מים אפורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מערכת השקיה באמצעות מים דלוחים במוקד מחאת כיבוש וול סטריט

מים דלוחים או מים אפורים הם שפכים שאין בהם הפרשות אדם וניתן לעשות בהם שימוש חוזר. כמויות משמעותיות של מים דלוחים מגיעות ממכונות כביסה, מדיחי כלים, כיורים, מקלחות ואמבטיות רחצה, ובמידה פחותה גם ממזגנים. שימוש במים דלוחים להשקיית גינה, הזרמה אל מכלי ההדחה של האסלה, שטיפת רצפות וכדומה, חוסך במים שפירים ובעלותם הגבוהה.

מים דלוחים אינם ברמת מי השתייה ולא עומדים בתקן הנדרש לאספקה ביתית, ולכן אסור לעשות בהם שימוש שיש בו מגע עם הגוף.

שימושים אפשריים במים דלוחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדחת אסלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בדלוחין מיועד בעיקר להשקיה בעלות כספית נמוכה. ניתן לעשות שימוש בדלוחין להדחת אסלות, אך לשם כך נדרשת השקעה בהתקנת מכל איסוף עם משאבת לחץ, הזרמת עודפים לגינה, סינון משופר (למניעת סתימת המצוף) ומעבר אוטומטי תחליפי לאספקת מים שפירים (מן התשתית העירונית). שינוי כזה יאפשר חיסכון בצריכת מים שפירים המשמשים להדחת האסלה. עם תחזוקה נאותה לא יהווה שימוש זה בעיה בריאותית. עידוד השימוש בדלוחין להדחת אסלות יוביל לחיסכון במים שפירים וכתוצאה מכך להפחתה בשאיבת מי התהום, וכמו כן לחיסכון בטיפול במים שכיום מוזרמים יחד עם מי השופכין לביוב.

השקיית גינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורך השקיית גינה בדלוחין יש לטמון מכל מתאים באדמה ולהפנות אליו את הדלוחין. בפתח הכניסה צריך להיות מסנן סיבים ומוצקים ובמכל צריכה להיות משאבה לשאיבת המים. בשל כך נדרשת גם נקודת חשמל קרובה. המכל יהיה קטן דיו על מנת שתחלופת המים בו תהיה מהירה, כדי שהתהליך הבקטריאלי שהוא עובר לא יספיק להשחיר את המים בתהליך של זיהום משני, המעלה את רמת הזיהום. קיימת אפשרות להעביר את המים האפורים ללא מכל ישירות לצנרת מחוררת בגינה, ואף לחסוך משאבה אם המים יצברו לחץ ברדתם מקומה גבוהה יותר. חובה לאפשר אופציה של הזרמת המים לביוב, עם ברזים או "תא פילוג" (על מנת שהקרקע תושקה תקופות, רק במי גשם ומים שפירים).

השקייה במים אפורים אינה מומלצת ל:

  • צמחי תבלין או מרפא
  • ירקות
  • עצי פרי

הסיבה היא שמים אפורים עלולים להכיל חיידקים בתוכם ובמקרה של השקיה (בעיקר של ירקות הגדלים צמוד לקרקע) המים יבואו במגע ישיר עם הירק/פרי ועלולים להגיע אל בני האדם.

בהקשר לכך ראוי לשקול שימוש במי גשם כתחליף עדיף לשימוש ביתי בתקופת החורף.

נתוני צריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל נמצאת בראש מדינות העולם ברמת טיהור מי שפכים. כ-65% ממי השפכים העירוניים מטוהרים במכונים (במקום שני ספרד עם 16%). המים המטוהרים הופכים למים שפירים, בהם משתמשים לצרכים חקלאים באמצעות מכוני טיהור שפכים המפוזרים ברחבי הארץ. עם זאת, משרד הבריאות הישראלי מתנגד לאגירה של מים דלוחים לשימוש ביתי.

על פי נתוני חברת מקורות לשנת 2007, למעלה משליש מכלל צריכת המים בישראל היא צריכה ביתית, ומתוכה 40% הם דלוחין קלים לטיפול מכיורי הרחצה, המקלחת ואמבט. הצריכה הממוצעת לדלוחין קלים היא 58 ליטר לנפש ליום. הדלוחין הכבדים כוללים 8 ליטר לנפש לכביסה, וכ-30 ליטר לנפש לשטיפת כלים.

סיכונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הטוענים כי שימוש פרטי מוגבר במי הדלוחין הקלים נעשה באופן חובבני על חשבון מכוני הטיהור, גורם לעליית ריכוז המים השחורים במתקנים, ובאופן זה מקטין את יעילותם. בנוסף קיים חשש בריאותי להיווצרות חיידקים במכלי המים האפורים הביתיים על ידי תדירות תחלופה נמוכה, תחזוקה ירודה, והחשש לשימוש אדם שגוי.

בדלוחין הכבדים קיימת פסולת אורגנית שעלולה לכלול חידקים מעוררי מחלות ולכן יש שמכלילים אותם עם מי השופכין ‏[1]. השימוש הבעייתי במים אלו נובע מהריכוז הגבוה של החומרים הבסיסיים החזקים, אשר מקורם מדטרגנטים שבחומרי הניקוי כמו סבון, אבקת כביסה וכלים, וחומרים אורגניים מזהמים. כאשר משקים את הגינה במים אלו לאורך זמן, קיים חשש לפגיעה בקרקע לגידול צמחים, ולחילחול של מים מזוהמים לתת-קרקעים, וכן לשימוש מוטעה לרחצה ושתייה.

לפיכך, עמדת משרד הבריאות הישראלי הינה להשאיר את הטיפול במי הביוב בישראל לרשויות המקומיות. בתקופה האחרונה הגמיש המשרד את עמדותיו ומאפשר שימוש במי דלוחין בתעשייה ובבנייני משרדים ובתנאי שרמת הטיהור שלהם תהיה גבוהה, ויכלול פיקוח תפעול מחמיר.

טיהור וניקוי מים אפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את תהליך טיהור וניקוי המים האפורים ניתן לחלק לניקוי גס וניקוי עדין.

  • סינון גס: שימוש במסננת/רשת/בד כדי ללכוד לכלוך הנמצא במים המוזרמים למכל האגירה: שערות, מוך ממכונת הכביסה וכדומה.
  • סינון עדין: על ידי שימוש במסנן חול, שימוש באבני טוף ללכידת חלקיקים קטנים במים ופירוק מיקרו-אורגניזמים מזהמים על ידי מושבות בקטריות המתהוות בנקבוביות האבנים.
  • הפרדת שומן: שימוש במפריד שומנים כדי לנקות את המים מהשומן שנמצא בהם. השיטה מבוססת על עקרון הציפה של שמן על פני המים. מפריד השומן בנוי משני חלקים אשר מאפשרים רק למים נקיים לעבור דרך צינור היציאה. את שכבת השומן המצטברת יש לנקות מדי פעם באופן ידני.
מפריד שומן לניקוי מים אפורים (מתוך אתר מים אפורים)
  • טיהור מים אפורים: שימוש בנורת UV המקרינה אור אולטרא סגול על המים ההורג חיידקים. שימוש בכלור נוזלי או טבליות כלור או הקמת אחו-לח (wetland, אגן ירוק).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "נוזלים הכוללים דלוחין וצואים", הל"ת