מירוסלאב פיליפוביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מירוסלאב פיליפוביץ' (5 ביוני 1915 - 1946) היה רב-סוהרים ומנהל במחנות הריכוז וההשמדה ציגלאנה וסטארה גרדישקה במתחם מחנות יאסנובאץ שהתקיימו בקרואטיה בין השנים 1941 - 1945

פיליפוביץ', שהיה כומר מהמסדר הפרנציסקני בעברו, נודע לשמצה על היותו הגרוע שבמפקדי מחנות אלו, בתקופות פיקודו בציגלאנה בין יוני ואוקטובר 1942, ואחר-כך בסטארה גרדישקה עד 20 במרץ 1943.

צעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מירוסלאב פיליפוביץ' נולד ב-5 ביוני 1915, אך אין מידע רב על ראשית ימיו זולת הצטרפותו לשורות המסדר הפרנציסקני ב-1938 תחת השם הדתי "טומיסלאב". למרות התנגדות אב המנזר, הלכו יותר ויותר מהכמרים שבי אחר תנועת האוסטאשה הקתולית הלאומנית. פיליפוביץ' היה לכומר צבאי שסופח לבטאליון השני של משמר הפוגלאבניק, והיווה דמות סמכותית בו.

הטבח סביב באניה לוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני עדים וקצין נאצי העידו כי פיליפוביץ' הנהיג התקפה של הבטאליון על הכפרים דראקוליץ', מוטיקה ושארגובץ' הסובבים את באניה לוקה. ‏‏‏[1]. כלי-הנשק המועדפים על פיליפוביץ' היו כלי הנשק המסורתיים של האוסטאשה, שעליהם נשבעו לתנועה בגיוסם: האקדח ופגיון השירות האישי, הוא גם התמחה בשימוש בגרזנים וקרדומים. פיליפוביץ' נודע לשמצה בשם "האח השטן" (Fra Sotona) ובפי האוסטאשים "המהולל". תחביבו היה לשחוט את צוואריהן של ילדות קטנות בסכין, ולתכלית זו הביאו לו האוסטאשים שסרו למרותו ילדות סרביות. סגנו וידידו, הכומר זבינומיר בראקילו (Brakealo), שגם היה בכיר ביאסנובאץ אחר-כך, אימץ תחביב זה. במקרה אחד, שפתח את הטבח, בדראקוליץ', ב-7 בפברואר 1942, נכנס פיליפוביץ' לבית-ספר יסודי, שחט בפני כיתתה של דוברילה מארטינוביץ' את הילדה וסיליה גלאמוצ'אצ'ין, נאם בפני האוסטאשים שליווהו, ועודד אותם לשחוט את הילדים. לפי אחד המקורות, הילדים נרצחו במיתות משונות: איברים מגופם- אוזניים, חוטמים וכדומה, בותקו והוכנסו לשסעים בכרסיהם‏[2] ‏‏‏[3].

לא נודעה מעורבותו של פיליפוביץ' בטבח ב-12 בפברואר.‏‏‏[4]

המעשים בתושבי הכפרים הללו היו כה מזוויעים, עד כי אפילו הנאצים מיאנו להכיר בהם ואף שפטו את פיליפוביץ' והציבו משמר במקום. מניעיהם כללו לא רק את סלידתם הטבעית מהזוועות הללו אלא גם את החשש שהן תעוררנה מרי בקרב הסרבים ‏‏‏[5]. פיליפוביץ' פוטר מחברותו במסדר הפרנציסקני על ידי רמירו מארקונה בעצמו‏[6]‏‏‏[7]. הוא נכלא בזאגרב, ומשם הועבר, כאסיר, למחנה יאסנובאץ.

תפקידו במחנה יאסנובאץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסטאשה מוציאים להורג אסירים בגראדינה שליד יאסנובאץ על ידי זריקתם בחיים ל"בור המוות"

השיבה לשורות האוסטאשה והמינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מירוסלאב פיליפוביץ' היה אסיר במחנה יאסנובאץ, אך בשל עברו בתנועת האוסטאשה, שמשך את עינו של מאקס לובוריץ', הוא הוחזק בתנאים טובים וסייע לקצינים כ"מודיע" ובריון בשורות האסירים‏[8]. לימים הוא שב לשורות האוסטאשים, והיה לקצין. מנהל המחנה היה איביצה מאטקוביץ', וסגנו היה המפקד ליובומיר מילוש. מירוסלאב היה רב-הסוהרים או סגן-המפקד‏‏‏[9] ונקרא מירוסלאב פיליפוביץ'-מאיסטורוביץ' (ופשר התוספת לשמו: איש-מלאכת-כפיים). בשלהי חודש יוני קודם למנהל המחנה כמחליף למאטקוביץ' ומילא תפקיד זה עד סוף אוקטובר. מירוסלאב עצמו, לכשנתפש, הודה כי לעניות דעתו, נרצחו כעשרים עד שלושים אלף איש במשך שלושה חודשים אלו, מהם כמאה הרג בעצמו‏‏‏[10]. הצהרתו של פיליפוביץ' מצמצמת במשהו את פשעיו ופשעי רעיו האוסטאשים. אחר-כך פיקד על מחנה סטארה גרדישקה, שבו הוחזקו הנשים והילדים, וכן גברים, עד מרץ 1943. העד גבריאל וינטר העיד, כי הוא ועוד 30 אסירים שהו זמן מה במחנה קטן בדרך ליאסנובאץ, שהיה בפיקודו של מירוסלאב פיליפוביץ'-מאיסטורוביץ', שם הוא רצח אסיר שהסתיר מעט לחם.‏‏‏[11]. פיליפוביץ' גם התנשא באכזריותו בכך שניצח בהתערבות את מארינקו פוליץ' וירקו מאריצ'יץ', שניהם מש"קים נודעים לשמצה מיאסנובאץ. העד יוסיפ ריבולי מתאר:

