מיניטל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיניטל 1, יוצר ב-1982

מיניטלצרפתית: Minitel) היה שירות וידאוטקס מקוון הנגיש באמצעות קווי טלפון, ונחשב לאחד השירותים המקוונים הקדם-אינטרנטיים המוצלחים ביותר בעולם. השירות הושק בצרפת ב-1982 על ידי PTT ‏(Poste, Téléphone et Télécommunications; החל מ-1991 חולקה בין פראנס טלקום (France Télécom) ולה פוסט). מימיו הראשונים יכלו משתמשיו לבצע קניות מקוונות, להזמין כרטיסי רכבת, לברר שערי ניירות ערך, לבצע חיפושים במדריך הטלפון ולצ'וטט בדרך דומה לזו שהאינטרנט מאפשר כיום. השירות נסגר ב-30 ביוני 2012 כאשר היו מחוברים אליו כ-800,000 תחנות קצה ‏[1].

המודל העיסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1982 מסרה חברת PTT מיליוני מסופים בחינם למנויי הטלפון שלה, בתמורה להסכמתם שלא לקבל את מדריך הטלפון המודפס "הדפים הלבנים" אלא רק את מדריך דפי זהב. חלוקה זו יצרה שיעור גבוה של חדירה של הטכנולוגיה ללקוחות עסקיים ופרטיים. מדריך "הדפים הלבנים" היה זמין במיניטל, וניתן היה לבצע בו חיפושים באמצעות מנוע חיפוש סביר, במהירות גדולה הרבה יותר מאשר הדפדוף הידני במדריך המודפס.

פראנס טלקום העריכה ב-1999 שכ-9 מליון מסופים (לרבות מחשבים אישיים בעלי גישה לאינטרנט עם מערכות הפעלה חלונות, Mac OS, לינוקס) היו בעלי גישה לרשת המיניטל בשנה זו וכ-25 מליון איש השתמשו בה (מתוך אוכלוסייה של 60 מליון).

רשת מיניטל איפשרה גישה למגוון קטגוריות שירותים:

מדריך הטלפון הינו השירות השימושי ביותר במיניטל. ב-2009 הודיעה פראנס טלקום כי לא יבוטל, וכי עדיין מתבצעות מעל מליון גישות בחודש לשירות זה‏[2].

התפתחות מיניטל הולידה הקמת חברות סטארט אפ רבות, בדומה לתופעה המאוחרת יותר של חברות בועת הדוט-קום סביב האינטרנט. גם בעקבות מיניטל רבות מהחברות הקטנות שקמו קרסו עקב צפיפות השוק או תשתיות לא מספקות.

ביקורת על מיניטל התייחסה לאפשרות שקטינים ישתמשו בשירותים למבוגרים בלבד, שכללו גם פורנוגרפיה. הממשלה בחרה שלא לחסום שירותים באמצעות חוק אלא לטעון כי ההורים אחראים לניטור פעילות ילדיהם. מאידך, הוטל מס על שירותים פורנוגרפיים.

כספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטות התשלום במיניטל כללו תשלום בכרטיסי אשראי עבור קניות ותשלום באמצעות חשבון הטלפון עבור זמן הגלישה, כשהתעריף תלוי באתרים אליהם גלשו.

חברת הטלפון חייבה את הגולשים בתעריף מקסימלי של 1 אירו לדקה, כאשר התעריף לרוב האתרים היה זול הרבה יותר. חברת הטלפון העבירה חלק מסכום החיוב לחברות שהעניקו שירותי מיניטל. ב-1998 מיניטל הניבה הכנסה של 832 מליון אירו, מתוכם 521 מליון אירו תועלו על ידי פראנס טלקום לספקי השירותים.

בסוף שנות ה-90 מכירות מיניטל היוו 15% מהמכירות בחברות המשלוחים הצרפתיות הגדולות ביותר, La Redoute ו-3 Suisses.

ב-2005 היו 351 מליון שיחות ו-18.51 מליון שעות חיבור, שהניבו הכנסה של 206 מליון אירו, מתוכם 145 מליון אירו הועברו ל-2000 ספקי שירותים. (נתונים אלו הינם בירידה של כ-30% כל שנה). ישנם עדיין 6 מליון מסופים בבעלות פראנס טלקום, שנותרו בידי המשתמשים כדי להימנע מסוגיות מיחזור. הלקוחות העיקריים היו שירותי בנקאות ופיננסים בשל יתרון תכונות האבטחה של מיניטל ובשל הגישה למאגרי מידע מקצועיים. כדוגמה לשימוש נפוץ ציינה פראנס טלקום כי בוצעו 12 מיליון עדכונים בכרטיסי ביטוח רפואי אישיים באמצעות מיניטל‏[3].

שירותים דומים למיניטל הוצעו במדינות נוספות: בלגיה, קנדה, גרמניה, אירלנד, איטליה, הולנד, דרום אפריקה, שבדיה, הממלכה המאוחדת, ארצות הברית.

טכנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טכנולוגית מיניטל מבוססת על מסוף "טיפש" עם מסך מבוסס טקסט, מקלדת מחשב ומודם. המקלדת הנפוצה הייתה AZERTY המקובלת בצרפת (ולא QWERTY המקובלת להקלדה באנגלית).

במיניטל ניתן להשתמש בגרפיקה פשוטה המתבססת על תווים גרפיים מוגדרים מראש. ניתן גם לחבר אליו מדפסת.

כשמיניטל מחובר המודם שלו מחייג לרוב למספר מיוחד המחובר ל-PAVI ‏(Point d'Accès VIdéotexte - נקודת גישה לווידאוטקס). ה-PAVI מעביר מידע חזרה אל השרתים של החברה או השירות באמצעות רשת מיתוג המנות הצרפתית Transpac.

טכנית, השם "מיניטל" מתייחס למסופים, בעוד הרשת נקראה טלטל (Teletel).

מיניטל והאינטרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיניטל נחשבת[דרוש מקור] כגורם שעיכב את פריסת האינטרנט בצרפת, כיוון שסיפקה גישה מהירה ובטוחה לשירותים שימושיים רבים, ללא צורך במחשב אישי. עדיין יש למיניטל יתרונות על פני האינטרנט: היא אינה מצריכה תשלום דמי מנוי (מלבד הרשמה כמנוי טלפון), אינה מצריכה קנייה ותחזוקה של מחשב ובעייתית פחות מהאינטרנט בסוגיות בטיחות של תשלומים בכרטיסי אשראי ושל מידע אישי. כמו כן, מיניטל מבוססת על סטנדרטים מוגדרים היטב ולכן כמעט ואין בעיות תאימות.

מאידך, יש הטוענים[דרוש מקור] כי בזכות מיניטל היו הצרפתים רגילים כבר לביצוע עיסקאות מקוונות ולכן קידמו בברכה את האינטרנט שהציע ערך מוסף ויתר נוחות ממיניטל.

ב-1986 סטודנטים מאוניברסיטאות בצרפת השתמשו במיניטל לארגון שביתה ארצית - דוגמה מוקדמת לשימוש במדיה דיגיטלית ליצירת שותפות טכנו-פוליטית[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.pcmag.com/article2/0,2817,2406413,00.asp
  2. ^ Minitel lives on
  3. ^ bilan minitel 2005 (בצרפתית)
  4. ^
    ‏ Kahn, Douglas; Kellner (2008). "Technopolitics, Blogs, and Emergent Media Ecologies". in Hawk, Byron; Rieder, David; Oviedo, Ollie. Small Tech. Minneapolis: University of Minnesota Press. p. 24. ISBN 978081664977.