מירצ'ה אליאדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מירצ'ה אליאדה

מירצָ'ה אליאדהרומנית Mircea Eliade13 במרץ 1907 - 22 באפריל 1986) הוגה וסופר רומני נחשב לאחד מחוקרי הדתות הגדולים של המאה ה-20, במחצית השנייה של חייו פעל בצרפת ובארצות הברית. היה פרופסור באוניברסיטת שיקגו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליאדה נולד וגדל ברומניה בבוקרשט. כבר בתיכון החל לעסוק בכתיבה מדעית בכתבי-עת ועיתונים שונים. בשנים מאוחרות יותר החל להתעניין בדתות ובכתיבת ספרות. מאוחר יותר עבר לאיטליה ושם סיים את לימודיו, וכתב חיבור על המחשבה בתקופת הרנסאנס. בין השנים 1928 - 1931 נסע להודו, שם עבר התמחות במיסטיקה הודית, אך כאשר המלגה נגמרה הוא חזר לבוקרשט.

בין השנים 1932 - 1940 פרסם אליאדה יצירות בכמה תחומים: חיבורים בתחום חקר הדתות, רומנים בתחום חקר הדת והתחום האחרון הוא כתיבה עיתונאית במדורים ספרותיים וגם פוליטיים. בשנת 1936 עקב האשמתו בכתיבת ספרות פורנוגרפית פוטר מאוניברסיטת בוקרשט, ובאותה השנה הוא התקרב לתנועה הלאומנית-אנטישמית משמר הברזל. ב-1939 לקח חלק בשלטון הימני ובשנים 1940 - 1941 עבר מתוקף תפקידו לשגרירות רומניה בלונדון. לאחר ששתי המדינות ניתקו את היחסים ביניהן עבר אליאדה לפורטוגל ונשאר שם עד 1944, מאז לא חזר לרומניה והמשיך את עבודתו בצרפת עד 1956. באתה שנה הוא עבר לארצות הברית. באוניברסיטת שיקגו לימד מספר רב של תלמידים אשר בהמשך השפיעו רבות בתחום חקר הדת. בשנים אחרונות לחייו הוא ערך אנציקלופדיה בעלת חשיבות רבה לדתות, אשר יצאה לאור רק לאחר מותו.

נושאים עיקריים בחיבוריו ומחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליאדה היה לא רק חוקר בתחום הדתות אלה גם סופר. הוא כתב עלילות רבות ובהן תיאר אירועים שונים שקרו בין מלחמות עולם הראשונה והשנייה. הוא מרבה להשתמש בעלילותיו במיתוסים שונים, אחד מהם הוא מיתוס היהודי הנודד. אליאדה נותן חשיבות גדולה לנוסטלגיה למקומות אשר נחשבים אידאליים בעיני בני האדם, כמו למשל גן עדן. על מנת להבין טוב יותר את הגותו של אליאדה יש לעיין ביומניו אשר מתעדים בצורה מפורטת ומדויקת מאוד את חייו וכיצד הוא בעצמו תופס אותם. למרות שהכתיבה ביומנים אלה הייתה רציפה, ישנו חוסר בחומר בין השנים 1937 - 1945, אותן שנים בהם אליאדה התקרב לימין הפוליטי, דבר המצביע על כך שהיה מודע לעמדתו הפוליטית אשר הייתה בעייתית.

ההתעניינות של אליאדה במיתוס הייתה רבה. אחד מהטקסטים המכוננים בשטח זה, אשר נכתב לאחר מלחמת העולם השנייה ותורגם למספר שפות נקרא המיתוס של השיבה הנצחית. מיתוס נוסף עליו כתב אליאדה הוא מיתוס ההשלמה מחדש. כתיבה זו הפכה את אליאדה לאחד ההוגים הגדולים בחקר הדת. טענותיו העיקריות, כפי שבאות לידי ביטוי כבר במיתוס של השיבה הנצחית, מתייחסות למספר נקודות: חשיבותו של המרכז הגאוגרפי, חשיבותו של זמן-ההתחלה, ומיתוסים וריטואלים אשר מאפשרים לאדם להתגבר על אימת ההיסטוריה על ידי פריצת ההיסטוריה וחזרה אל נקודת המוצא של המציאות. בכמה מחיבוריו הוא מדבר על טכניקות מיסטיות אשר יכולות להחזיר את האדם אל אותו ראשית היסטורית, כגון יוגה ושמאניזם. במילים אחרות, אליאדה טוען שבעזרת טכניקות מיסטיות ניתן לחזור למקומות אידאליים אשר נחשבים לאבודים כמו גן עדן.

אחד האפיונים החשובים בגישתו של אליאדה הוא ההנחה שבמחקריו יש משום חשיפה של מבנה המציאות, כפי שהוא קורא לזה - "האונטולוגיה הארכאית". הוא האמין בכך שהעיסוק שלו בחומרים הדתיים מעשירים את ההווה ותורמים להתפתחות הרוחנית של החוקר. אליאדה מדגיש את תגליתו בנושא הדת הארכאית. הוא מתאר את העולמות הארכאיים כייחודיים ואותנטיים ומדגיש הרגשת הזרות שמעוררת בו הנצרות המערבית. הוא אף טען שהוא מנסה, ככל האפשר, לברוח מההיסטוריה על ידי אמונתו במיתוסים וסמלים. לדעתו מדענים אשר עוסקים בהיסטוריה אינם מבינים את המשמעות הדתית העומדת מאחורי טקסטים שעוסקים בהם ולכן ראה בכך חיסרון גדול. אליאדה האמין בכך שחקר עולמות רוחניים שונים וחשיפתם בפני האנושות תאפשר ביטול של אדישות שאפיינה את העולם המערבי לאחר מלחמת העולם השנייה. הוא הרגיש צורך רב בקישור בין מזרח ומערב והאמין כי המפגש ביניהם יתרום לכך שמערב ייצא מגישתו הפרובינציאלית. הוא האמין בכך שהמציאות, החיים וההיסטוריה יושפעו מהתקדשות הדרגתית של המציאות.