"מאיסטורוביץ', פוליץ' ומאריצ'יץ' התחרו ביניהם על אודות מי היה השוחט הטוב מביניהם. על הקורבנות היה להשתחוות אפיים עד שמצחיהם נגעו באדמה לרגלי המרצחים, והרוצחים היו יורים בעורפם באקדחיהם."

– דו"ח ועדת-החקר הממלכתית, עמ' 27

מפקד יאסנובאץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיווחים רבים, מהם זכרונות-עדים ומהם הודאות אוסטאשים, נזכר מירוסלאב פיליפוביץ' כאכזרי והנורא מכל האוסטאשה, וכאדם אשר, לדברי וועדת-החקר הממלכתית של קרואטיה, אכזריותם של ליובו מילוש,לובוריץ' ואיביצה מאטקוביץ' מתגמדת נכחו.

תקופת פיקודו של מירוסלאב נודעה לשמצה בדברי-הימים של יאסנובאץ כעקובת-דם במיוחד. מירוסלאב עצמו העיד כי מתוך "20 עד 30,000" רצח בעצמו כ"מאה". ניכר מהעדויות השונות, כי הערכתו זו באשר למספר האנשים שרצח קטנה מהאמת, ולכן אפשר שניתן להטיל דופי בהערכתו את מספרי ההרוגים. לפיכך, המספר המינימלי המשמש להערכת ההרוגים בימי פיקודו עומד על 30,000, בעוד שבמספר מקורות הוא מאמיר ל-40,000.‏‏‏[7] ‏‏‏[12]

מירוסלאב עצמו נזכר בדו"ח וועדת-החקר הממלכתית כאחד מני שלושה עשר אוסטאשים שבלטו באכזריותם ובמעורבותם הישירה ברציחות‏[13]. כמו כן הוא זכור שם, "לפי עדים רבים", כמי ש"רצח אסירים רבים במו-ידיו החשופות", וכן גם ב"אנציקלופדיה של השואה".

ניקולה ניקוליץ' זוכר איך מירוסלאב הכריחו להביט בו יורה בשני אסירים שהיו בקבוצה שנבחרה למות. ניקוליץ' ויוסיפ ריבולי שניהם העידו כי מראהו ומשמע קולו של פיליפוביץ' לא העידו על הזדון שבו. ניקוליץ' מוסיף בתארו את "עצי המוות" בגראדינה, שעל גזעיהם היו מסמרים וכבלים ששימשו לתליית אסירים, נשים וילדים, במשך ימים, ללא מזון ושתייה, כשם עצמם מבשלים תחתם, "מדברים על קניבליזם" וכדומה. אחד מהעצים הללו, אמר ניקוליץ', נודע כ"עץ של האח-שטן"(פיליפוביץ')‏‏‏[14]. העד דרביס שאראץ' זוכר כיצד הוא הביא שלושה צוענים לנגן בפניו, ומשהתאכזב מהנגינה, ירה באחד ושילח את האחרים למוות.‏‏‏[15]. ולדימיר צ'ביה זוכר כיצד ירה בשלושה אסירים בעיצומה של ארוחת-הצהריים, ואז שב לאכול‏‏‏[16].

