מישלינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טבלה המתארת את החלוקה הגזעית בגרמניה על פי חוקי נירנברג. בעמודה האמצעית, מישלינגה מדרגה ראשונה; בעמודה השנייה משמאל מישלינגה מדרגה שנייה.

מִישְׁלִינְג (גרמנית: Mischling; בן-תערובת או בן-כלאיים; ברבים: מישלינגֶה) הוא מונח גרמני המתאר אנשים גרמנים שזורם בעורקיהם דם לא-גרמני. רובם היו אנשים ממוצא גרמני ויהודי. האחוז הגבוה שלהם שתועד ברשומות הצבא הנאצי מראה על אחוז ההתבוללות הגבוה של יהודי גרמניה, שעמד בשנות ה-20 של המאה העשרים על כ-45 אחוז מיהודי גרמניה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח "מישלינג" שימש במקורו לתיאור של בעלי חיים מגזע מעורב. (מילים דומות קיימות בספרדית וצרפתית) לראשונה נעשה בו שימוש בתקופת האימפריה הקולוניאלית הגרמנית, לתיאור צאצאים של המתיישבים הלבנים והילידים בקולוניות הגרמניות.

בתקופת רפובליקת ויימאר המונח הורחב כדי לכלול את "ממזרי הריינלנד", הצאצאים שנולדו לחיילים שחורים צרפתים שהועסקו כחלק מצבא הכיבוש בחבל הריין ולנשים גרמניות.

המונח קיבל הכרה נרחבת בקרב הציבור בעקבות הסרט "אירופה אירופה" על שלמה פרל, ובמיוחד ב-1996 לאחר עבודת המחקר הנרחבת בעניין של בריאן מרק ריג, בעקבות הסרט.[דרוש מקור]

גרמניה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגרמניה הנאצית הורחב המושג "מישלינג" וכלל צאצאים של גרמנים ויהודים או צוענים.

עם חקיקת חוקי נירנברג בשנת 1935 מעמדם הנחות של המישלינגה הוגדר באופן רשמי בחוק להגנת הדם והכבוד הגרמני, והם חולקו לשתי קבוצות:

  • מישלינג מדרגה ראשונה, שמבחינת מוצאו הוא חצי לא-גרמני (שאחד מהוריו לא ארי), שלא היה שייך לדת היהודית ושלא היה נשוי ליהודי ב-15 בספטמבר 1935; מישלינג מדרגה ראשונה היה רשאי להינשא למישלינג מדרגה ראשונה ואז הוא וילדיו המשיכו להחשב כמישלינג מדרגה ראשונה, אלא אם ילדיו חונכו כיהודים או נערכה בהם ברית מילה שאז נחשבו כיהודים. אם נישא המישלינג ליהודי/ה נחשבו הוא וילדיו ליהודים. במקרים אחדים היה רשאי מישלינג מדרגה ראשונה לבקש אישור להינשא לארי ואז ילדיהם נחשבו כארים, אלא אם חונכו כיהודים.
  • מישלינג מדרגה שנייה, מי שמבחינת מוצאו הוא רבע לא-גרמני (שאחד מסביו אינו ארי) או מי שהיה ממוצא ארי אך היה נשוי ליהודי. למישלינג מדרגה שנייה היה אסור להינשא למישלינג אחר מדרגה שנייה או ראשונה אלא עם ארי טהור בלבד, על מנת לדלל את הדם היהודי בצאצאיו.

לפי הגדרות אלו, ב-1939 חיו בגרמניה הנאצית כ-72,000 מישלינגה מדרגה ראשונה ו-39,000 מישלינגה מדרגה שנייה.

ככלל, מדיניות הממשל הנאצי הייתה לשלב את המישלינגה מדרגה שנייה בחברה הארית, בעוד שהמישלינגה מדרגה ראשונה נחשבו ליהודים. על מישלינגה נאסר להצטרף למפלגה הנאצית ולהתגייס לאס אס ולארגוני מפלגה אחרים, אולם עד שנת 1940 הותר להם לשרת בוורמאכט אך קידומם עוכב, ובדרך כלל אלו שהיו מדרגה ראשונה לא יכלו להתקדם מעבר לדרגות הזוטרות. נאסר עליהם לקיים יחסי מין עם ארים, נשללו מהם זכויות האזרח, והם נתקלו בקשיים במציאת עבודה, חוו נידוי חברתי ונתקלו בקשיים להתקבל ללימודים גבוהים.

בוועידת ואנזה (1942) הוסכם שיש להתייחס למישלינגה מדרגה שנייה כגרמנים לכל דבר, מלבד מקרים חריגים, אולם יש להתייחס למישלינגה מדרגה ראשונה כלא-גרמנים, והדעות נחלקו בשאלה האם להשמידם או להסתפק בעיקורם.

