מים לבנים

ערך זה עוסק בזרם בועתי, אוורירי ובלתי יציב. אם התכוונתם לסרט ניגרי, ראו מים לבנים (סרט).

מים לבנים (באנגלית: Whitewater) הם מונח המתאר מים הנוצרים באשד, כאשר זרם שיפוע הנהר נופל מספיק כדי לייצר זרם בועתי, אוורירי ובלתי יציב; המים המוקצפים נראים בצבע לבן.

במונח זה נעשה לעיתים שימוש גם לצורך התייחסות לזרמי מים שאינם טורבולנטיים אך עם זאת עדיין סוערים. כמו כן, למונח יש משמעות רחבה יותר, המתייחסת לכל נהר או נחל ובו מספר משמעותי של אשדות. יש גם המשתמשים במונח האנגלי כפועל, תוך התייחסות לפעילויות ספורטיביות הנערכות במים לבנים, כגון שיט בקיאק או בקאנו.^[1]

אשדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעה גורמים, בנפרד או ביחד, יכולים ליצור אשדות: שיפוע, כיווץ, מכשול ושיעור זרימה. שיפוע, כיווץ ומכשול הם גורמי טופוגרפיה דרכם זורם הנהר והם עקביים באופן יחסי. שיעור הזרימה תלוי במשתנים עונתיים כמשקעים, המסת שלגים ושחרור זרימה מסכרים במעלה הנהר.

טופוגרפיה דרכה זורם הנהר[עריכת קוד מקור | עריכה]

טופוגרפיה דרכה זורם הנהר היא הגורם העיקרי ליצירת אשדות ובדרך כלל עקבית רוב הזמן. זרם מים הולך וגדל במהלך תנועה או בעונה גשומה, יכול ליצור שינויים קבועים לקרקעית הנהר על ידי הזזת סלעים ואבנים, ומיקום מחדש של משקעי חול או על ידי יצירת ערוצים חדשים לזרימת המים.

שיפוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיפוע הזרימה של הנהר הוא שיעור איבוד הרמה לאורך המסלול. אובדן זה מגדיר את מדרונות הנהר ובמידה רבה הוא שיעור הזרימה. שיפועים רדודים מייצרים נהרות עדינים ואטיים בעוד ששיפוע תלול מתייחס לזרמים עצומים.

כיווץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיווץ יכול לייצר אשד כאשר הנהר זורם בכוח אל ערוץ צר. לחץ זה גורם למים לזרום יותר במהירות ולהגיב באופן שונה לאירועי נהר משתנים (סלעים, נפילות וכו').

מכשולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלע או שכבת סלע תת-קרקעית באמצע הנהר או בצדדיו יכולים לחסום את זרימת הנהר ויכולים גם כן לייצור "כרים", "נפילה" (על גבי סלע) ו"חורים" במסלול הזרימה של הנהר . ("חורים" הם מים אווריריים מוקצפים הפוגעים בכושר הציפה ומרגישים כחור אמיתי בתחתית הנהר). אם הזרימה עוברת ליד מכשול, מערבולת (eddy) נוצרת מאחורי המכשול; אף על פי שמערבולות בדרך כלל הן אזורי מגן בהם שייטים יכולים לעצור לנוח, לתצפת או לעזוב, הן יכולות לסחרר.

שיעור הזרימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורם רביעי, מגביר או מאט את הזרימה יכול ליצור אשד, "הסרת" אשד (הפחתת הסכנה) או יצירת מעבר בטוח דרך אשדות עבירות גבוהה היא משימה מסובכת ולעיתים בלתי אפשרית. במהלך "שיטפון" (זרימת מים גבוהה מאוד), נדרש לבצע תצפית אשדות כצעדי בטיחות למניעת תאונות. שיעור הזרימה בדרך כלל נמדד בקוב לשנייה, או CFS (קוב-רגל לשנייה), תלוי במדינה.

דירוג מים לבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת הדירוג הנפוצה ביותר היא סולם בינלאומי של קושי נהרות, בה מים לבנים מדורגים לפי שש קטגוריות מדרגה 1 (הקלה והבטוחה ביותר) ועד דרגה 6 (הקשה והמסוכנת ביותר). הדירוג משקף גם את הקושי הטכני והסכנה המיוחסת לאשד, כאשר דירוג 1 מתייחס לתנועת מים איטית או שטוחה עם מעט סכנות ודרגה 6 מתייחסת לאשדות הקשים ביותר אשר הם מסוכנים מאוד אפילו עבור שייטים מקצוענים. אשדות דרגה 6 לפעמים מופחתים בדירוג ל-5- או 5+ אם הצליחו לעבור דרכם בהצלחה. אשדות קשים יותר (לדוגמה דירוג 5- בנהר דרגה 3 בעיקר) בדרך כלל נקראים "פורטג'", מונח בצרפתית להובלה. אשד פורטג' הוא אשד בו השייטים עוצרים ועוקפים אותו מסביב לחלקיו המסוכנים.

דירוג אשד אינו קבוע, מאחר שהוא בעיקר תלוי במהירות ועומק הזרימה. אף על פי שאשדות מסוימים יכולים להיות בעלי עבירות קלה בזרימה גבוהה מאחר שמכשולים מכוסים או נסחפים, זרימה גבוהה בדרך כלל יוצרת אשדות קשים ומסוכנים יותר. בשלב ההצפה, אפילו אשדות שבדרך כלל קלים יכולים להכיל סכנות קטלניות ובלתי צפויות. (אומץ בקצרה מגרסה האמריקאית [1] של הסולם הבינלאומי של קושי נהרות.)

דרגה 1: מספר אזורים קשים קטן, אינו דורש תמרון.
דרגה 2: זרימה מעט קשה, מעט סלעים, מעט נפילות, לעיתים נדרש תמרון.
דרגה 3: מים לבנים, גלים בינוניים, נפילות בגבהים של בין 3–5 רגל, אבל לא סכנה רצינית. נדרש תמרון משמעותי.
דרגה 4: מים לבנים, גלים גבוהים, סלעים, נפילה משמעותית, ותמרון חד ייתכן ויידרש.
דרגה 5: מים לבנים, גלים גבוהים, סלעים גדולים וסכנות, נפילות משמעותיות ותמרון מדויק נדרש.
דרגה 6: מים לבנים, בדרך כלל עם גלים גבוהים, סלעים גדולים מאוד. נפילות עצומות, אבל לפעמים מדורג בגלל אי יכולת צפייה בכל הפרטים בדרך. אשדות דרגה 6 נחשבים המסוכנים ביותר אפילו עבור שייטים מקצוענים המשתמשים בציוד מהשורה הראשונה.