מילבה מאריץ'
מִילֶבַה מַארִיץ' (בסרבית: Милева Марић; 19 בדצמבר 1875 – 4 באוגוסט 1948) הייתה אשתו הראשונה של אלברט איינשטיין (בין השנים 1919–1903) ואם שלושת ילדיו. למדה עם איינשטיין ב-ETH (מכון הפוליטכניק) בשווייץ. מאריץ' הייתה אחת הנשים הראשונות באירופה שקיבלה תואר אקדמי במתמטיקה ופיזיקה. בימינו נפוצות טענות לפיהן היא סייעה לכתיבתן של תורות היחסות.
ביוגרפיה [עריכה]
מילבה מאריץ' נולדה למשפחה מבוססת ממוצא סרבי, בעיירה קטנה באזור וויבודינה (אז באימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום בסרביה) כבת בכורה מבין 3 ילדים. אביה, איש צבא בעברו, עבד לאחר לידתה בבתי משפט בערים שונות בסרביה ובהם בזאגרב (שבאותה העת הייתה ידועה גם בשמה האחר, אגרם).
בשנת 1891 השיג אביה אישור מיוחד לרשום את בתו כתלמידה פרטית בבית הספר המלכותי בזאגרב (שהכניסה אליו הייתה לבנים בלבד). מאריץ' עברה את מבחני הכניסה, ונכנסה לכיתה י' בשנת 1892. היא קיבלה אישור מיוחד ללמוד שעורים בפיזיקה ועברה את בחינות הסיום בספטמבר 1894. הציונים שהשיגה במתמטיקה ובפיזיקה היו הגבוהים ביותר שבית הספר העניק למי מתלמידיו.
במהלך לימודיה בתיכון למדה במגמה ריאלית, דבר שלא היה נפוץ בזמנו לבנות, ובקיץ 1896 למדה במשך סמסטר אחד רפואה באוניברסיטת ציריך בשווייץ. לאחר מכן, בחורף 1896 מאריץ' החלה ללמוד מתמטיקה ופיזיקה בפוליטכניון של ציריך (שהפך מאוחר יותר ל-המכון הטכנולוגי של ציריך). מוסד זה היה מוסד הלימודים היחיד שהסכים לקבל נשים בתחומי לימוד אלו והיא הייתה האישה החמישית שהתקבלה לשורותיו והיחידה במחזור שלה. מאריץ' לא סיימה את לימודי התואר שלה. היא הכירה את איינשטיין במהלך לימודי המעבדות בפיזיקה, נישאה לו ומאוחר יותר התגרשה ממנו.
ביוגרפים שונים מייחסים למאריץ' חלק פחות או יותר משמעותי בניסוח העבודות שפרסם איינשטיין בשנת הפלאות (1905), אולם לא נמצא לכך כל ביסוס עובדתי, ומאריץ' עצמה מעולם לא העלתה טענה כזו, אפילו לא ברמז.
בהסכם הגירושים של אלברט איינשטיין ממאריץ', שנחתם ב-1919, נכתב שאם יזכה אלברט בפרס נובל לפיזיקה יעבור הכסף לקרן על שם מאריץ' להחזקת ילדיהם, והיא תוכל להשתמש בריבית מקרן זו. כעבור שנתיים דנה ועדת הפרס במועמדותו של איינשטיין, אך החליטה שעבודתו תאורטית מדי, והפרס לא חולק באותה שנה. בשנה הבאה גבר הלחץ הציבורי והתקשורתי, והוועדה נאותה להעניק לו את הפרס רטרואקטיבית, לשנת 1921, אך בנימוקיה צוינה רק עבודתו על האפקט הפוטואלקטרי, ולא על פיתוח תורת היחסות הכללית, עבודתו העיקרית, שעדיין לא הייתה תמימות דעים בקרב הפיזיקאים לגבי נכונותה. בעת ההכרזה היה איינשטיין בדרכו לביקור ביפן והוא כלל לא טרח להגיע לטקס בסטוקהולם. כשהועבר לו הפרס, בסך 32,000 דולר, הוא העביר את סכום הפרס למאריץ', שקנתה בכסף שלושה בתים בציריך - באחד התגוררה ושני האחרים כהשקעה. מאוחר יותר, עקב ההוצאות שנגרמו כתוצאה ממחלת הסכיזופרניה של בנם, אדוארד, נאלצה למכור שניים מהבתים. הבית השלישי, בו התגוררה מאריץ' הועבר לרשות איינשטיין כדי למנוע את הצורך למכור גם אותו. איינשטיין המשיך להעביר למאריץ' ולאדוארד קיצבה עד סוף ימיהם.
