מישלינג
מִישְׁלִינְג (בגרמנית: Mischling, ברבים Mischlinge; "בן-תערובת" או "בן-כלאיים") הוא מונח מחוקי נירנברג בגרמניה הנאצית, שהתייחס לצאצאים של גרמנים ארים ויהודים; בשנות ה-20, שיעור ההתבוללות בנישואים בקרב יהודי גרמניה הגיע ל-45%. המישלינג סווגו בחוקי הגזע לשני מעמדות, בני-תערובת מדרגה ראשונה, כלומר ילדים של הורה יהודי מלא והורה ארי, ובני-תערובת מדרגה שנייה, מי שהיה להם סב יהודי מלא אחד. גרמנים ממוצא יהודי רחוק יותר לא נרשמו כבני-תערובת. המשטר שאף בדרך כלל לבודד את אלו מדרגה ראשונה, שנחשפו לרדיפות ולגירושים למחנות הריכוז, ולשלב בחברה את אלו מן הדרגה השנייה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]
המונח "מישלינג" שימש במקורו לתיאור של בעלי חיים מגזע מעורב (מילים דומות קיימות בספרדית וצרפתית). לראשונה נעשה בו שימוש בתקופת האימפריה הקולוניאלית הגרמנית, לתיאור צאצאים של המתיישבים הלבנים והילידים בקולוניות הגרמניות.
בתקופת רפובליקת ויימאר המונח הורחב כדי לכלול את "ממזרי הריינלנד" (Rheinlandbastard), צאצאים שילדו נשים גרמניות מחבל הריין לחיילים שחורים מצבא צרפת שהועסקו שם כחלק מצבא הכיבוש וזאת כחלק מרדיפת השחורים תחת השלטון הנאצי.
גרמניה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגרמניה הנאצית הורחב המושג "מישלינג" וכלל צאצאים של גרמנים ויהודים או צוענים.
עם חקיקת חוקי נירנברג בשנת 1935 מעמדם הנחות של המישלינגה הוגדר באופן רשמי בחוק להגנת הדם והכבוד הגרמני. בנספח לחוקי נירנברג שפרסם שר הפנים של גרמניה הנאצית ב-14 בנובמבר 1935, הוגדרו באופן רשמי כללי חלוקת האוכלוסייה לגרמנים ארים, ליהודים ולמישלינגה, שחולקו לשתי קבוצות:
- מישלינג מדרגה ראשונה, שמבחינת מוצאו הוא חצי לא-גרמני (שאחד מהוריו לא ארי), שלא היה שייך לדת היהודית ושלא היה נשוי ליהודי ב-15 בספטמבר 1935; מישלינג מדרגה ראשונה היה רשאי להינשא למישלינג מדרגה ראשונה ואז הוא וילדיו המשיכו להחשב כמישלינג מדרגה ראשונה, אלא אם ילדיו חונכו כיהודים או נערכה בהם ברית מילה שאז נחשבו כיהודים. אם נישא המישלינג ליהודי/ה נחשבו הוא וילדיו ליהודים. במקרים אחדים היה רשאי מישלינג מדרגה ראשונה לבקש אישור להינשא לארי ואז ילדיהם נחשבו כארים, אלא אם חונכו כיהודים.
- מישלינג מדרגה שנייה, מי שמבחינת מוצאו הוא רבע לא-גרמני (שאחד מסביו אינו ארי) או מי שהיה ממוצא ארי אך היה נשוי ליהודי. למישלינג מדרגה שנייה היה אסור להינשא למישלינג אחר מדרגה שנייה או ראשונה אלא עם ארי טהור בלבד, על מנת לדלל את הדם היהודי בצאצאיו.
לפי הגדרות אלו, ב-1939 חיו בגרמניה הנאצית כ-72,000 מישלינגה מדרגה ראשונה ו-39,000 מישלינגה מדרגה שנייה.
ככלל, מדיניות הממשל הנאצי הייתה לשלב את המישלינגה מדרגה שנייה בחברה הארית, בעוד שהמישלינגה מדרגה ראשונה נחשבו ליהודים. על מישלינגה נאסר להצטרף למפלגה הנאצית ולהתגייס לאס אס ולארגוני מפלגה אחרים, אולם עד שנת 1940 הותר להם לשרת בוורמאכט אך קידומם עוכב, ובדרך כלל אלו שהיו מדרגה ראשונה לא יכלו להתקדם מעבר לדרגות הזוטרות. נאסר עליהם לקיים יחסי מין עם ארים, נשללו מהם זכויות האזרח, והם נתקלו בקשיים במציאת עבודה, חוו נידוי חברתי ונתקלו בקשיים להתקבל ללימודים גבוהים.