בשנת 1943 התקבלה ההחלטה על ידי פריץ זאוקל כי המישלינגה (מלבד אלה שעובדים בעבודות החיוניות למאמץ המלחמתי) יגויסו לעבודות כפייה במסגרת ארגון טוט; בשנת 1944 הורה היינריך הימלר על רציחתם של מישלינגה שעובדים במחנות ליד החזית.

בסוף המלחמה עשו הנאצים ניסיון נואש לגייס את המישלינגה להילחם בבעלות הברית, אולם רובם לא נענו לקריאה.

פטור מחוקי הגזע[עריכת קוד מקור | עריכה]

למישלינגה הייתה היכולת לקבל פטור מחוקי הגזע באמצעות הכרזה עליהם כ"ארים של כבוד", וכך לקבל שוויון זכויות. הפטור ניתן למישלינגה שהצטיינו בעיסוקם או למישלינגה שנפצעו קשה במלחמה. מישלינגה שנפלו במהלך הקרבות הוכרזו אחרי מותם כארים.

על המישלינג היה לשלוח בקשה אל אדולף היטלר, שהיה הסמכות היחידה שיכלה לאשר את הפטור. הבקשה הייתה צריכה לכלול תמונת פרופיל, אילן יוחסין משפחתי וביוגרפיה עם פירוט של פעילות פוליטית וצבאית.

אלפי מישלינגה זכו באישור על היותם ארים.

עוד דרך לקבל פטור מחוקי הגזע הייתה על ידי הצהרה של אם המישלינג שבעלה לא היה אביהם האמיתי של ילדיה; בדרך כלל יחסו את האבהות לארי שכבר נפטר.

יחס החברה למישלינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

המישלינגה מצאו את עצמם בין הפטיש לסדן: הם היו חלק משני הצדדים, הגרמני והלא-גרמני, אבל לא היו שייכים לחלוטין לאף אחד מהם. לרובם היו קרובי משפחה שהושמדו בידי הנאצים, ובתקופות מסוימות חלקם היו בסכנת מוות וניסו לשרוד, לעתים דווקא באמצעות שירות פטריוטי בחזית המלחמה. לעתים נדחו מישלינגה יהודים-למחצה (שבמקרים רבים ראו את עצמם כלא-יהודים) בידי ארגוני עזרה יהודיים, שהעדיפו לעזור ליהודים גמורים.

הסופר בריאן מארק ריג העריך בספרו "החיילים היהודים של היטלר" כי בצבא הגרמני שירתו כ-60 אלף מישלינגה מדרגה ראשונה וכ-90 אלף מדרגה שנייה. ביניהם ניתן למנות רשימה של 77 קצינים בכירים, על פי רשימה שהכין אגף כוח האדם של הוורמאכט. למרבה האבסורד, בכרזת תעמולה גרמנית להתגייסות לוורמאכט צולם ורנר גולדברג, שהיה בן לאב יהודי, כאבטיפוס של גרמני ארי. המספרים שהציג ריג הסתמכו על הערכתו לגבי מספר הילדים בגיל שירות שנולדו כתוצאה מנישואי תערובת, וטענותיו מרחיקות הלכת הביאו לו פרסום רב. ד"ר באטה מאייר ממוזיאון השואה האמריקני הפריכה את חישוביו של ריג: לפי נתוני מפקד האוכלוסין הגרמני ממאי 1939 התגוררו ברייך 72,000 בני-תערובת מדרגה ראשונה ו-42,000 מדרגה שנייה. "לכל היותר 33,000 מהם ומהנשואים להם," כתבה מאייר, "היו בגיל גיוס, וגם אז רק חלקם נקראו... ריג מתבסס על חישוב לפיו לכל זוג מעורב רשום נולדו שניים עד שלושה צאצאים, אך מתעלם ממה שכתוב בספרות שהוא מצטט: 42% מנישואי התערובת לא הניבו ילדים, ב-26% נולד ילד אחד."‏[1]

מאות מישלינגה קיבלו את עיטור צלב הברזל, ציון לשבח על האומץ שגילו בקרבות. עשרים חיילים וקצינים ממוצא יהודי זכו בצלב האבירים, העיטור הצבאי הגבוה ביותר של גרמניה הנאצית.

לאחר המלחמה חלק מהמישלינגה נרתמו למען שיויון זכויות ודמוקרטיזציה של גרמניה. אחד המפורסמים שבהם שזכה להגיע לעמדה הבכירה בגרמניה היה הלמוט שמידט, איש ציבור שכיהן במגוון תפקידים פרלמנטריים וביצועיים ואף זכה להיות קאנצלר גרמניה בין השנים 1974–1982.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Beate Meyer. Wenn Spekulationen zu Tatsachen werden. "די צייט", 6 בנובמבר 2003. (בגרמנית)