מיקרו-כלכלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מיקרו כלכלה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מיקרו-כלכלהאנגלית: Microeconomics) היא ענף של תורת הכלכלה, החוקר את ההתנהגות הכלכלית של תאים קטנים (כמו יחידים, משפחות או פירמות) וקבלת ההחלטות שלהם, ואת הדרך שבה התנהגות זו מכתיבה את התנהגות השוק של סחורה או שירות אחד, או המשק בכללו.

בניגוד לתחום המקרו-כלכלה, המתרכז במשק כולו, כלומר בכלל הפעילות הכלכלית במדינה או באזור גאוגרפי מסוים- בחשיבה "מלמעלה למטה", במיקרו-כלכלה, הניתוח מתאפיין בחשיבה "מלמטה למעלה", כלומר כיצד ההתנהגות של היחידות הקטנות קובעת את ההתנהגות הכוללת. מקרו-כלכלה אינה עוסקת במה שמתרחש בשוק הבודד. היא עוסקת גם בנושאים כמו צמיחה, אינפלציה ואבטלה, שהם מחוץ לתחום הדיון של המיקרו-כלכלה.

המושגים הבסיסיים של המיקרו-כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעילות הכלכלית בשוק אחד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעילות הכלכלית הבסיסית שבה עוסקת המיקרו-כלכלה היא פעילות המסחר במוצר מסוג אחד. כלל פעילות המסחר במוצר זה, שיכול להיות סחורה או שירות, מכונה השוק של המוצר. בשוק זה פעילים יצרנים, המעוניינים למכור את המוצר, וצרכנים, המעוניינים לקנות אותו. שאיפתם של היצרנים היא (בדרך-כלל) להפיק את הרווחים הגבוהים ביותר האפשריים ממכירת המוצר. מספר יחידות המוצר שהם מעוניינים למכור נקרא היצע, והוא תלוי במחיר השוק של המוצר. שאיפתם של הצרכנים היא להפיק את מירב התועלת מהמוצרים שהם רוכשים. מספר היחידות שהם מעוניינים לקנות נקרא ביקוש, וגם הוא תלוי במחיר השוק. המיקרו-כלכלה חוקרת את ההתנהלות בשוק מסוג זה, ואת האופן שבו נקבעים מחיר המוצר והכמות המיוצרת והנסחרת בו. היא עוסקת בין השאר בשאלה כיצד השוק מגיע לשיווי משקל, כלומר למחיר שבו ההיצע שווה בדיוק לביקוש. מחיר זה הוא מחיר שיווי המשקל, והוא יהיה המחיר בו ייסחר המוצר בשוק.

הביקוש וההיצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההצגה הגרפית המקובלת למודל היצע וביקוש
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היצע וביקוש

כמות המוצר המוצעת על ידי כל יצרן (ההיצע), וכמות המוצר המבוקשת על ידי כל צרכן (הביקוש) תלויות במחיר השוק של המוצר. בדרך כלל, ככל שהמחיר עולה, היצרן מעוניין למכור יותר יחידות, והצרכן מעוניין לקנות פחות יחידות. את ההיצע והביקוש מתארת המיקרו-כלכלה כפונקציות מתמטיות, הקובעות את מספר היחידות המוצעות או מבוקשות בכל מחיר שוק.

פונקציית ההיצע של היצרן נקבעת על ידי פונקציית הייצור שלו. פונקציית הייצור קובעת מה עלות הייצור של כל יחידת מוצר, והיא קשורה לטכנולוגיית הייצור. היצרן יירצה לייצר ולמכור יחידות בכמות, שתביא למקסימום את ההפרש בין הפדיון שלו לבין עלות הייצור. ההנחה שככל שהמחיר שהוא יכול לקבל עולה, היצרן ירצה למכור יותר יחידות, נובעת מחוק התפוקה השולית הפוחתת. מחוק זה נובע שככל שמייצרים יותר יחידות, עלות היצור ליחידה גבוהה יותר. מצב הפוך ממצב של תפוקה שולית פוחתת הוא יתרון לגודל, שבו ייצור יותר יחידות מפחית את עלות הייצור ליחידה.

פונקציית הביקוש של הצרכן נגזרת מפונקציית התועלת שלו, המתארת את ההנאה שלו מכל יחידה של המוצר ואת ההעדפות שלו בין מוצרים שונים, באילוצי התקציב שיש בידו. במרבית המוצרים הצרכן יהיה מעוניין לרכוש פחות יחידות מהמוצר ככל שמחירו עולה.