היחס ליהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם מחיבוריו המוקדמים של אליאדה וגם מאנשים אשר הכירו אותו, ניתן להבין כי יחסו ליהודים, כמו גם לתרבות ולדת היהודית, היה חיובי. ניתן לראות בכך דבר שאינו צפוי ואף מאוד מפתיע, מכיוון שאנטישמיות הייתה אופיינית מאוד לחיים ציבוריים ברומניה באותה תקופה (לפני מלחמת העולם השנייה). כאשר אליאדה היה צעיר הוא התחיל ללמוד עברית, התעניין בקבלה ואף היה לו חבר שהיה סופר יהודי- מיכאיל סבסטיאן, ואליאדה אף הגן עליו בפני העיתונות הרומנית והיהודית שתקפו אותו. בנוסף הוא חיבור טקסט אוהד לזכר מלומד יהודי שעזב את רומניה ועבר ללונדון מתוך אילוץ ולא מתוך בחירתו האישית.

יחסו החיובי ליהדות השתנה עת התנתק מחברו סבסטיאן ואף החל לתמוך בגרמניה הנאצית. באותה תקופה הוא תיאר את היהדות והנצרות כדתות המאפיינות את המערב שאינן אותנטיות במהותן והוא אף חש צורך לתקן את המציאות הדתית הזאת. בכתביו שהתגלו לאחר השואה הוא מתייחס לקטסטרופות שעברו היהודים כדבר אשר "היה נחוץ לגאולה". בנוסף, הוא מדבר על המונותאיזם המאפיין את הדת היהודית ורואה בכך דבר שאינו טבעי באופיו, אשר הומצא בזמנו על ידי "כהנים ירושלמיים" שהיו מעוניינים בכך.

אליאדה התרכז ביהדות המקראית ומתקופה זו גזר את תובנותיו (כך, למשל, מימד הזמן הקווי). אפילו מאמריו של גרשם שלום שזכו להשפעה גדולה בעולם לא הצליחו לשנות את תפיסתו לגבי היהדות. אליאדה התעלם מן ההיבטים המחזוריים של הפולחן המקראי והרבני וכך גם מן המחזוריות הקוסמית בקבלה. אך בכתיבת ביקורתו על גרשם שלום הוא מציין כי הקבלה היא יצירה "גדולה" אשר נוצרה עקב הצורך לגלות מחדש את הדתיות הקוסמית מכיוון שנרדפה ונשללה על ידי הנביאים וחכמי התלמוד. במיתוס של השיבה הנצחית הוא טוען כי המחזוריות הקוסמית היא בעלת אופי שלילי אשר מדידתה שנעשית באלפי מאות שנים ואף יותר, מתארת את התקופה בה האנושות נמצאת כעת כתקופה הכי רעה במחזוריות הקוסמית. לעומת זאת הוא מתאר את המחזוריות של הריטואלים כדבר חיובי אשר נמדד בפרק זמן קצר יותר, ימים או שנים, שתורם לארגון חיי האדם בפועל. אליאדה מדגיש את הפסימיות, ההרס ושבירת הביטחון שנגרמים כתוצאה מן המחזוריות הקוסמית.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליאדה ספג ביקורות רבות, לפעמים אף מאוד חריפות, הנוגעות למחקריו. אדמונד ליץ', אנתרופולוג אנגלי, ביקר את תובנותיו של אליאדה ואף תיאר אותו כמיסטיקן אשר מחקריו מתבססים על חומרים שאינם אמינים ולא מפורטים מספיק. פנר וסמית הדגישו את חולשתן של ההוכחות בהן השתמש במחקריו. התפתחויות בתחום חקר הדת גרמו לכך שהתבססות על מחקריו של אליאדה בתחום זה היה מועט. בנוסף לכך התגלו נתונים אשר לא היו ידועים קודם לכן אודות קשריו עם משמר הברזל. הביקורות הרבות החלישו מעט את מעמדו של אליאדה. לאחר נפילתו של נשיא רומניה ניקולאיה צ'אושסקו וסיום המשטר הקומוניסטי אשר אסר את חיבוריו של אליאדה ברומניה הדבר נשתנה. רבים התחילו להתעניין בחיבוריו ובאישיותו. מחקריו הרבים אשר נכתבו לאחר מלחמת העולם השנייה תורגמו ויצאו לאור. ביקורות רבות אשר נשמעו מהעולם המערבי על הגותו ועמדותיו הפוליטיות אומנם החלישו את מעמדו של אליאדה במערב אך יחד עם זאת דמותו ומחקריו זכו להצלחה רבה בקרב העולם המזרחי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מירצ'ה אליאדה, המיתוס של השיבה הנצחית: ארכיטיפים וחזרה, תרגום מצרפתית: יותם ראובני, אחרית דבר: משה אידל, עריכה מדעית והערות: רונית ניקולסקי. ירושלים, הוצאת כרמל, 2000.
  • מירצ'ה אליאדה ויואן פ. קוליאנו, מילון הדתות, תרגום יותם ראובני, ירושלים, כרמל, 2001
  • מירצ'ה אליאדה, תבניות בדת השוואתית, תרגום יותם ראובני, הוצאת נמרוד, תל אביב 2003

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]