מירצ'ה השני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מירצ'ה השני
(1428 - דצמבר 1447) (בגיל 19 בערך)
שושלת בית דרקולשט (ענף של בית בסאראב)
תואר וויווד ולאכיה
אב ולאד השני (דראקול)
וויווד ולאכיה
תקופת כהונה 1442 - 1442
הבא בתפקיד בסאראב השני

מירצ'ה השני, (רומנית:Mircea al II-lea, ‏ (1428 - 1447) היה שליט של וולאכיה בתקופה קצרה (מרץ - קיץ) בשנת 1442. הוא היה הבן הבכור של ולאד דראקול ואשתו הראשונה, ואח למחצה של ולאד המשפד, ראדו היפה וולאד הנזיר. הוא היה נכדו של מירצ'ה הזקן ונקרא על שמו.

מאבקים על כס המלכות של ולאכיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לאחיו הצעירים, בילה מירצ'ה חלק משנות נעוריו בגלות טרנסילבניה, בין השאר, בעיר סיגישוארה, הידועה אז כ"שסבורג" או "שגשוואר". אביו עלה לשלטון בעקבות מותו של אחיו (דודו של מירצ'ה השני) אלכסנדרו אלדיה בשנת 1436. מירצ'ה השני הועלה לשלטון בתחילת שנת 1442 בהיעדרו של אביו, שזומן לחצר העות'מאנית לשם משא ומתן עם הסולטאן שלא בטח בו מספיק‏[1]. אביו ביקש שיסייעו לו להגן על שלטונו בבלקן נגד הכוח המאיים עליו, יאנוש הוניאדי, הוויבוד של טרנסילבניה.

בעקבות קרבות הניצחון שלו על העות'מאנים בסמדרבו, בסרביה ב-1441 ועל יד סיביו (הרמנשטאט) בשנת 1442, נכנס יאנוש הוניאדי בכוח לוולאכיה בקיץ של שנת 1442 והדיח את מירצ'ה השני אחרי מלוכה קצרה של חדשים אחדים. מירצ'ה נאלץ לברוח, בעוד הוניאדי הציב במקומו על כס המלכות, את בסאראב השני, בן של דן השני. עם זאת, גם בסאראב השני החזיק את השלטון זמן קצר בלבד (עד 1443), ואיבד אותו בתוך שנה לוולאד דראקול, שחזר בתמיכת האימפריה העות'מאנית לאחר שחתם על הסכם איתה. הוא התחייב לשלם לסולטאן את המס השנתי הרגיל, כמו כן נאלץ להשאיר את שני בניו הצעירים, ולאד (לימים "המשפד") וראדו היפה, כשבויים באדרינה.

השתתפותו במלחמה בטורקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שראה את ניצחונותיו של הוניאדי על הטורקים, למרות ההסכם עם השער הנשגב, החליט ולאד דראקול לסייע למאמץ הנוצרי המשותף לסלק את הכובשים העות'מאנים מדרום-מזרח אירופה. הוא (וכנראה גם מירצ'ה) השתתף‏[2] ב"מסע הארוך" של הלוחמים הנוצרים בסוף שנת 1443 - התחלת שנת 1444 בתוך תוכי האימפריה העות'מאנית, בסרביה ואל לב ליבה של בולגריה, מעבר לסופיה, בפיקודם של יאנוש הוניאדי ומלך הונגריה הצעיר, אולאסלו הראשון (ולדיסלב השלישי של פולין). גם בסתיו 1444 שלח ולאד דראקול את מיר'צה בראש צבא קטן (בן 4,000 או 7,000 חיילים , לפי המקורות השונים) להשתתף במסע הצלב נגד הטורקים בשטחי בולגריה.

בחודש אוקטובר 1444 הגיע ולאד דראקול בסמוך לניקופול וניסה להניא את ולדיסלב השלישי, מלך פולין והונגריה, מלהמשיך את מסע הצלב בורנה. הוא העיר שהסולטאן, כשיוצא לציד לוקח איתו יותר אנשים מאשר יש בכל הצבא שהביא המלך.‏[3]. ההיסטוריון האיטלקי קאלימאכוס (פיליפו בואונאקורסי) שחי בפולין מספר כי המלך ורוב מנהיגי מסע הצלב לא היו מוכנים להקשיב לו. יתר מזו, המלך הצעיר לא רצה לנהוג לפי הנחיותיו של יאנוש הוניאדי גם במשך הקרב עצמו והזדרז להגיע ישר למקום שבו נמצא הסולטאן‏[4]. ולאד דראקול, ככל הנראה, חזר לוולאכיה, לא לפני שהשאיר בבולגריה את מירצ'ה השני בפיקוד על הפרשים הוולאכים. ‏[5] מירצ'ה ופרשיו השתתפו בקרב ורנה ב-10 בנובמבר 1444[6] שנגמר באסון לצבא הנוצרי. מלך הונגריה איבד את חייו והוניאדי הצליח להימלט מהמקום. לפי מקורות מסוימים [דרוש מקור], הואשם הוניאדי על ידי רבים, כולל מירצ'ה השני ואביו, על הכישלון הגדול, וכך למרות שיתוף הפעולה שהתקיים בשנתיים האחרונות ביניהם ובין הוניאדי, האחרון עתיד להורגם.

