מיקולאייב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיקולאייב
Микола́їв
Coat of arms of Nikolayev.svg
סמל העיר
Flag of Nikolayev.svg
דגל העיר
Prospekt Lenina (Mykolaiv).jpg
שדרת לנין במיקולאייב
מדינה / טריטוריה Flag of Ukraine.svg  אוקראינה
אובלסט Flag of Mykolaiv Oblast.svg מיקולאייב
שטח 259.83 קמ"ר
תאריך ייסוד 1789
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

505,900‏  (נכון ל-2008)
1,959 נפש לקמ"ר (נכון ל-2008)
קואורדינטות 46°58′N 32°0′E / 46.967°N 32.000°E / 46.967; 32.000קואורדינטות: 46°58′N 32°0′E / 46.967°N 32.000°E / 46.967; 32.000
אזור זמן UTC +2
http://mykolayiv.osp-ua.info

מִיקוֹלַאיִיב או נִיקוֹלַייֵב על־פי כתיב רוסי (אוקראינית: Микола́їв, רוסית: Никола́ев) - עיר באוקראינה. מרכז מחוז מיקולאייב. נמצאת בדרום המדינה דרומית לקייב, מזרחית לאודסה, על נהרות הבוג הדרומי ואינגול. אוכלוסיית העיר מונה 512,000 איש (2005).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר נוסדה ב־1789 על ידי הנסיך גריגורי פוטיומקין, אהובה של יקתרינה השנייה כמעגן לספינות במלחמה העות'מאנית-רוסית. בתחילה נקרא המקום בפשטות "המספנה החדשה על נהר אינגול". בהמשך, פוטיומקין שינה את שמה לניקולאייב (מיקולאייב בכתיב אוקראיני), על שם ניקולאוס הקדוש שכן העיר נוסדה ב 19 בדצמבר, שהוא יום ניקולאוס הקדוש שנחשב גם למגינם של הספנים. מאז היווסדה עד לימינו העיר משמשת כנמל לצי הרוסי, הסובייטי והיום לאוקראיני. בעיר קיימת מספנה המקבלת הזמנות מכל שטחי ברית המועצות לשעבר. ביולי 1941 העיר נכבשה על ידי הצבא הגרמני ובמרץ 1944 שוחררה.

יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים התחילו להתיישב בעיר מיד עם יסודה. ראשוני המתיישבים הגיעו מגליציה. הם היו הראשונים שפיתחו את המסחר בעיר, כולל עסקי הספנות. ב־1829 הצאר ניקולאי הראשון גזר על היהודים גזרת הגירוש, אך השלטונות המקומיים ניסו בכל תוקף להתנגד, והצליחו לדחות את הגירוש עד 1832 ואחר־כך עד 1834. רק לבעלי ספנות אושר להישאר. כלכלת העיר ירדה משמעותית בתקופה זו, בגלל מחסור ביהודים. ב־1859 הצאר אלכסנדר השני בגלל לחץ תושבי העיר אישר לסוחרים שוב להתיישב בעיר וב־1866 כל ההגבלות בוטלו. ב־1880 מספר היהודים הגיע ל־8325 נפש. ב־1897 מספר היהודים הגיע ל־20,109 נפש. ב־1881 למרות גל הפוגרומים שעבר בכל המדינה, בניקולאייב היה שקט. הודות ליהודים העיר נהייתה מרכז לייצוא לחם בכל אוקראינה הדרומית. ב־1905 בעקבות גל הפוגרומים ברוסיה הציונים ארגנו גדודים להגנה יהודית, ומספר חברי סיעה זו עלה בין יהודי העיר. בתקופת מלחמת האזרחים מ־1918 עד 1920 העיר ידעה מספר פוגרומים נוספים, אך מספר הנרצחים היה מועט. ב־1926 היהודים מנו 21,786 איש (21% מהאוכלוסייה). בתקופת השואה כ־15,000 יהודים שלא הצליחו להימלט נרצחו על ידי הנאצים. ב־1959 מספר היהודים הגיע ל־15,800. במפקד 1989 בעיר נמנו 20,000 יהודים.

בין תושביה היהודיים של העיר ידועים האחים המלחינים אהרן ושלום חריטונוב, שו"בים מחסידי חב"ד. שלום הלחין, בין השאר, את הלחן המושר בבתי כנסת של חב"ד ואחרים לפיוט "כי הנה כחומר" בליל יום כיפור, בלחן זה שר מאוחר יותר יוסף שפינדל את השיר "שכב בני" למילים של עמנואל הרוסי. בכלל רוב ניגוני חב"ד המוכרים כיום נוגנו על ידי חסידים מניקולייב.

רבני העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרבני העיר שימשו הרב אברהם דוד לבוט מאז יסוד הקהילה היהודית ולאחר מותו נכדו הרב מאיר שלמה ינובסקי. בתו של הרב ינובסקי - חנה, נישאה ללוי יצחק שניאורסון ב־1900 ובשנת תרס"ב 1902 נולד להם בעיר בנם הבכור רבי מנחם מנדל שניאורסון המוכר כ"הרבי מליובאוויטש". את מקום הרב ינובסקי מילא חתנו השני הרב שמואל שניאורסון רב ניקולייב.

בשנת תש"א (1941) נאסר הרב שמואל שניאורסון על ידי השלטונות, בעוון הפצת היהדות. ביום ד' תמוז תש"א נפסק דינו לשלוש שנות גלות בטומסק שבסיביר. בחודש אדר א' תש"ג שוחרר ממאסרו עקב תשישות ואי ספיקת לב וזמן קצר אחרי זה נפטר.

בשנים האחרונות משמש כרב העיר שליח חב"ד הרב גוטליב. בעיר קיים בית ספר יהודי של תנועת חב"ד.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]