לקראת וועידת ואנזה (1942) היו ויכוחים רבים בין האס אס בראשות היינריך הימלר, לבין משרד הפנים בייצוגו של וילהלם שטוקרט, בשאלת מעמד בני התערובת בפתרון הסופי. לבסוף הוסכם שיש להתייחס למישלינגה מדרגה שנייה כגרמנים לכל דבר, מלבד מקרים חריגים, אולם יש להתייחס למישלינגה מדרגה ראשונה כלא-גרמנים, והדעות נחלקו בשאלה האם להשמידם או להסתפק בעיקורם. לבסוף העיקור נתפס כפעולה לא ישימה בעת מלחמה והם נשלחו להשמדה.
בשנת 1943 התקבלה ההחלטה על ידי פריץ זאוקל כי המישלינגה (מלבד אלה שעובדים בעבודות החיוניות למאמץ המלחמתי) יגויסו לעבודות כפייה במסגרת ארגון טוט; בשנת 1944 הורה היינריך הימלר על רציחתם של מישלינגה שעובדים במחנות ליד החזית.
פטור מחוקי הגזע[עריכת קוד מקור | עריכה]
למישלינגה הייתה היכולת לקבל פטור מחוקי הגזע באמצעות הכרזה עליהם כ"ארים של כבוד", וכך לקבל שוויון זכויות. הפטור ניתן למישלינגה שהצטיינו בעיסוקם או למישלינגה שנפצעו קשה במלחמה. מישלינגה שנפלו במהלך הקרבות הוכרזו אחרי מותם כארים.
על המישלינג היה לשלוח בקשה אל אדולף היטלר, שהיה הסמכות היחידה שיכלה לאשר את הפטור. הבקשה הייתה צריכה לכלול תמונת פרופיל, אילן יוחסין משפחתי וביוגרפיה עם פירוט של פעילות פוליטית וצבאית. אלפי מישלינגה זכו באישור על היותם ארים. עוד דרך לקבל פטור מחוקי הגזע הייתה על ידי הצהרה של אם המישלינג שבעלה לא היה אביהם האמיתי של ילדיה; בדרך כלל יחסו את האבהות לארי שכבר נפטר.
יחס החברה למישלינג[עריכת קוד מקור | עריכה]
המישלינגה מצאו את עצמם בין הפטיש לסדן: הם היו חלק משני הצדדים, הגרמני והלא-גרמני, אבל לא היו שייכים לחלוטין לאף אחד מהם. לרובם היו קרובי משפחה שהושמדו בידי הנאצים, ובתקופות מסוימות חלקם היו בסכנת מוות וניסו לשרוד, לעיתים דווקא באמצעות שירות פטריוטי בחזית המלחמה. לעיתים נדחו מישלינגה יהודים-למחצה (שבמקרים רבים ראו את עצמם כלא-יהודים) בידי ארגוני עזרה יהודיים, שהעדיפו לעזור ליהודים גמורים.
לפי נתוני מפקד האוכלוסין הגרמני ממאי 1939 התגוררו ברייך 72,000 בני-תערובת מדרגה ראשונה ו-42,000 מדרגה שנייה. ב-42% מנישואי התערובת לא הניבו ילדים, ב-26% נולד ילד אחד (הסופר בריאן מארק ריג זכה לפרסום רב עקב טענתו שרבבות מישלינגה שירתו בכוחות המזוינים, אך היא התבססה על אומדן שרירותי שערך).[1]
מאות מישלינגה קיבלו את עיטור צלב הברזל, ציון לשבח על האומץ שגילו בקרבות (מתוך כ-4.5 מיליון שהוענקו במלחמה). עשרים חיילים וקצינים ממוצא יהודי זכו בצלב האבירים של צלב הברזל (מתוך כ-7,500 שקיבלוהו בסך הכל).
כמה בני-תערובת, או חשודים בהיותם כאלו, זכו לפרסום רב. אולי המפורסם ביותר היה הלמוט שמידט, מישלינג מדרגה שנייה, שכיהן כקנצלר גרמניה בין השנים 1974–1982.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רות אלמוג, מעמדי כחייל הוא פרדוקס של ממש, ואין לו שום הסבר הגיוני, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2005
- היהודי שבנה עבור היטלר את חיל האוויר הנאצי, בכאתר כלכליסט
בני תערובת (חוקי נירנברג משנת 1935), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Beate Meyer. Wenn Spekulationen zu Tatsachen werden. "די צייט", 6 בנובמבר 2003. (בגרמנית)
