מישל פטרוצ'אני

**מישל פטרוצ'אני**
**Michel Petrucciani**
	מישל פטרוצ'אני. צילם: מארק מרני תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	28 בדצמבר 1962; אורנז', צרפת
פטירה	6 בינואר 1999 (בגיל 36); ניו יורק, ארצות הברית
מקום קבורה	פר לשז
מוקד פעילות	פריז, קליפורניה
תקופת הפעילות	1975–1999 (כ־24 שנים)
סוגה	ג'אז, קול ג'אז
שפה מועדפת	צרפתית, אנגלית
כלי נגינה	פסנתר
חברת תקליטים	בלו נוט, דרייפוס רקורדס
פרסים והוקרה	קצין במסדר ההצטיינות הלאומי (10 בנובמבר 1997)
	פרופיל ב-IMDb

מישל פטרוצ'אני (באיטלקית: Michel Petrucciani;‏ 28 בדצמבר 1962 – 6 בינואר 1999) היה פסנתרן ומלחין ג'אז. למרות מחלה תורשתית נדירה שגרמה לגמדות, ידיו היו בגודל נורמלי והוא נחשב לאחד מפסנתרני הג'אז הגדולים של שנות השמונים והתשעים^[1].

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטרוצ'אני נולד למשפחה ממוצא איטלקי ליד מונפלייה שבצרפת. אביו טוני ואחיו פיליפ ניגנו בגיטרה ואחיו לואי ניגן בגיטרה בס. כבר בגיל ארבע ידע פטרוצ'אני שהוא רוצה להיות פסנתרן, לאחר שצפה בטלוויזיה בהופעה של דיוק אלינגטון. מחלתו, פָּרֶכֶת (Osteogenesis Imperfecta), גרמה לכך שעצמותיו יהיו פריכות מאוד, עצרה את גדילתו ופגעה גם בריאותיו לפיכך נשאו אותו בני משפחתו על הידיים. למרות זאת הביע אביו הערכה לרצונו ורכש בעבורו פסנתר, עליו התאמן פטרוצ'אני באמצעות מיכשור שאיפשר לו להגיע אל הדוושות. בהתחלה למד מוזיקה קלאסית ולאחר מספר שנים עבר לג'אז, בין היתר כיוון שרצה להלחין מוזיקה פרי עטו. פרט לאלינגנטון הוא מנה בין משפיעיו את קית' ג'ארט וביל אוונס.

בגיל 13 כבר הופיע עם אביו ואחיו בפסטיבל ג'אז. הוא פגש בחצוצרן קלארק טרי והתחיל לנגן עמו. בגיל 20 עבר לארצות הברית וניגן והופיע עם הסקסופוניסט צ'ארלס לויד, הם הוציאו יחדיו שלושה אלבומים. בהמשך שיתף פעולה עם כמה מכוכבי הג'אז כמתופף ג'ק דז'ונט, נגני הבס דייב הולנד, גארי פיקוק, אדי גומז וסטנלי קלארק, הגיטריסטים ג'ון אברקרומבי וג'ון סקופילד, הסקסופוניסטים לי קוניץ, ג'ו לובאנו וג'רי מאליגן והחצוצרן דיזי גילספי. בנוסף הקים את השלישייה "Power of three" עם ג'ים הול בגיטרה וויין שורטר בסקסופון.

ב-1986, בגיל 21, היה לנגן הג'אז הצרפתי הראשון שהוחתם בחברת בלו נוט, בה הקליט שישה תקליטים כמוביל. בנוסף נסע ברחבי העולם והופיע בפסטיבלי ג'אז (הופיע פעמיים בפסטיבל ג'אז בים האדום באילת), בין היתר בסיבוב הופעות מיוחד עם אחיו ואביו, כמחווה למשפחתו שתמכה בו לאורך כל דרכו.

ב-1994 הוכתר בפריז באות לגיון הכבוד הצרפתי.

ב-1999 נפטר מדלקת ריאות ונקבר בבית הקברות פר לשז בפריז. בין מספידיו היה נשיא צרפת, ז'אק שיראק שקרא לו "דוגמה ומופת לכל אדם".

הוא היה נשוי לפסנתרנית האיטלקייה גילדה בוטה (Gilda Buttà), ממנה התגרש, לזוג נולדו שני ילדים.

ב-1998 הפיק ערוץ מצו סרט תיעודי בשם "מכתב לפטרוצ'יאני" (צרפתית: "Lettre a Michel Petrucciani") המלווה הופעה של השלישייה שלו בגרמניה וכולל קונצרט שלם בהופעה.