גמישות הביקוש וההיצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח גמישות מתייחס לשאלה עד כמה משתנה הביקוש או ההיצע, כאשר משתנה המחיר. הביקוש למוצרי יסוד נוטה להיות קשיח, כלומר בעל גמישות נמוכה. לדוגמה, סביר שעליה במחיר הקמח לא תוריד את הביקוש לו בצורה משמעותית. לעומת זאת, הביקוש למוצרי מותרות, או למוצרים שלהם תחליפים טובים, תלוי מאוד במחירם, כלומר גמישות הביקוש גבוהה.

שיווי משקל כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שיווי משקל (כלכלה)

במשק מסוים מתקיימים בכל עת מספר רב של שווקים שבהם נסחרים מספר רב מוצרים. בין שווקים אלה יש השפעות הדדיות מסוגים שונים. השפעה כזאת היא השפעה בין השווקים של מוצרים תחליפיים. מוצרים תחליפיים ממלאים תפקידים דומים עבור הצרכנים ולכן הם יכולים לוותר על האחד ולצרוך את השני במקומו, כגון, גז טבעי ונפט. במקרה של מוצרים תחליפיים, אם מחירו של מוצר אחד עולה, הביקוש למוצר התחליפי יעלה ואיתו גם מחיר התחליף. ישנם עוד סוגים רבים של קשרים בין השווקים השונים.

תורת שיווי המשקל הכללי היא ענף של המיקרו-כלכלה, החוקר את הקשרים בין השווקים ומראה כיצד המשק מגיע לשיווי משקל כללי, שבו נקבעים מחירי כל הסחורות והשירותים במשק, כולל מחיר העבודה (המשכורות) ומחיר ההון (שער הריבית). תורה זו מאפשרת למיקרו-כלכלה להסביר, באמצעות ההעדפות והתנהגות של השחקנים הבודדים במשק, את פעילות המשק כולו.

השוק המשוכלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניתוח הבסיסי של המיקרו-כלכלה מתבסס על הנחות התחרות המשוכללת, או השוק המשוכלל. כאשר הנחות אלה מתקיימות, ניתן להראות בקלות יחסית שהמסחר בשוק יגיע לידי שיווי משקל. בתנאים כאלה שיווי המשקל יהיה כזה שמתקיימת בו יעילות כלכלית או יעילות פארטו, במובן זה, שלא ניתן לשנות את הקצאת המשאבים בחברה מבלי לפגוע באחד הפרטים. הנחות אלה הן:

  • בשוק מספר רב של קונים ומוכרים. כל מוכר מציע כמות קטנה של יחידות ביחס לסך כל היחידות הנסחרות בשוק, וכל קונה מעוניין לקנות כמות קטנה. לכן לכל משתתף בשוק אין אפשרות להשפיע באופן משמעותי על התנהלות השוק.
  • אחידות המוצר: כל המוכרים בשוק מציעים בדיוק את אותו המוצר, ולקונים אין העדפה לקניה אצל מוכר זה או אחר.
  • מידע מלא: כל המוכרים והקונים יודעים את המחירים שנקבעו על ידי כל המוכרים.
  • לא מתרחשות השפעות חיצוניות.
  • הנחות התנהגותיות: מטרתם של המוכרים היא להרוויח כמה שיותר, ומטרתם של הקונים היא למקסם את התועלת שלהם. להתנהגות כזו קוראים התנהגות רציונלית.

תחרות לא משוכללת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במציאות כמעט ואין מקרים שבהם כל הנחות התחרות המשוכללת מתקיימות. לכן המיקרו-כלכלה עוסקת גם בניתוח מקרים שבהם אחת או יותר מההנחות לא מתקיימת. לדוגמה, לעתים קרובות ההנחה הראשונה אינה מתקיימת. מבני שוק נפוצים הם מצבים שבהם יש רק מוכר אחד (מצב של מונופול) או מספר קטן של מוכרים (דואופול או אוליגופול).

כאשר הנחות השוק המשוכלל לא מתקיימות, ניצול המשאבים בשוק אינו אופטימלי. זהו אחד הגורמים לכשל שוקי. בתנאים אלה, המיקרו-כלכלה מנתחת כיצד התערבות מכוונת של הממשלה יכולה לתקן את המצב.

ההיסטוריה של המיקרו-כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלכלה הקלאסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יסודות הכלכלה המודרנית הונחו על ידי אדם סמית בסיפרו "עושר העמים" שפורסם ב-1776. סמית' טבע את המושג "היד הנעלמה", כשתאר כיצד ההתנהגות האנוכית של המוכרים והקונים יוצרת החלוקה הטובה ביותר של סחורות ושירותים, כאשר כל אחד פועל להתמחות בתחומו ולשפר את השימוש בהון, כדי לייצר יותר ערך.