מפקד סטארה גרדישקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-28 באוקטובר 1942 ועד 20 במרץ 1943, היה מירוסלאב פיליפוביץ'-מאיסטורוביץ' מפקד במחנה סטארה גרדישקה. "בזמנו של מאיסטורוביץ'", סיפר העד דראגוטין סקרגאטיץ', "מסדרים להוצאות להורג היו שכיחים. הכומר מאיסטורוביץ' העדיף גישה מיסטית לרציחות...לאחר שירה ב-40 כפריים בראשיהם, הוא ישב על שרפרף ואמר ש"הצדק נעשה". אף על פי שמירוסלאב גורש רשמית מהמסדר ביום הגיעו לסטארה גרדישקה, הרי עדיין קיים מנהגים של כומר והתהלך בגלימתו וקיים טקס מיסה. "אזי היה מטיף לנו על יחסי שכנות טובים, וביום שני היה ממשיך ברציחות". ‏‏‏[17]. העד סימו קלאייץ' תיאר בהרחבה את האירוע שבלב עדותו של סקרגאטיץ', אירוע שחל בחג-המולד הקתולי ב-1942, ובו רצח מירוסלאב המוני אסירים: לאחר טקס המיסה, קרא מירוסלאב למסדר כללי את האסירים, ואז רצח ארבעה אסירים בדקירות סכין, תוך כדי שיהודי מסאראייבו, ששמו אלקלעי, שר לו שיר ישן בפקודה. מירוסלאב קרא לו אחר-כך, למען יוכל לשלם לו, וכשאלקלעי התקרב הוא דקר אותו בחזה ושיסף את גרונו. אז הוא רצח 58 יהודים מבוסניה והרצגובינה, שאותם קשר בתיל, הכה בגרזן והפיל לבאר. וירה, לבסוף, ב-42 כפריים בוסניים בראש‏‏‏[18]. איבאן פאלצ'ץ' זוכר כי תשעה אסירים נורו בו ביום בגין ניסיון בריחה. יוסיפ ארליך זוכר אירוע דומה (או שמא את אותו מאורע) שבו ירה מירוסלאב ב"שמונה אסירים". מירוסלאב גם ביצע מעשי זוועה בנשים וילדים. אגון ברגר מתאר את ההתעללות בשלוש נשים שהתחננו בפני מירוסלאב שייקח אותן למוות תחת הילדים:

"הם הטיחו שניים מהילדים לאדמה, ואת השלישי זרקו לאוויר כמו כדור. האח מאיסטורוביץ', מחזיק כידון ומכוונו מעלה, ניקב אותו בשלוש פעמים, ובזריקה הרביעית, לקול צחוק , הוולד נותר משופד על הכידון. האימהות הופלו ארצה, קורעות את שיערותיהן, וכשהן החלו לצרוח בצרחות נוראיות, אוסטאשה מהפלוגה ה-14 של אוסייק לקחן וחיסל אותן"[19]

באחרית מלחמת-העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פיקודו בסטארה גרדישקה, שב מירוסלאב ליאסנובאץ (מחנה III) ובו נשאר "עד הסוף" כקצין שהשתתף בחיסול המחנה, הגם שטען כי השתתף רק בהוצאת הגופות מקבריהן ושריפתן. הוא נתפש בידי הכוחות של הפרטיזנים של טיטו, הועמד לדין, מסר הצהרה על פשעיו ופשעי עמיתיו, והוצא להורג במדי הכמורה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לכל עניין הטבח, ראו סקירה ב-‏Lazar Lukajić: Fratri i ustaše kolju (כמרים ואוסטאשים שוחטים), Belgrade, 2005.‏ לאזאר כלל בספרו תיעוד של 2,299 מהקורבנות, ובין העדויות הנזכרות בספרו ישנם גם הודאות של אוסטאשים
  2. ^ (באניה לוקה בימי המלחמה והמרי)‏Dušan Lukac: Banja Luka u ratu i revoluciji, עמ' 192 ‏
  3. ^ (הפשע הגדול)Magnum Crimen
  4. ^ Jovan Babic, LITTLE DRACULAS
  5. ^ ‏István Deák: Essays on Hitler’s Europe, עמ' 203‏
  6. ^ ‏Jure Krišto: Katolička crkva i Nezavisna Država Hrvatska 1941-1945, Zagreb 1998, p 223 ‏
  7. ^ 7.0 7.1 קרל סוויץ', Jasenovac , באתר Serbianna
  8. ^ ‏ועדת-החקר הממלכתית (אנגלית), עמ' 31-32‏
  9. ^ ‏Cadik Danon,"the smell of human flesh" כמוצג בזה: http://www.srpska-mreza.com/History/ww2/book/Danon/Pillar.html. על מירוסלאב כמפקד ראו: http://www.srpska-mreza.com/History/ww2/book/Danon/NewUstasha.html
  10. ^ ‏ועדת-החקר הממלכתית, עמ' 62-63‏
  11. ^ ‏[ http://public.carnet.hr/sakic/hinanews/arhiva/9904/hina-12-d.html עדות גבריאל וינטר, 12.4.99]‏
  12. ^ ‏Avro Manhatten, "the Vatican's holocaust"‏
  13. ^ שם, עמ' 18
  14. ^ ‏Nikola Nikolić: Jasenovački Logor (מחנה יאסנובאץ), עמ' 285-289 ‏
  15. ^ עדות דרביס שאראץ במשפט דינקו שאקיץ' ב-15 באפריל 1999
  16. ^ כתב-אישום נגד דינקו שאקיץ', סקירת הצהרות העדים, עדות ולדימיר צביה
  17. ^ עדות דראגוטין סקרגאטיץ' במשפט דינקו שאקיץ', 14 באפריל 1999‏
  18. ^ עדות סימו קלאייץ' במשפט שאקיץ', 23 במרץ 1999
  19. ^ ‏Egon Berger: 44 mjeseca u Jasenovu, Nakladni zavod Hrvatske, Zagreb 1966, page 57‏