הרביעי כמלך מילאן הראשון של ממלכת סרביה. המלך פעל לשיקום תשתיות המדינה וחיזוק צבאה תוך זיקה פוליטית אוסטרו-הונגרית. פעולות אילו דלדלו את אוצר הממלכה מחד ופגעו בפופולאריות שלו בשל הקמת הצבא הגדול, מאידך. נסיכות בולגריה השכנה, תחת הנהגתו של אלכסנדר בטנברג, הפכה ליריבה של הממלכה הסרבית במאבק לדומיננטיות אזורית.

יתרה מכך, הבולגרים העניקו מקלט מדיני למתנגדי בית אוברנוביץ' וב-6 בספטמבר 1885 הודיע הנסיך בטנברג, על איחודה של הנסיכות עם המחוז האוטונומי רומליה המזרחית. אזלת היד שהפגין הסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני בתגובה להכרזה, בשילוב האוריינטצייה הרוסית של הממשל הבולגרי הביאו לחשש בקרב השלטון האוסטרו-הונגרי מפני התחזקות הציר הרוסי בבלקן. לחשש לא היה בסיס איתן, שכן הרוסים התנגדו למהלך האיחוד ולאחר שבוצע, נטשו כוחותיהם את בולגריה והותירו את הצבא הבולגרי עם פיקוד צעיר וחסר ניסיון. ושוב, התפתה המלך מילאן לבצע את מלאכתם של האוסטרו-הונגרים ומתוך הערכה שהצבא הבולגרי נחות מצבאו ולא מוכן למערכה כוללת, הכריז במפתיע ב-14 בנובמבר מלחמה על נסיכות בולגריה‏[3].

המלך הסרבי הפגין שיקול דעת לקוי, כאשר הטיל את הצבא הסרבי למערכה במועד זה, כשהיה בשלבי התארגנות והצטיידות בציוד חדיש ללא נסיון מבצעי. המלך מילאן טעה בשנית, כאשר מתוך הנחה שיכריע ללא תנאי את הצבא הבולגרי, גייס למערכה חיילים ללא נסיון קרבי, בני 30 ומטה בלבד ואת הפיקוד עליהם מסר בידי מפקדים שאף הם היו חסרי נסיון קרבי, כשהוא אישית מפקד על הצבא‏[4].

בתחילת המלחמה נחלו הסרבים הצלחות. הצבא הסרבי פרץ את הגנות הגבול הדלילות של הבולגרים, צר על וידין והציב שלוש אוגדות בעמדת איום על הבירה הבולגרית סופיה. הבולגרים התעשתו בלמו את התקדמות הסרבים ופתחו במתקפה כוללת לתוך שטח סרביה, תוך שהם כובשים את העיר פירוט ומאיימים לחדור עמוק לתוך הממלכה. מילאן פנה לפטרוניו האוסטרו-הונגרים ואלו כפו על הבולגרים הפסקת אש, אשר נחתמה ב-29 בנובמבר. בפברואר 1886 נאלץ המלך הסרבי לחתום על הסכם בוקרשט, אשר נתן תוקף לאיחודה של בולגריה עם מחוז רומליה המזרחית ‏[5].

תוצאות המלחמה ערערו עוד יותר את מעמדו של המלך מילאן וגם החלתה של חוקה חדשה בממלכה ב-3 בינואר 1889 לא שיפרה את המצב. ב-6 במרץ, הודיע המלך במפתיע שהוא מוותר על הכהונה ומוסר אותה לבנו בן ה-13, אלכסנדר הראשון, אשר מפאת גילו נאלץ לקבל פיקוח של מועצת עוצרים, בראשות אימו נטליה אוברנוביץ', ראש הממשלה קוסטה פרוטיץ', שר החוץ יובן ריסטיץ' והגנרל בדימוס יובן בלימרקוביץ'‏[6]. מילאן פרש לחיים פרטיים בעיר פריז שבצרפת.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1875 נישא הנסיך מילאן לנטליה בת ה-16, בת למשפחת אצולה מולדובית ושנה מאוחר יותר נולד בנם ויורש העצר אלכסנדר. היחסים בין בני הזוג לא היו מן המשופרים בשל מעשי הניאוף הרבים של מילאן, שהיו ידועים ברחבי הממלכה מחד ונטייתה הפרו רוסית של נטליה, מאידך. ב-1886 נפרדו בני הזוג, נטליה עזבה את הממלכה לעיר ויסבאדן ולקחה עימה את יורש העצר אלכסנדר. ב-1888 הצליח המלך מילאן להחזיר לסרביה את בנו ויורשו המיועד, לחץ על המטרופוליטן הסרבי להכריז על גירושיהם וכך אכן נעשה.

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרישתו הפתאומית של המלך מילאן גרמה לזעזועים פוליטיים בממלכה הצעירה והתחזקות ההשפעה הרוסית, על פני האוסטרו-הונגרית. החשש הבלתי פוסק מחזרתו אל החיים הפוליטיים, הביא לכך שבמאי 1891 הוענקו לו מליון פרנקים צרפתיים מקופת המדינה, בתמורה לכך שישאר בגלות והבטחה לכך שהמלכה נטליה תגורש מהממלכה. וכך, במרץ 1892 ויתר מילאן אוברנוביץ' על כל זכויותיו. באפריל 1893 הצליח אלכסנדר הראשון, לפזר את מועצת העוצרים בהפיכה צבאית וליטול את סמכויות השלטון.

בינואר 1894 שב מילאן במפתיע לבלגרד ונתקבל באהדה על ידי בנו ויורשו ובחודש מאי הוחזרה חוקת 1869. נראה היה שמילאן וגרושתו נטליה התפייסו ובנם החזיר להם את זכויותיהם המלכותיות. ב-1897 מונה מילאן למפקד כוחות הצבא ופעל לחיזוקו וארגונו מחדש. מילאן התנגד נחרצות לנישואי בנו עם דראגה אוברנוביץ לבית מאסין ולאחר הנישואים ביולי 1900 התפטר ממשרתו. בנו אלכסנדר, גירש אותו מממלכת סרביה והוא התיישב בווינה, שם הלך לעולמו ב-11 בפברואר 1901. שנתיים מאוחר יותר נרצח בנו ויורשו ובית אוברנוביץ' איבד את השליטה בממלכה לעד.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פוטמקין ו.פ, "ההיסטוריה של הפוליטיקה מהעת העתיקה ועד 1940", באתר diphis.ru(ברוסית).
  2. ^ לפטן סטאבארוס סטבריאנוס, "ההיסטוריה של הבלקנים מ- 1453 ועד 1945", באתר גוגל ספרים (באנגלית).
  3. ^ היסטוריה של המלחמה הסרבו-בולגרית 1885, סופיה, 1971, עמוד 85 (בבולגרית).
  4. ^ לאבלאז.א, מלחמות חצי האי הבלקני, מוסקבה, 1889, עמודים 181,191,199 (ברוסית).
  5. ^ H.S. White, An Account of the Servo-Bulgarian War 1885, Pallas Armata reprint
  6. ^ כרונולוגית שליטי מדינות,"בתי המלוכה הסרביים", באתר rulers.org (באנגלית).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המלך מילאן הראשון בוויקישיתוף
הקודם:
הנסיך מיכאילו אוברנוביץ' השלישי, תחת האימפריה העות'מאנית
מלכי ונסיכי סרביה
1868-1889
הבא:
אלכסנדר הראשון