המהפכה השולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לשמה, המהפכה השולית לא הייתה שולית בהיסטוריה של הכלכלה. לקראת סוף המאה ה-19, נוצרו המושגים עלות שולית ותועלת שולית, ושל עלות אלטרנטיבית. באמצעות מונחים אלה יכלו כלכלנים בפעם הראשונה להסביר, מדוע מחיר השוק אינו קשור בהכרח לעלויות הייצור. מהפכה זו הביאה לעולם את הזרם הנאו-קלסי בכלכלה, שמייצגו הבולט היה אלפרד מרשל.

החשיבה הנאו-קלאסית "המסורתית" הגיעה לשיאה באמצע המאה העשרים. היא שילבה את החשיבה השולית של המאה ה-19, את רעיון השיווי המשקל הכללי והיעילות הכלכלית, עם הכלכלה המתמטית שהתפתחה באותה תקופה. בגישה זו הייתה התבססות רבה הנחות השוק המשוכלל, ובעיקר על רציונליות ומידע מלא. תחת הנחות אלה, אפשר להפעיל כלים מתמטים של אופטימיזציה תחת אילוצים כדי לנתח את התנהגות השחקנים.

המחקר המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

אי ודאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במודלים הכלכליים הבסיסיים, כל המידע על המתרחש בשוק זמין לכל המשתתפים בו. מודלים מודרניים מנסים לנתח קבלת החלטות בתנאים של אי-ודאות. מודלים אלה מתבססים על תאוריית תוחלת התועלת של ג'ון פון נוימן ואוסקר מורגנשטרן, ועל רעיונות וכלים מתורת המשחקים.

רציונליות חסומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנחה נוספת של השוק המשוכלל שזוכה לביקורת היא הנחת ההתנהגות הרציונלית. המונח רציונליות חסומה, שנטבע על ידי הרברט א. סיימון, מתאר את ההתנהגות האנושית שהיא רציונלית לעתים אבל מושפעת מהטיות שונות. בין החוקרים שהניחו את היסודות לתחום זה של כלכלת התנהגות היו הישראלים דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, אשר יצרו את תורת הערך .

תורת המימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרבית השווקים הנחות השוק המשוכלל אינן מתקיימות או מתקיימות באופן חלקי ביותר במציאות. יוצא דופן הוא שוק ההון, כלומר השוק שבו נסחרים כסף וניירות ערך. למרות רמת השכלול הרבה שלו, גם בשוק זה שוררת אי-ודאות. תורת המימון, שנחשבת לפעמים לענף של המיקרו-כלכלה, עוסקת בתחום זה. הרעיונות המיקרו-כלכליים משמשים שם לבדיקת נושאים כמו בחירת תיקי השקעות, קביעת ערך פירמה, מנופים פיננסיים ותמחור אופציות.

יישומים בתחומים חדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום כלכלת המשפט חוקר בכלים מיקרו-כלכליים את התהליכים המתרחשים במערכת המשפט. הכלכלה הפוליטית החדשה משתמשת בכלים כאלה בתחומים של מדע המדינה. המשותף לשתיהן, ולתחומים נוספים, הוא הניסיון להפעיל את תורת המיקרו-כלכלה מחוץ לתחומים הקלסיים של החשיבה הכלכלית.

נושאים במיקרו כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושגים בסיסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוק (כלכלה) - ביקוש והיצע - גמישות - ערך עודף של יצרן - תחרות משוכללת - כלכלה מודרנית - מונחים

תורת הצרכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

תועלת שולית - העדפות - עקומת אדישות - תועלת - הכנסה

התארגנות ענפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרות משוכללת - מונופול - דואופול - אוליגופול - מונופסון - קרטל

ייצור ותמחור[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורמי ייצור - עקומת התמורה - פונקציית הייצור - יתרון לגודל - אפליית מחירים - עלות אלטרנטיבית

כלכלת רווחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעילות פארטו - מדד ג'יני - קו העוני

כשלי שוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשל שוק - השפעה חיצונית - מוצר ציבורי - מסים

כלכלה פיננסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריית השוק היעיל - מימון - סיכון

סחר בינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סחר בינלאומי - מכס

מתודולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תורת המשחקים - כלכלה מוסדית - כלכלה נאו-קלאסית - האסכולה האוסטרית

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]