לאחר התבוסה, במהלך שנת 1445 הוביל עדיין מירצ'ה, בתמיכת אביו, את שארית יחידתו יחד עם הכוחות הנוצריים שתוגברו הפעם בצי הבורגונדי, צפונה, מעבר לדנובה. מירצ'ה, שהצטיין כמפקד בעל יכולת, יחד עם כוחותיו של יאנוש הוניאדי, כבשו מחדש בהצלחה את המבצר של ג'ורג'ו, מבצר טורקי חשוב שעל הגדה הוולאכית של הדנובה. מירצ'ה ליווה את הצי הבורגונדי במסעו על הדנובה נגד הטורקים. ‏[7].

עם זאת, אחרי שהשתכנע מכישלון המאמצים הצבאיים נגד הטורקים, הגיע ולאד דראקול להסכם נוסף עם העות'מאנים, הכיר את מעמדם כמעצמה שלטת, מסר לידיהם 13,000 פליטים בולגרים, והעיקר - איפשר להם לשוב ולשלוט על המבצר ג'ורג'ו, כל אלה מתוך נסיון להשיג את תמיכת הסולטאן בשלטונו ואת שלום ארצו. יש לציין שבכל תקופה זו הטורקים לא פגעו בשני בניו, ולאד וראדו, שנמצאו עדיין במאסר בידיהם. ‏[8]

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1447, מוטרד מכניעתו של ולאד דראקול לטורקים, נכנס יאנוש הוניאדי עם צבא לוולאכיה, לכד את אותו ואת בנו מירצ'ה בביצות על יד הכפר בלטֶן (ככל הנראה, במחוז אילפוב של היום).‏[9] והוציאם להורג על ידי עריפת ראש.‏[10] לפי מקורות מסוימים, את מירצ'ה, בנו הבכור של דראקול ויורשו, עיוורו וקברו בחיים בטרגובישטה. יאנוש הוניאדי שם את בעל בריתו ולאדיסלב השני כשליט ולאכיה. לאחר מותו אחיו ולאד השלישי היה עתיד לקחת את השלטון ולנקום בכל האצילים שבגדו במירצ'ה ובאביו.

טריוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בעקבות האגדות על "הרוזן דרקולה", שמו וכמה פרטים מחייו של מירצ'ה השני שימשו, ללא קשר לדמותו המציאותית, להמצאת הגבור הערפדי "מירצ'ה בסאראב" ברומנים מהסדרות "דורינה בסאראב" ו"קסאנדרה פאלמר" מאת הסופרת האמריקאית קארן צ'אנס ומן הרומן "Out of the Dark" מאת הסופר האמריקאי למדע בדיוני דיוויד ובר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

(ברומנית)

  • Constantin C.Giurescu & Dinu C.Giurescu Istoria Românilor vol.II (1352-1606) , Editura Ştiinţifică şi Enciclopedică Bucureşti ,1976

(קונסטנטין ק. ג'ורסקו ודינו ק. ג'ורסקו - "תולדות הרומנים", כרך ב, 1352-1606)

  • Aurel Decei - Istoria Imperiului Otoman , Editura Ştiinţifică şi Enciclopedică, Bucureşti, 1978

(אורל דצ'יי - היסטוריה של האימפריה העות'מאנית, ההוצאה המדעית והאנציקלופדית, בוקרשט, 1978)

  • Matei Cazacu, "Un viteaz frate al lui Vlad Ţepeş", în Viaţa studenţească, nr. 36, p.6,1968

(מאטיי קאזאקו - אח אמיץ של ולאד המשפד, בכתב העת "ויאצה סטודנציאסקה", מס. 36, ע' 6, 1968)

  • Fr. Pall,Intervenţia lui Iancu de Hunedoara în Ţara Românească şi Moldova în anii 1447-1448, în Studii, tom XVI (1963), nr. 5, p. 1049-1072.26 D.R.H., B, vol. III, nr. 176

(פ. פאל - התערבות יאנוש הוניאדי בוולאכיה ובמולדובה בשנים 1448-1447)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Ştefan Andreescu Vlad Ţepeş între legendă şi adevăr istoric. Editura enciclopedică, Bucureşti, 1998

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ק.ג'ורסקו - ע' 118
  2. ^ א. דצ'יי - ע' 90-91
  3. ^ א.דצ'יי - ע' 93
  4. ^ ק.ג'ורסקו ע' 119
  5. ^ לפי א. דצ'יי ע' 93 - ולאד דראקול עצמו לקח חלק בקרב בוורנה והשתתף במתקפה על הכוח בפיקודו של שחאבדין פאשה
  6. ^ Şt.Andreescu ע'15
  7. ^ Şt.Andreescu ע'15
  8. ^ לפי עדויות של הכרוניקן הביזנט דוכס בשלב מסוים ב-1442 שיחרר הסולטאן מוראט השני את ולאד ואת ראדו מהשבי. אחר כך כנראה ביקש אותם בחזרה בערך בשנת 1446 Şt.Andreescu ע'16-17
  9. ^ Şt.Andreescu ע' 10 הערה 26
  10. ^ הירגת שניהם ביחד מצוינת אצל נ. יורגה, מצוטט ב Şt.Andreescu ע' 17 הערה 74
הקודם:
ולאד דראקול
שליט ולאכיה
1442
הבא:
בסאראב השני