מישל קישקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מישל קישקה
1954
Michel Kichka.jpg
מקום מגורים ירושלים
מקצוע קומיקסאי, קריקטוריסט ומאייר

מישל קישקהצרפתית: Michel Kichka; נולד ב-1954) הוא מאייר וקומיקסאי ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישקה נולד בשנת 1954 בלייז' שבבלגיה. הוריו יהודים ניצולי שואה: בימי מלחמת העולם השנייה אביו, אנרי קישקה, יליד בריסל, גורש בגיל 16 עם משפחתו לאושוויץ ולמחנות רכוז אחרים. אמו של האמן, לוסי, הצליחה להמלט לשווייץ.

מישל קישקה החל לצייר בגיל מאוד מוקדם, בהשפעת הקומיקס הבלגי אשר אהב לקרוא. בתחילת שנות השבעים, בהיותו תלמיד תיכון, למד קישקה הנדסת בניין בבלגיה. בין השנים 1973 עד 1974 למד אדריכלות באקדמיה לאמנויות ואדריכלות, בלייז'.

בשנת 1974, בעקבות מלחמת יום כיפור, החליט קישקה לעלות לישראל. בין השנים 1974 עד 1978 הוא למד בבית הספר "בצלאל".

לאורך השנים אייר עשרות ספרים לילדים ולמבוגרים, הוצאות ספרים שונות, עיתונים, וכו'. בין השאר קישקה כתב וצייר סיפורי קומיקס בירחונים שונים בישראל. הוא זכה לפרסום רב בעיקר עקב כרזות הומוריסטיות פופולריות אשר מציגות את חיי היומיום בערים הגדולות בישראל ובעולם ועל חיי היומיום בעיר ובקיבוץ.

בשנות השמונים צייר את הקומיקס "מיסטר טי" (נער שכוחו היה טמון בשתיית תה) בירחון לילדים "משהו".

בשנת 1982 זכה בציון לשבח בפרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע"ש בן-יצחק עבור איוריו לספר "דווקא כן ואי אפשר" מאת נירה הראל.

בסוף שנות התשעים הופיע בפינה קבועה בתוכנית הבוקר של טלעד "קפה טלעד" בה נהג להציג קריקטורה יומית אקטואלית. לקישקה מדור קבוע המתפרסם משנת 1998 במגזין הילדים "עיניים" בשם "הקומיקס שאינו נגמר" ובו הילדים קוראי המגזין מוזמנים להמשיך סיפור קומיקס שקישקה צייר וכתב.

בשנת 2008 זכה קישקה בפרס דוש לקריקטורה.

בשנת 2012 הוציא לאור רומן גרפי בצרפתית בשם: "הדור השני: דברים שלא סיפרתי לאבא" על היחסים בינו לבין אביו ניצול השואה. בשנת 2013 יצא לאור הספר בעברית.‏[1]

קישקה, נשוי ואב לשלושה בנים, מתגורר בירושלים והינו מרצה לאיור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל.

מסלול מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1978 הוא מאייר עצמאי. משנת 1979 ועד היום אייר כ-60 ספרי ילדים.

במהלך השנים עבד קישקה במגוון פרויקטים בתחום הקריקטורה: בין השנים 1997-2005 היה קריקטוריסט הבית של ערוץ 2 (טלעד). משנת 2000, מדור "הקומיקס שאינו נגמר" במגזין "עיניים". בין השנים 2002-2006 - קריקטוריסט אורח של הפורם הכלכלי העולמי בדאבוס. משנת 2001, קריקטוריסט של הערוץ הצרפתי TV5. משנת 2001, קריקטוריסט בשבועון הצרפתי Courrier International ושל המגזין הבלגי Regards. בין השנים 2000-2012 קריקטוריסט בשבועון הצרפתי L'Arche ומשנת 2013, קריקטוריסט של הערוץ הישראלי i 24 news

בין השנים 2004-2010 כיהן כיו"ר איגוד הקריקטוריסטים. היה חבר ועדת ההיגוי של הקמת המוזיאון לקריקטורה ולקומיקס בחולון בין השנים 2006-2008. חבר בארגון הבינלאומי "קריקטוריסטים למען שלום" מ-2006 . חבר ועדת שיפוט של פרס על שם דוש בוועדות שיפוט בתחרויות בינלאומיות לקריקטורות

בנוסף, הוא אוצר תערוכות קומיקס וקריקטורות

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויקטים ייחודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2013 - אורח בסרט הדוקומנטרי Cartoonistes, fantassins de la "démocratie" by Radu.
  • 2013 - רומן גרפי אוטוביוגרפי "הדור השני, דברים שלר סיפרתי לאבא" בצרפת (הוצאת דארגו), ישראל (חרגול-מודן), טורקיה (גוזלם), איטליה (ריצולי), גרמניה (אגמונט), מקסיקי (בייגל).
  • 2013 - ייזום ואוצרות התערוכה הבינלאומית לקריקטורות על יונת השלום Peace Dove עם מוזיאון חולון.
  • 2012 - אורח בסרט הדוקומנטרי Fini de rire" (Arte) by Olivier Malvoisin".
  • 2012 - מנהל אמנותי ויוזם הכנס הבינלאומי Tintin במדיטק חולון.
  • 2009 - אוצר תערוכה בינלאומית ניידת Cartoons in Conflict (פורום ההורים השכולים-המוזיאון לקריקטורה בחולון).
  • 2008 - מנהל הכנס הבילאומי Cartooning for Peace בירושלים, רמאללה, בית לחם וחולון.
  • 2007 - מנהל אמנותי ויוזם ערב מחווה לפרידל שטרן במשכנות שאננים.
  • 2007 - מנהל אמנותי ויוזם הכנס הבינלאומי Hergé במשכנות שאננים.
  • 2005 - מנהל אמנותי של Jerusalem Cartoon Conference במשכנות שאננים.
  • 1979-1997- יצירת פוסטרים מאוירים על ערים גדולות בארץ ובעולם: תל אביב, ירושלים, אילת, מנהטן, לונדון, אתונה, מרתון ניו יורק, הונג קונג, סינגפור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אסף חנוכה, הקו שמגיע מאושוויץ, באתר כלכליסט, 23 במאי 2013